מה עושים שכל כך רוצים למות?

בומט

New member
מוצאים דרך, ומתים.

או פשוט הולכים לאישפוז עד שהדחף נרגע.
 
לא רוצה לחיות

שלום.
כשבאמת רוצים למות אזי אין סימני שאלה. עצם העובדה שפונים להתייעצות או שואלים מעידה על כך שזו לא החלטה מגובשת והשאלה שלך סף40 מעידה על בקשה לעזרה, יש כאלה הפוגעים בעצמם או עושים אקט אובדני וזו מעין קריאה לעזרה. יש דרכים שונות לעזור לעצמך ובאמת צדקה אחת המשתתפות כשיעצה לך לפנות למיון ואולי אפילו לאישפוז קצר שעשוי לעזור לך(אם זה יתאים לך). ניסיון אובדני הוא רעיון לא יעיל משום שאינו פותר בעיה. כתבתי בעבר שהתאבדות היא פתרון סופי לבעיה שהיא זמנית. בעיות הינן פתירות עם הזמן אך לא ניתן לטפל בהן לאחר המוות. כל כך הרבה פעמים שמעתי וקראתי ופגשתי אנשים ששמחו שהצילו אותם כי אחר כך הם הצליחו להתמודד עם הבעיות. ניסיון התאבדות נעשה כשיש תחושה של דרך ללא מוצא, שכלו כל הקיצין ואין אפשרות אלא ל..ובפועל ובמציאות אין זה כך. צריך סבלנות עד למציאת הפתרונות. עם זאת אסור להיות פאסיבי אלא לחפש פתרונות ובעיקר להרחיק פיתויים קטלניים ממך. הכי חשוב שיהיה לך עם מי לדבר, עם מי לחלוק את מצוקתך: הורים/חברות/ פסיכולוגית כל אחד על פי בחירתו. לא להישאר ללא אף אדם. ניתן לעשות דברים רבים ואני מתארת לעצמי שפנית לעזרה מקצועית וניסית לטפל בצורות שונות במצבך. צאי מהבית או הסיחי את דעתך דרך עיסוקים שונים. כל מה שאכתוב כאן הינו רק טיפה בים ולא ניתן בפרק זמן כל כך קצר לפתור את הבעיה. לכן דבר ראשון חשוב ללכת לחדר מיון ...
 

סף40

New member
תודה לכן

אז קודם כל ניסיתי.................
כבר פעמיים.
כנראה נועדתי להמשיך לחיות ולסבול.

גם באישפוז הייתי.............
פעמיים.

אבל הכאב. הכאב קשה מנשוא.
ויש לי עבר לא טוב עם פסיכולוגיות כך שקשה לי להיפתח , לנסות ולהיכוות בשלישית.

ולא........
אין לי כרגע סיבה טובה לחיות.
 
תרצי לשתף קצת יותר למה את מרגישה ככה?

אני מצטערת שניסית להתאבד, אבל עכשיו, עצם זה שאת כותבת פה, כבר מעודד קצת. וזה שאת עדיין כאן ועדיין בחיים, למרות שאת אומרת שאין לך כרגע סיבה לחיות, גם כן מעודד, כי נראה לי שאת רוצה לחיות גם אם את לא יודעת מה בעצם מחזיק אותך פה. אז מה מחזיק אותך? מה בכל זאת גורם לך להישאר? ומה הכאיב לך כל כך?
 
סף יקרה. שולחת לך חיבוק...

שלמרות שהוא וירטואלי, הוא בכל זאת מהלב. אשלח היתה תקופה כזאת שכאב עד שרציתי למות - הפניתי את זה לבורא. כל פעם שהרגשתי שיש לי דחף כזה, כל פעם שהכאב בער בתוכי כמו אש ולא ראיתי שום מוצא, דיברתי איתו ומסרתי את זה אליו. מתוך הבנה שאני לבד לא יכולה על זה...
מקווה מאוד מאוד שתמצאי סיבות לחיות, ושתקבלי עזרה שתאפשר לך לבחור החיים...
 
נועדתי להמשיך לחיות

סף,
כשאנחנו מנסים למות ולא מצליחים - כנראה שיש בנו חלק שעדיין מאמין, שעוד יש בו תקווה שיכול להיות טוב יותר.
כנראה שנועדת להמשיך לחיות. אבל האם זה אומר שנועדת להמשיך לסבול?
האם יש אפשרות של דרך אחרת, כוון שונה, אפשרות שכרגע את לא רואה אבל היא קיימת?
קחי את העובדה שלא הצלחת למות כאות לכך שהעולם עוד צריך אותך, שיש עוד דברים שלא עשית ועוד מחכים לך, וחפשי אותם.
כי כנראה שהם כאן!
חלי
 

luli201

New member
אולי סוג של טיפול אחר?

תרפיה כלשהי?.. משהו שאת אוהבת שיכול לעזור לך לבטא את הכאב וליצור קשר מרפא... אולי לחזור לאותה סיטואציה של טיפול קליני זה מידי מאיים מהטראומה, אבל משהו אחר יכול לעזור.
כשתמצאי תמיכה אמיתית שתרפא חלק הכאב ייתכן שתמצאי את התשובות שנותנות לך משמעות לחיים לבד. או לפחות עוזרות לכך שהשאלה לא תהדהד כל כך חזק...
 

dory141

New member
אני מצר על כך שאת מרגישה כך

צריך לנתח ממה זה נובע- עבודה לא מספקת (או שאין עבודה); מחסור בחיי חברה; משבר מקצועי, אישי או אחר וכדומה. נסי למצוא את הפיתרון המתבקש, ביחס לסיטואציה. מקווה שללא השכלה פסיכולוגית הצלחתי לעזור לך להגיע לאיזשהו פיתרון.
 
למעלה