מה עושים?

[ריקי29]

מה עושים?../images/Emo7.gif

הוא פשוט לא מוכן לשמוע על זה. כלום. יש לנו שלושה זוגות חברים שילדו בבית. כולם ממליצים, כולם מלאי בטחון בלידת בית ורק הוא... עם ראש בקיר. את נדב ילדתי בחדר הטבעי בליס. היה מדהים! לידה של 3 שעות, אבל מיד אחריה לקחו לי אותו בגלל מצוקה נשימתית (בלע מי שפיר). במקום שיישכב ליידי, ינוח איתי, ויירגע מהדרך הקשה שעשה עד שהגיח לאויר העולם, פשוט לקחו אותו שלושה אנשים בחלוקים לבנים וכל שנישאר לי לעשות זה לצעוק לו שירוץ אחריהם ויהיה בעניינים. לא עזר כשהסברתי שניתן היה לתת לו עזרה בחמצן לידי בדיוק כמו שעשו בילודים. לא עזרו כל הכתבות המעודדות לידת בית וכל הראיונות שעשינו לחברים שילדו בבית. הוא פשוט פוחד לא להיות בשליטה. אז פשוט לוותר???

 

[mise]

../images/Emo24.gif

לא, אל תוותרי. אבל אל תריבי איתו. תביני אותו ואת מה שרובץ עליו. בינתיים, תמשיכי עם המחקרים שלך, תקראי חומר ותהיי מעודכנת. אחותי מצאה פתרון, היא לוקחת מיילדת בית - לביה"ח. היא קבעה עם המיילדת אצלם בבית שתעבור איתה את הצירים והם סיכמו שבפתיחה של 6 הם נוסעים לבי"ח. זה הסיכום עם בעלה, זו הפשרה על לידת בית. אולי זה רעיון טוב בשבילכם.

 

[ריקי29]

זו הפשרה שגם אנחנו הגענו אליה

ללדת בבית חולים עם מיילדת פרטים ולהשתחרר מיד אחרי הלידה. אבל עדיין. אני כל כך לא רוצה ללדת במיטה של בית חולים, עם כל הרופאים שבאים והולכים ונוגעים ועושים ומחטטים ומייעצים. אף אחד לא יכול להבטיח שכשאגיע החדר הטבעי יהיה פנוי.

 

[בלינקה]

ומה לגבי מרכז לידה בלניאדו או תה"ש?

 

[איילת נתנאל]

תבחרי בית חולים שאין בו "אולי" לגבי

החדר הטבעי. לניאדו, מאיר? מה שהציעה mise בהחלט נשמע לי כפשרה סבירה, מה גם שאין לדעת, אולי מפתיחה 6 ועד הלידה תעובר רק חצי שעה, ואז זו תהיה עובדה בשטח

אני באופן אישי לא בוחרת בליס כי יש בו יותר מדי "אולי" ו"אם"

 

[אורניקי]

ב"מאיר" יש הרבה מאוד אולי!

יותר מידי יולדות שמעתי שבנו עליו, ורגליהם הודרו ממנו אפילו בלי סיבה משכנעת.

 

[mise]

בדיוק.

והאמת? נראה לי שזה מה שמתוכנן בלידה של אחותי

לא שאלתי מפורשות, אבל לפי השאלות שלה: "מה צריך שיהיה בבית ללידת בית?", "צריך פוך?" וכו'.

 

[nitsanem]

אליבא ד'מישל אודן...

צריך תנור חימום, ולמהדרין גם כבל מאריך

 

[nitsanem]

ריקי שלום

המובא להלן הוא מה שאני חושבת, זו רק דעתי, ויש לי הרגשה שזה גם הסבטקסט של מה שאת אומרת, אבל תקני אותי אם אני טועה. לפעמים בזוגיות צריך ורצוי להתפשר, אני בטח לא ממש מחדשת לאף אחת. מצד אחד אני יכולה להבין שמשהו בזה שבן הזוג כופה את דעתו בנושא כל כך נשי שקשור לגוף שלך מקומם או גורם לתחושת חוסר אונים, אבל מצד שני אין להמעיט בחשיבות העובדה שזה גם הילד שלו בסופו של דבר. להבנתי, לעשות דברים מתוך מתח או אכזבה רק יפריע ללידה. אז אם מתפשרים, אז עד הסוף. לנסות לקבל ולהבין את הצורך שלו (לא שאני יודעת איך עושים את זה, אבל שווה לנסות) ובפירוש לגשת אל הנושא איתו מתוך רצון כן להגיע להסכמה שתהיה טובה לשניכם. אם היית מרגישה שלמה עם הפשרה של ללדת עם מיילדת פרטית בבית חולים, לא היית שמה כזה אייקון של בכי, לא? בלי להכיר אותו, הרבה גברים שרוצים בכנות להיות שותפים מלאים בהורות מרגישים שמשהו באבהות שלהם מופקע מידיהם שלא מרצונם בעצם זה שהם לא בהריון, לא מיניקים, לא מרגישים בעיטות מבפנים ועוד ועוד. יש שמנתבים את זה לשותפות כנה בתחושות שעוברות על בת הזוג, בדיבורים עם הבטן ובהנחת היד כל לילה לפני השינה, ויש את אלה שתובעים וקובעים, דואגים יתר על המידה ומנסים לחוש שליטה בתהליך בו אין להם בעצם שליטה. בכל אופן, אני מסכימה מאד עם mise. לדעתי הלא מנוסה (אני בהריון ראשון) עדיף לקבוע דווקא עם מיילדת בית ולא עם מיילדת פרטית בבית חולים. אני מרגישה שיש חשיבות גדולה לאוירה הביתית במהלך הלידה גם אם יציאת התינוק עצמה לא מתרחשת בבית. ויתרון נוסף, הגם שלא הייתי בונה עליו (בתור הונאה, אלא בתור משהו שעשוי להתפתח לחיוב מתוך הסיטואציה) זו האפשרות שבעלך ירגיש נינוח ובטוח ושותף מלא לתהליך לידה שהתחיל בבית ולא יכפה את דעתו בתוך הסיטואציה החיובית שתיווצר. (יש גם סיכוי לא קטן ללידה קלה ומהירה בלידה שניה בבית

) מאחלת לכם המשך קל בהריון ובהחלטות. נשיקות.

 

[mise]

"תראי" (אני בעניין "תראי" לאחרונה)

אני לא ילדתי בבי"ח מעולם ואולי אני סתם גיבורה בדיבורים עכשיו, אבל זה מה שאמרתי לאחותי ונראה לי שהיא הולכת על זה: את לא חייבת את החדר הטבעי. אם את באה עם מיילדת אסרטיבית שיודעת מה את רוצה ואת אסרטיבית בעצמך ובעלך, זה לא משנה באיזה חדר זה יהיה - אתם תנהלו את הלידה שלכם. תקראי את סיפור הלידה של עינבלית (לוטם מרווני מ"באופן"), אני לא יודעת אם הוא נמצא כאן במאמרי הפורום, אולי הוא נקרא "סיפור הלידה של אדם", תקראי איך היא התנהגה עם הצוות הרפואי. את יכולה להתייחס לביה"ח כאל חדר שנותנים לך ללדת וללדת איך שאת רוצה (נראה לי).

 

[אשכר ש]

נכון

אני מאוד מסכימה. רק שבאמת צריך להיות מאוד מאוד אסרטיביים- (בד"כ, לפעמים יש מזל).

 

[May first]

נכון, אבל

כמו שאחת מחברות הפורום נוהגת לומר (ומאוד מדבר אלי), לצורך לעמוד על המשמר, עלולה להיות השפעה מעכבת לידה. אני חושבת שלהגיע ללידה מהמקום של להגן על גופך מפני התערבויות נגד רצונך (ובשפה משפטית אין דרך לקרוא לזה חוץ מ"תקיפה"), זה לא מקום נכון ופנוי להיות בו. אני כן הייתי מנסה לתכנן תוכנית שתהיה מקובלת עליו - תחילת לידה בבית, סביבות 6 ס"מ מעבר לבי"ח (אולי לא תספיקו?) והוא אחראי לעמוד על המשמר עבורך, כדי שאת תוכלי לחלוטין להירגע ולזרום עם הלידה ולא להתעסק בדברים אחרים. אחרי הלידה - שחרור מהיר הביתה.

 

[mise]

ברור! זה ממש לא אידאלי.

אבל זה סוג של ברירה

 

[אם פי 3]

נסי לראות מה מפריע לו

להתנגדות כזאת, יש מקור פנימי עמוק. נסי לראות מהי, ואז לדבר עליה. אפשר גם לשאול אותו, שהוא יעשה את עבודת הבירור - מה בעצם מפריע לו. אם את יכולה ללכת איתו לפגישה (לא מחייבת) אצל מיילדת בית, שבה הוא יכול לשאול כל מה שמטריד אותו, זה גם יכול מאד לעזור. את בהריון? אם כן, באיזה שלב (כלומר, כמה זמן יש לך....)? אם יש לך עוד זמן, תטפטפי מידע כל הזמן. לאט, לאט, זה עשוי לעשות את העבודה. בסך הכל רובנו גדלנו בגישה שבה "לידות בית זה מסוכן נורא", וזה תהליך לשנות את האקסיומה הזאת בראש שלנו. נסי לנטרל מאבקים פנימיים ביניכם (למשל: תחושת כניעה שלו לרצונות שלך).

 

[אשכר ש]

../images/Emo201.gif מבאס מאוד

מה אני אגיד לך? זה קשה מאוד. את יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק מפריע לו? כתבת חוסר שליטה. לדעתי דווקא בבי"ח יש הרבה יותר חוסר שליטה מאשר בבית. בבי"ח את נתונה ל"חסדי" המערכת הגדולה ולעיתים ממש צריך להאבק בכדי לקבל מה שרוצים, וגם זה לא תמיד יעזור. לפעמים המערכת הממסדית של בי"ח פשוט חזקה מדי ומפחידה מדי. אני מניחה שאת יודעת את זה, אבל אולי להבהיר לו עד כמה דווקא בבית השליטה בידיו יעזור במקצת? חוץ מזה, פגישה עם מיילדת בית לפעמים עושה פלאים. אם גם ככה חשבתם לקחת מיילדת בית לבי"ח, אתם צריכים מפגש היכרות. אולי במפגש הזה, המיילדת תאיר את עיניו ליתרונות לידת הבית.

 

[g a n i]

../images/Emo194.gifומי המתאימה ביותר?

היו מס' נשים שנקטו בדרך הזו, ואני תוהה מי הפרסונה המתאימה לשכנוע בעלים "שונאי סיכון"

מבין המיילדות, מי המתאימה להפיג חששות, לחלץ פחדים ולהציג תרשימי גאנט, סטטיסטיקות ו%%%... בקיצור, שתדבר "גברית" אבל תהיה טובה גם אלי

 

[אורניקי]

מה דעתך על הצימר של אילנה שמש?

ולצורך העניין, עדיף לקרוא לזה "הקליניקה" כך זה יישמע לו יותר רפואי. את מה שכתבת כאן, צריך להגיד לו (אבל בטח כבר אמרת) אם הלידות שלך קלות ופשוטות, וההריון שלך בריא וללא סיבוכים, באמת אין סיבה לריחוק מהבית ולהפרדה מהתינוק. עוד רעיון (אכזרי למדיי) - יש לי קלטת שהקלטתי מערוץ 8 את התכנית התיעודית "חדר לידה". סרט שצולם בבי"ח בארץ, מדגיש כל כך את כל הניכור הזה שבין היולדת לתינוק, בין הרופאים לתינוק, בין הבעל לכל השאר. לדעתי אחרי שרואים אותו כבר ממש לא רוצים לשמוע על לידה בבית חולים. את יודעת למה אני מתכוונת? יש לך מאיפה להשיג אותו?

 

[ריקי29]

תודה לכולכן, אתן מדהימות!../images/Emo24.gif

יש לי עוד 5 חודשים לנסות לשכנע אותו, למרות שנראה לי שאני לא אצליח, וגם אם כן זה יהיה רק בשביל שארד ממנו וזה משהו שאני מאוד לא רוצה שיקרה (לא בנושא הזה, בכל אופן). התינוקת תצא מתוכי, אך הלידה בעיני היא בהחלט ארוע זוגי ולא אישי. אני מעדיפה לראות מולי את האיש שאני אוהבת נינוח ותומך ולא לחוץ ומתקשה לתמוך. דיברתי איתו שוב. אנחנו כנראה נתחיל את הלידה בבית ונסיים אותה בבית חולים ונשתחרר מיד אחרי שהיא מסתיימת (מקלחת והביתה). והאמת... זה נותן לי נקודת זכות בבחירת השם... אז זה כבר נשמע יותר שווה... בכל אופן, אני אמשיך לנסות בלי ללחוץ ואולי אולי אולי הוא יקבל את הבטחון שאני מייחלת לו. תודה לכולכן!

 

[אמאשלבנות]

לריקי-לידה בבי"ח

ריקי שלום לרוב אני קוראת ולא מגיבה, אך חשה צורך אמיתי לענות לך במקרה זה. לא ילדתי בבית. ילדתי שתי לידות בבית חולים עם מיילדת פרטית. לא הייתה לי כל כוונה ללדת בבית, רציתי להנות מכל העולמות-ללדת כמו שאני רוצה אבל להיות בבית חולים לכל מקרה חרום שלא יבוא. לצורך העניין שתי הלידות היו עם מיילדת פרטית. בשתיהן עשיתי בדיוק את מה שרציתי ,ורק את מה שרציתי. המיילדות עזרו לי במה שביקשתי, והרגשתי לצורך העניין שאני נמצאת בחדר פרטי משלי בבית החולים אך מנותקת ממה שקורה בו. בלידה השניה אפילו לא ממש נכנסתי לחדר לידה-הייתי בסביבת חדר לידה רוב הלידה-עשיתי מוניטור,ראיתי שאני בלידה, ויצאתי להסתובב, לרוץ, לרקוד ולהפחית את הכאבים בדרך שלי. כשהייתי בשלב של צירי לחץ נכנסתי לחדר לידה וילדתי. לא נכח אף רופא בלידה ולא נעשה שום דבר בניגוד לתכנון או לרצונות שלי. אני כותבת זאת דווקא בפורום זה שדוגל בלידות בית, כי לא אצל כולן זה מתאפשר-בין השאר כי לא תמיד הבעל בעד- ולפעמים אפשר להתחכם וללדת בבית החולים ולהרגיש לא פחות טוב מלידת בית. אני באמת לא מרגישה שהפסדתי משהו-שתי הלידות שלי היו מעולות, מעצימות ומחזקות, היתה לי פרטיות ובלידה השניה אפס התערבות. דרך אגב-ילדתי בתל-השומר, לא מקום אידאלי אבל עובדה שעבר לשביעות רצוני.

 

[אורניקי]

ריקי בהצלחה, נראה שזה סידור טוב

להתחיל בבית ולמשוך כמה שיותר. (עם דולה? עדיף בהחלט!!! נותן הרבה בטחון בשלב הזה!) ואחר כך להשתחרר מהר. בהצלחה.