הבן-החייל-חולה בפסוריאזיס
שלום, נרשמתי לאתר אך ורק על מנת לענות לך. בדרך כלל אינני מגיב. אולם במקרה שלך אני מבין בדיוק על מה את כותבת. אנסה לעשות "טיפה" סדר: 1. האם הוא חלה לפני הגיוס? 2. אם לפני הגיוס, האם יש רשומות רפואיות על כך? (כמו למשל על "פטרת" בצפרניים או באצבעות הרגליים. חשוב מאד לדעת כי זו העובדה שיכולה לסייע בעניין הצבא או למנוע מבנך לקבל סיוע מהצבא. 3. אם יש רשומות רפואיות על משהו שיכול לגרום לצבא לראות סוג של פסוריאזיס שהיה עוד לפני הגיוס אז יש כאן בעייה. הצבא כלל (הכוונה לאגף השיקום של משהב"ט) אינו מעוניין לצרף לכוחותיו עוד ועוד חולים במחלות אזרחיות. לכן יעשה כל מאמץ לבדוק את כל הרשומות הרפואיות-שנים לאחור, במטרה לא לאפשר לבנך לקבל הכרה כנכה צה"ל. 4. בהנחה שיש אזכור כלשהו על פסוריאזיס עוד לפני הגיוס, זה לא מסייע אבל גם לא "נוראי". עדיין הצבא מחוייב לבנך בלכ טיפול שהו. 5. במקרה שיש, כאמור, רשומות רפואיות קודם הגיוס המעידות על פסוריאזיס, אזי עדיין ניתן להשוות בין המצבים של התפתחות המחלה וניתן לבקש החמרה. "החמרה" זה סטטוס ששווה חצי מ"הכרה" כנכה צה"ל. קריא, אם יכירו לבנך בפסוריאזיס עם נכות של 30% הצבא יעניק לו זכויות של 15%. 30% זה "שווי" הנכות המרבי הניתן לחולה בפסוריאזיס. יש 3 מצבים: 10-20-30%. 6. במקרה של הסעיף הקודם (5) עדיין הצבא יטפל בבנך כאילו הוא נכה בכל המשמעויות. קריא, תרופות, רופאים, טיפולים בים המלח. רק "השווי" של הנכות (תגמולים) יהיה נמוך במחצית. 7. התהליך של ההכרה ע"י אגף השיקום של משרד הבטחון הוא מורכב, איטי, מייאש, לא תמיד הגיוני 8. על מנת להתחיל בתהליך כזה כדאי ללכת לעו"ד שמתמחה בעניין. אני ממליץ על עו"ד נפתלי גרינברג שיושב ברמת גן. הוא טיפל בי באופן מדהים בהליך תביעתי סבוך מאין כמוהו. (לפחות כך הרגשתי אז). זה לקח 7 (שבע) שנים. 9. אם אכן בנך חלה במחלה בצבא, ללא עוררין (לפחות לפי דעתך והכרתך את עברו הרפואי) לכי מייד לעו"ד. אגף השיקום מנסה לבטל את ההכרה בנכים ממחלות. (להבדיל נכים מפעולות צבאיות). זה עדיין לא החלט ולא בתוקף. אבל ההחלטה יכולה "לתפוס" את בנך לא מוכן. אז תבדקי, ועוד פעם ץבדקי, ועוד פעם תבדקי.......... אני לא מהחסידים של תביעה בכל מחיר. אבל, הבעייה עם פסוריאזיס שהיא יכולה להתפתח גם לפסוריאטיק ארטריטיס. שזו מחלה קשה. איטית. בלתי נגמרת. זו מחלה שנילווית לפסוריאזיס. מעין בת זוג שחלק מחולי הפסוריאזיס "זוכים" בה. רק בגלל הארטריטיס אני כותב לך וממליץ לך כן לשמור רשומות רפואיות של בנך מהצבא. גם אם תחליטי לא לתבוע (ואני מאחל לך שלא תזדקקו לאגף השיקום) שמרי על כל הרשומות. זה יכול חהואיל גם שנים אחרי השחרור. לעניין הטיפולים, אינני חושב שיש הבדל בין טיפוליי אגף השיקום ובין טיפוליי קופת חולים או ביטוח לאומי. היום כולם יודעים אץ אותו מידע ומטפלים באותו אופן. אגף השיקום הוא הפטרון הכי טוב (בינתיים) ארייק
מאז שהתפרצה המחלה , ולאחר טיפול של שלושה שבועות בפוטותרפיה , לא רק שאין שיפור , הפצעים התפשטו מאוד ( באיזור הגב הבטן הידים והרגלים ) לראשונה אתמול בלילה מאוד כאב לו וגירד ועקצץ. מחר יש לו ביקורת רופא בבית החולים ונראה מה הוא יגיד. ו- dafna בקשר להערה שלך על תביעה למשרד הבטחון - זה לא חוצפה . גם בבית החולים המליצו לנו לשמור על הניירת כדי שבבוא היום נוכל לתבוע. ( גם סיפרו לנו שיש הכרה במחלת הפסוריאזיס כנכות ). הרופאים כבר הבהירו לנו שזו מחלה לא פשוטה , שצריך ורצוי שיהיה לה " אבא ואמא " . כרגע השחרור עוד רחוק ( שנתיים) ואנחנו מקווים שהצבא יתחשב במצבו הגופני בתקופה הזו . עדיין לא בררתי את זכויותיו ( אני אפילו לא יודעת איך ) .