butterfly277
New member
מה עושים??
שלום לכולם,
אני לא ממש בטוחה מאיפה להתחיל...
לאחרונה המצב בחיי לא הכי מזהיר ואני ניצבת מול ערימת רגשות שקשה לי כ"כ להכיל. אני לא אספר על הכל...אבל אספר על מה שלא בדיוק תורם למצב להיות טוב יותר. יש לי משפחה טובה ב"ה-הורים וארבע אחיות. אני השניה,יש את אחותי שצעירה בשש שנים בערך ואת אחותי הקטנה בת ה-12.
מצחיק/מוזר ככל שזה יישמע, בשנים האחרונות אחותי הקטנה החלה להתייחס אליי בצורה מאוד קשה הגובלת בהתעללות (מה שלא תרם למצב הנפשי שגם ככה הייתי בו) מדובר בילדה כוחנית ובריונית. ילדה שמצד אחד אהובה, מלאה בקסם שובבי, נאה, מצחיקה וחכמה ומצד שני קשה מאוד. בבית היא עושה ככל העולה על רוחה מבלי לחשבן לאף אחד ואיתי זה היה הכי גרוע (אלימות מילולית ופיזית). בהתחלה התעלמתי, הייתי כ"כ שקועה בעיסוקים שלי שלא ממש התפניתי לחשוב מה קורה איתה, חשבתי שזה "קטע" של ילדה קטנה. אבל עם הזמן הבחנתי שהיחס הנוראי כלפיי מקבל מימדים גדולים עד שהרגשתי שזה כבר לא נורמלי. אני אדם שבמהותו שואף להרמוניה ורוגע סביבו מה שעוד יותר כאב לי-מאיפה זה הגיע פתאום? למה היא משתלחת בי ככה? גם לאחיות השניות היה קשה איתה אבל אליהן היחס היה יותר מכבד במיוחד לאמצעית. ולמרות שהיה קשה לפחות לאחת מהן לראות את המצב עם אחותי, הן לא ממש עזרו למצוא פיתרון-קצת, פה ושם.
וההורים? אמי יותר עסוקה בלהתעצבן נקודתית על ההתנהגויות שלה ולא ממש חותרת לפיתרון. היא די עייפה מכל המצב הזה. ואבי פשוט עושה בערך כל מה שאחותי הקטנה אומרת לו ואפילו שאנחנו, האחיות, יוצאות נגדה, הוא מצדיק אותה מה שעוד יותר מתסכל ומקשה. לי באופן אישי היה ברור שאחותי הקטנה נמצאת באיזושהיא מצוקה ולכן היא מתנהגת ככה, יחד עם זאת, זה לא הצדיק את הסבל שלי ופניתי ליוצעת חביבה ששפכה מעט אור על המצב-היא הסכימה איתי נחרצות שמדובר בהתעללות לכל דבר ונתנה לי מס' עצות. התחלתי מיד ליישם ואכן, אחרי תקופה יחסית קצרה היה שינוי משמעותי מאוד-ההתעללות הפסיקה, הקשר התחזק ולעיתים קרובות אני מרגישה שאנחנו מתנהלות כמו אחיות לכל דבר. אבל עדיין, מידי פעם זה יוצא-הנסיונות שלה להשפיל, לבזות, לעיתים עדיין משתמשת בכוח וזה קורה במיוחד כשזה כולנו יחד בחדר. באחד על אחד שלנו היא יחסית בסדר...(יש עוד כ"כ הרבה מה להגיד כמו למשל שבשלב מסוים, החלה להפנות את ההתעללות שלה לאחותי הגדולה ואמי).
אני כועסת. לא רק עליה, על כולם. על זה שאף אחד לא מאבחן את המצב ומנסה למצוא פיתרון, על זה שכל אחד בבית נותן פרשנויות כ"כ מגוכחות על המצב הזה. אני נאלצת להתנהג כמו בוגרת (או לפחות להשתדל לעשות כך) כלפי אחותי הקטנה ולנסות להתנהג כמו אחות אבל היא עדיין, למרות הכל, מתנהגת אליי בצורה קשה. ועדיין, אני עם כעס גדול בליבי.
מה אני אמורה לעשות?
שלום לכולם,
אני לא ממש בטוחה מאיפה להתחיל...
לאחרונה המצב בחיי לא הכי מזהיר ואני ניצבת מול ערימת רגשות שקשה לי כ"כ להכיל. אני לא אספר על הכל...אבל אספר על מה שלא בדיוק תורם למצב להיות טוב יותר. יש לי משפחה טובה ב"ה-הורים וארבע אחיות. אני השניה,יש את אחותי שצעירה בשש שנים בערך ואת אחותי הקטנה בת ה-12.
מצחיק/מוזר ככל שזה יישמע, בשנים האחרונות אחותי הקטנה החלה להתייחס אליי בצורה מאוד קשה הגובלת בהתעללות (מה שלא תרם למצב הנפשי שגם ככה הייתי בו) מדובר בילדה כוחנית ובריונית. ילדה שמצד אחד אהובה, מלאה בקסם שובבי, נאה, מצחיקה וחכמה ומצד שני קשה מאוד. בבית היא עושה ככל העולה על רוחה מבלי לחשבן לאף אחד ואיתי זה היה הכי גרוע (אלימות מילולית ופיזית). בהתחלה התעלמתי, הייתי כ"כ שקועה בעיסוקים שלי שלא ממש התפניתי לחשוב מה קורה איתה, חשבתי שזה "קטע" של ילדה קטנה. אבל עם הזמן הבחנתי שהיחס הנוראי כלפיי מקבל מימדים גדולים עד שהרגשתי שזה כבר לא נורמלי. אני אדם שבמהותו שואף להרמוניה ורוגע סביבו מה שעוד יותר כאב לי-מאיפה זה הגיע פתאום? למה היא משתלחת בי ככה? גם לאחיות השניות היה קשה איתה אבל אליהן היחס היה יותר מכבד במיוחד לאמצעית. ולמרות שהיה קשה לפחות לאחת מהן לראות את המצב עם אחותי, הן לא ממש עזרו למצוא פיתרון-קצת, פה ושם.
וההורים? אמי יותר עסוקה בלהתעצבן נקודתית על ההתנהגויות שלה ולא ממש חותרת לפיתרון. היא די עייפה מכל המצב הזה. ואבי פשוט עושה בערך כל מה שאחותי הקטנה אומרת לו ואפילו שאנחנו, האחיות, יוצאות נגדה, הוא מצדיק אותה מה שעוד יותר מתסכל ומקשה. לי באופן אישי היה ברור שאחותי הקטנה נמצאת באיזושהיא מצוקה ולכן היא מתנהגת ככה, יחד עם זאת, זה לא הצדיק את הסבל שלי ופניתי ליוצעת חביבה ששפכה מעט אור על המצב-היא הסכימה איתי נחרצות שמדובר בהתעללות לכל דבר ונתנה לי מס' עצות. התחלתי מיד ליישם ואכן, אחרי תקופה יחסית קצרה היה שינוי משמעותי מאוד-ההתעללות הפסיקה, הקשר התחזק ולעיתים קרובות אני מרגישה שאנחנו מתנהלות כמו אחיות לכל דבר. אבל עדיין, מידי פעם זה יוצא-הנסיונות שלה להשפיל, לבזות, לעיתים עדיין משתמשת בכוח וזה קורה במיוחד כשזה כולנו יחד בחדר. באחד על אחד שלנו היא יחסית בסדר...(יש עוד כ"כ הרבה מה להגיד כמו למשל שבשלב מסוים, החלה להפנות את ההתעללות שלה לאחותי הגדולה ואמי).
אני כועסת. לא רק עליה, על כולם. על זה שאף אחד לא מאבחן את המצב ומנסה למצוא פיתרון, על זה שכל אחד בבית נותן פרשנויות כ"כ מגוכחות על המצב הזה. אני נאלצת להתנהג כמו בוגרת (או לפחות להשתדל לעשות כך) כלפי אחותי הקטנה ולנסות להתנהג כמו אחות אבל היא עדיין, למרות הכל, מתנהגת אליי בצורה קשה. ועדיין, אני עם כעס גדול בליבי.
מה אני אמורה לעשות?
