מה עושים?

davene

New member
הכוונה שחצי מהפנסיה שלי נמסרת כמתנה לאשתי (שכאמור לא טרחה)

 
לא כל הפנסיה, רק החלק בה שנצבר במהלך חייכם המשותפים.

חישוב הסכום המדייק נעשה בידי אקטואר
 
למה החוק לא קובע כי עליך להוריד את הזבל בכל ערב?

ולמה החוק לא קובע כמה פעמים בשבוע עליכם לצאת לסרט או לדייט במיטה?
ולמה החוק לא קובע במה תעבוד אתה ובמה תעבוד היא?
ויש עוד רשימה מאוד ארוכה של דברים שהחוק לא נכנס אליהם בחיי היום יום של הפרט, בין אם כבודד ובין אם כזוג.

אני לא יודעת כמה שנים אתה נשוי לה, אבל לאורך השנים האלו, בעצם הישארותך בתוך המסגרת של הנישואין- אתה התרת ואיפשרת את זה.

לא יודעת כמה ילדים , אם בכלל, יש לכם...
אבל אני נוטה להניח שכשאתה יצאת לעבוד ולהרוויח את הכסף היא ילדה וגידלה אותם, ודאגה לבית (שאגב, אין פה הכנסה של כסף, אבל יש פה חיסכון מהותי למשק הבית.... גן לפעוט עולה כ-3K לחודש... מנקה עולה כ-1,2K לחודש , ובייביסיטרים וכו'....) , ולאוכל ולניקיון... וחלק ממה שאתה קורא ביזבוזים זה רכש לטובת הבית והילדים... רכש שכנראה אתה לא עשית, כי זה היה "התפקיד" שלה.

בקיצור, אין לך להלין אלא על עצמך על כל שנה בה נשארת בתוך מערכת שאת ההתנהלות שלה אתה לא מקבל.

החוק לוקח בחשבון שכל עוד חיים ביחד- זה מבוסס על הסכמה והדדיות.
החוק נכנס לפעולה בזמן פירוד- כי זה הרגע בו האינטרסים מפסיקים להיות משותפים וצריך לעזור לחלק את הרכוש ואת זמני השהיה עם הילדים באופן שיוויוני.

אם אתה רוצה למנוע ע"פ חוק (בהנחה שסתם לדבר על זה ולהגיע להבנות לא הלך לכם...) מאשתך לבזבז את כל כספך- הפוך אותה לגרושתך.
על השנים בהן זה לא קרה, אף חוק לא יוכל לפצות ולהחזיר לך.
אבל לפחות תמזער את הנזק העתידי שלך.
 

davene

New member
איפה האחריות האישית של כל צד

למה שצד אחד (וזה לא משנה כרגע איזה) מתנהל בהפקרות - הצד השני צריך לשאת את האחריות ואת החשבון....
דמייני מקרה שנניח הגבר נכנס לחובות אישיים כבדים בנשואים בגלל התנהלות מטופשת, האם מוצדק וסביר שהאישה בפרידה תצטרך לשלם את חובותיו?
בעניי לא הגיוני, להתעלם מההתנהלות במשך החיים המשותפים כשבאים לחלק את ההון.
האם את בדעה שגם חובות צריך לחלק באופן שיוויוני לא משנה מי האחראי עליהם?
 
תקים מפלגה ורוץ לכנסת לשנות את החוק

עד אז זה החוק. לא חתכת בזמן כשהבנת שאשתך מתנהגת בצורה שלא מקובלת עליך, תבוא בתלונות רק לעצמך.
 
מה אתה בדיוק מחפש פה?

שנגיד לך שהחוק מחורבן ולא הוגן, אתה מסכן ואישתף ביץ'?- הנה, אמרתי.
יופי. לאן ממשיכים מפה?
תבוא לבית משפט ותגיד שאיזו ניק עלום בתפוז מצדיקה אותה ואומרת שזה לא הוגן?

חשבתי שאתה בא לנסות לראות איך פותרים את העבירה, ולא סתם לשבת ביחד ולהתבכיין.

ואגב, בעת הגירושין מתחלקים גם בחובות. ולצערי אני מכירה לא מעט נשים שאחרי גירושיהן נאלצות לעבוד ב-3 עבודות מסביב לשעון כדי לשלם חובות שאפילו לא היה להן מושג שנצברו.
 

davene

New member
נו לפחות על דבר אחד אנו מסכימים

מי שגרם לחוב צריך לשלם את החוב - זה כולכך צודק ובסיסי
רק למה למקרה ההפוך כולכך קשה להבין שזה אותו הדבר
 
עם כל הכבוד הגישה שלך מזכירה ילד שבוכה שהעולם לא צודק

אבל העניין הוא שאתה כבר לא ילד.
אף אחד לא הכריח אותך להתחתן איתה. אם אשתך בטלנית ובזבזנית לדברייך, אני בטוח שזה לא משהו חדש. כך שאם זה לא מתאים לך היית צריך לחתוך עוד לפני החתונה או בשלבים מוקדמים הרבה יותר.
אבל עכשיו תסתכל קדימה ותראה מה אתה יכול לעשות כדי למזער נזקים במסגרת החוק והפסיקה הקיימים.
 
אתה מבין ששאם אני ואתה נסכים על הנקודה לא ישנה את המצב?

יש חוק. והוא לא כפוף ל-100% הסכמה בציבור.

אגב, אני לא לגמרי מסכימה איתך.
יש חובות ויש חובות. חובות שנצברו במהלך לגיטימי של ניסיון לעשות עסקים- מן הראוי שיתחלקו. בדיוק כמו שהרווחים מהעסקים האלו במידה והיו מצליחים היו מתחלקים.
חובות מהימורים , פעילות עבריינית ושאר ירקות מסוג זה שהם גם לא חוקיים וגם לרוב נצברו ללא ידיעתו של הצד השני- מן הראוי שישוייכו לעבריין שצבר אותם.
אגב, אני לא בטוחה (ודאי יש פה מומחים גדולים ממני..) שהחוק כן מפריד בין שני סוגי החובות ומידת החבות של בני הזוג בכל אחד מהמקרים.

לגבי צבירה של רכוש, זה לחלוטין לא המקבילה של צבירת חוב לא לגיטימי, אלא המקבילה של צבירת חוב כן לגיטימי.

במשפחות רבות (מאוד) ההחלטה המשפחתית המשותפת היא שהאישה תישאר בבית לטפל בבית ובילדים, ובכך תאפשר לגבר לצאת לעבוד ולפרנס את הבית ללא דאגות.
במקרים רבים (לצערי הרב מאוד...) זו החלטה שיש בה הגיון כלכלי, כי יש נשים שיכולת ההשתכרות שלהן היא פחותה מהעלות של המסגרות לילדים שהן חוסכות עם הישארותן בבית.

ושוב, כל מה שקרה במהלך הנישואין- הוא , כביכול, החלטה משותפת של בני הזוג , ולכן שניהם נושאים בתוצאות שלה.

אם הסיפור שלכם זה שאישתך משכה כספים מהחשבונות המשותפים שלכם , ללא ידיעתך, ובקנה מידה שנראה לך כבר כמו רמאות (הכוונה היא לא קנתה שמלה ב-500 שח במזומן כדי שלא תראה, אלא משכה 50K לחשבון נסתר...) - אז אולי יש אפשרות להציף את זה ולנסות לבדוק איך למזער את הנזק.
 

davene

New member
על זה נאמר איפה ואיפה (א עם ציירה)

לשבת בבית ולא לעבוד זה לגיטימי?
להמר (לוטו, טוטו...ואשר ירקות) זה לא לגיטימי?

אם לא היה ברור לא דברתי על מצב של ילדים

תתמקדי בעניין - למה לחסוך רק לעצמי מכסף שרק אני הרווחתי (מעבר לשותפות המשפחתית) אסור. ולבזבז את הכסף של בן\בת זוגי מותר.
 
קראתי את דבריך ואני באמת לא מבינה למה אתה מסרב לקחת אחריות

איפה אתה היית כל הזמן? באיזה פעולות נקטת לאורך השנים כדי לעצור או למזער את מה שאתה מכנה הבזבזנות שלה? אני לא יודעת כמה שנים הייתם נשואים וכמה שנים היא התנהלה כך. אבל לאור התמונה שאתה מצייר, נשמע שמדובר בהרבה שנים. אתה היית שם ונתת לזה לקרות כלומר אתה שותף. כספי הפנסיה משותפים, ככה זה, זה החוק. לא יעזור לך להתווכח עם האנשים כאן שאף אחד מהם אינו מחוקק או שופט.

ואם לא די בכך, הנ"ל נאמר משמיעת צד אחד בלבד, הצד שלך. יש לי הרגשה שאם היא הייתה עונה כאן, הייתה מפריכה חלק מהתלונות שלך.
 

davene

New member
לוקח אחריות על מה שידעתי

לוקח אחריות על הכסף הנזיל שבזבזה בחשבון המשותף שלנו לאורך השנים.
לא יכול להבין את ההגיון שכל מה שחסכתי מתחלק שלא בצדק ל 2.
איך ניתן לקחת אחריות על שנים של חסכון לפני ההחלטה התקדימית שהייתה לאחרונה (כמדומני ב 2014)
 
ההיגיון פשוט מאד

כל הכספים שנצברו במהלך הנישואין הם משותפים. והפנסיה אינה יוצאת מכלל זה. העיקרון הזה נקבע כבר בחוק חלוקת הממון משנת 1973. המצב בו אחד מבני הזוג מקדיש עצמו לקריירה והשני לטיפול בבית ובילדים הוא שכיח. לא ייתכן שלעת זיקנה אותו בן זוג שהקדיש עצמו לבית ולמשפחה ייזרק חסר כל.

כנראה שאתה מתכוון לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. חוק זה בא לענות על מספר עיוותים שנוצרו עם השנים, בין היתר כתוצאה מהרפורמה בחיסכון לפנסיה. לפניו היו מקרים אבסורדיים למשל אדם היה נפטר ובן או בת זוגו היו נשארו חסרי פנסיה.
 
חלוקת כספי הפנסיה הוחרגה בעבר

לפחות ממה שאני יודע זה לא היה בחוק יחסי ממון מ 1973, אלא בתיקון שבוצע ב 2008.
 
ההבדל הוא במועד ולא במהות

ב-2008 עבר תיקון 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (הרפורמה בחיסכון הפנסיוני) ובעקבותיו תוקן גם חוק יחסי הממון כך שזכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות גמל וכו' יאוזנו עם כלל נכסי בני הזוג. גם לפני זה היו מתחלקים בזכויות הפנסיה אבל אי אפשר היה לעשות זאת לפני גיל הפרישה. הבעייה שזה יצר יותר בעיות ממה שזה פתר, בעיקר בענייני מיסוי, ורק ב-2014 הפטור ממס הוסדר סופית בחוק בעקבות ועדת שוחט.
 

davene

New member
כל אלה חוכמות שלאחר מעשה

במעשה כנשוי אני רוצה להבין את מצבי בכל הסיטואציות (כנשוי וכפרוד)
הבעיה פה היא חוסר מודעות (בעיקר של בעל ההון)
כל החוכמות פה זה של הגרושות שלאחר מעשה
לא מאמין שיש אדם שפוי שיחתום על הסכם ממון שימסור מראש את כל חסכונותיו העתידיים לבן\בת זוגו בלי שהיא עובדת או מתאמצת (לנקות את מחשבותיכן אין ילדים)
 
אם ככה זה הזמן לשלוף מהנפטלין את הסכם הממון שלכם!

אה, בלהט האהבה שכחת לעשות אחד כזה... בעיה...
בכל אופן לא ממש הבנתי - אתה רוצה להתגרש או להישאר איתה?
אם אתה רוצה להתגרש אז מוטב שתצהיר על כוונתך במיידי ורצוי בפני גורם חיצוני, ככה כל מה שתצבור מרגע ההצהרה, כבר לא נכנס לחישוב החלוקה.
אם אתה רוצה להישאר איתה אבל לשנות את כללי המשחק - גם זה אפשרי (אם היא מסכימה כמובן) - יושבים יחד, רצוי עם יועץ חיצוני ומחליטים שמרגע זה אתם מנהלים 3 חשבונות: חשבון משכורת אישי של כל אחד מכם וחשבון "בית" משותף שאליו כל צד מזרים סכום מסויים בכל חודש (נאמר % מסויים ממשכורתו).
חשבון "בית" משמש רק להוצאות הבית (דיור, חשבונות, אוכל, ילדים...).
בחשבונות האישיים כל אחד עושה מה שהוא רוצה: חוסך או מבזבז.
עושים הסכם ממון שמעגן את ההסכם וקובע שהחסכונות מהחשבונות האישיים הם נכסים פרטיים שלא נועדו לחלוקה במקרה של פרידה (אולי אפשר להוסיף סעיף פה הפרדת פנסיות ואולי זה לא תופס... אני לא משפטנית ולא יודעת).
אם הבעיה שלך איתה היא רק ההתנהלות הכלכלית ומעבר לזה אתם ממש סבבה, אולי זה יכול לפתור את בעיית המירמור שלך כלפיה ותוכלו לחיות באושר ועושר...
 
יש משהו שנקרא "הפרדה רכושית מוחלטת" בהסכם ממון

לא בטוח אם אפשר להחריג רק את הפנסיה. כנראה שטכנית זה אפשרי אבל לא בטוח שזה כלי חזק וייתכן שאפשר לתקוף את זה בבימ"ש. גם אני לא משפטן אבל חי כרגע בזוגיות ללא חתונה בפרק ב' כך שנאלצנו לחתום על הסכם ממון (וצוואות). הנושא הזה עלה והכנסנו סעיף הפרדה רכושית מוחלטת בהסכם הממון כי במקרה שלנו מעורב די הרבה כסף. מניסיון אישי אני יכול לומר שזה הסכם שאם רוצים לקיים אותו כלשונו, קשה מאד לחיות על פיו.
 
למעלה