עצוב לקרוא והנה דעתי:
טקס הנישואין הוא חלק מכריתת חוזה שותפות מחייב בין שני אנשים. הוא בדרך כלל נערך בנוכחות עדים ו/או מקבל אישור חברתי - ממסדי- חוקי. מאותו רגע הזוגיות רשמית ויש בה נופך של יישות משפטית.
לפיכך, גם ביטול ההסכם מחייב השתתפות פעילה של הממסד והכרה בהתרתו/ ביטול תוקפו.
כמו בכל הסכם שותפות - בנישואין לכל צד יש זכויות וחובות.
החובות שלה כלפיך = זכויותיך.
הזכויות שלה מצידך = חובותיך.
הדברים שכתבת מובילים אותי למחשבה שהיית נסער.
אני מקווה שהסערה הזו חלפה וכעת אתה רגוע יותר.
הבסיס להתנהלות זוגית מיטבית כרוכה בתקשורת, בהבנות ובפשרות. החיים בחברה המודרנית תלויים בהכנסות ותשלומים המהווים שלד תזרים מזומנים.
הציפיה הטבעית היא שבתחום כל כך רגיש ובעל השפעה אדירה תהיה התחשבות הדדית - כל צד בצרכי האחר - על פי סדרי עדיפויות כאלה ו/או אחרים.
לשיטתך, התנהלות לא נכונה כלכלית מצידה מלווה אותך ומעוררת אכזבה ותחושת בגידה ברמה כלשהי.
ציפית להתנהלות אחרת, בוגרת ובעלת שותפות מלאה.
האם דנת איתה בנושא? איך היא הגיבה?
אני בטוחה שכשתשכיל עוד בעניין נישואין, משמעותם ואיך ליצור תקשורת מקרבת איתה- תוכל להגיע להבנות. אולי תשארו יחד ואולי לא - אולם תוכל ליצור בסיס לחוזה פירוק שותפות זו (המכונה גירושין) בצורה מיטבית לכל הצדדים.
לטעמי, ביטאת כאן סוג של תפיסה קורבנית.
תפיסת הקורבנות הזו עלולה לגרום לך צער - אם בנט ואם מחוץ לנט.
ביטחון עצמי בא לידי ביטוי בבגרות.
בגרות היא לקחת אחריות על צעדים שעשית, טעויות ותיקונם, הפקת לקחים והתקדמות.
בהצלחה
רחל