מה עושים????

[אוליכבר]

מה עושים????

הי, אני לא מרבה לכתוב בפורומים, אבל מתעדכנת בקביעות. אז, ילדתי לפני שלושה שבועות שני בנים חמודים. הבעיה היא שאחד מהם שליו ורגוע והשני בכיין, צרחן , אוכל המון ולא ישן יותר משעה וחצי ברציפות. מה אפשר לעשות איתו? למעשה אני חושבת שאני שואלת מה אני עושה עם הרגשות השליליים שהוא מצליח להוציא ממני. אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להעניק לשני את תשומת הלב שמגיעה לו כי אחיו כל הזמן בוכה. אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם הבכי האין סופי שלו. אולי יש לו גזים? אולי הוא רעב למרות שהוא אוכל הרבה יותר מאחיו? ובין לבין אני צריכה להעניק גם תשומת לב לבעלי, לעצמי ולביחד שלנו שכבר נדמה לי שלא קיים יותר. כל כך רציתי להכנס להריון, וחשבתי שזה החלק הקשה של העסק. אבל היום אני מבינה שאת החלק הקשה רק התחלתי. אז מה עושים?

 

[רחל של ענבל והתאומים]

ההסתגלות קשה

גם לך וגם לתינוקות שלך. אני מציעה שתזרקי מהחלון את רגשות האשם לגבי הכביכול "קיפוח" של התינוק השני. אני מבטיחה לך שהגלגל יתהפך 20 פעם, כל פעם אחד מהם ידרוש יותר תשומי מהשני. אם זה עכשיו כשהם תינוקות, לאחד יש יותר צרכים של האכלה, החזקה על הידיים, הרגעה, וכו', אז כשהם יגדלו לאחר יהיו יותר צרכים במשהו אחר. אצלי יש תקופות שרועי יותר תובעני ויש תקופות שכפיר אז כבר הבנתי שלהרגיש אשמה לא יעזור ושהם מאזנים אחד את השני. רועי יותר רגיש, דורש יותר ידיים, בוכה יותר חזק אבל גם צוחק יותר חזק. ומצד שני כפיר השקט והרגוע שלי סובל קצת מבעיות נשימה אז צריך להאכיל אותו בזהירות שלא יקיא ולעשות לו אינהלציה פעמיים-שלוש ביום כשגרה. אז אצלך אחד סובל יותר מגזים (כנראה) וכשיעברו לו הגזים אז אולי השני ידרוש יותר תשומי. מכאן שאין להרגיש אשמים, הגלגל יתהפך עוד הרבה פעמים. ואם לא, אז תמיד קחי בחשבון שבגיל הזה צריך למלא את הצרכים ותו לא. אם את מרגישה שהתינוק ה"שקט" שלך בא על סיפוקו (כי פשוט הוא צריך פחות אחרת היה בוכה) אז זה מספיק, לא צריך מעבר ואת יכולה להתפנות לטיפול בתינוק התובעני יותר. הערה קטנה לגבי החלק הקשה: כשמנסים להכנס להריון ולא מצליחים זה מתסכל וכואב. כשמנסים לטפל בשני תינוקות ומצליחים בקושי זה מתסכל וכואב (אולי אפילו יותר) אבל תמיד יש את הפרס הגדול וזה התינוקות שלנו

רחל

 

[נועה0908]

לאט לאט

שלום, גם לי יש תאומים בנים בני 6 חודשים. אני יכולה לומר לך שזה משתפר. האם הם יונקים או אוכלים תחליף חלב ? בכל מקרה אולי האח שמתעורר אחרי שעה וחצי צריך יותר אוכל, תנסי לתת לו יותר. אם ירצה יוכל. כדי להגיע לשגרה חשוב מאד לשמור להם על סדר יום ולהבדיל בין יום ולילה בהתחלה. כדי שיתרגלו. אם הזמן יהיה לכם סדר יום ולך ולבעלך יהיה יותר זמן יחדיו. אם יש לך שאלות נוספות או סתם צריכה עידוד תשלחי לי מסר. בהצלחה ותזכרי שכל ההתחלות קשות....

 

[yamashita]

אין ספק שהחיים משתנים לגמרי ומה

שהיה קודם זה לא מה שעכשיו. צריך לקחת את הזמן להתסגלות למצב החדש בלי לבדוק כול הזמן מה היה פעם. חושבת שההתרפקות על העבר מתסכלת.. חוץ מזה את אחרי לידה צריכה להתמודד עם המון דברים חדשים, את בטח עיפה מאוד וכו'. חושבת שבתקופה הזאת צריך להציב מטרות קטנות לכול יום ולהעזר במי שהכי קרוב ויכול להבין - בעלך. לאט לאט הדברים נכנסים לקצב נכון וכבר לא מרגישים את חוסר האפשרות לתפקד בצורה נורמלית. בכול מקרה מזל טוב , מבינה אותך מאוד. עמית

 

[מיכל @]

שלום לך ../images/Emo24.gif

השבועות הראשונים הם באמת הכי קשים. התאומים דורשים התגייסות של כולם, לא רק שלך, אלא גם של הבעל ואם אפשר גם של המשפחה מסביב. חשוב שיהיו הרבה מצבים שבהם יש שני זוגות ידיים פנויים ולא רק אחד. תינוקות בגיל הזה צריכים להיות הרבה על הידיים וכדאי לנסות ולהיצמד אליהם כמה שיותר. יש תינוקות שמטבעם הם יותר בכיינים ודרוש להם יותר זמן בצמוד לאמא. את צריכה לזכור שאת רק אחת ושאת עושה כמיטב יכולתך. תנסי למצוא לעצמך תנוחות שבהן את יכולה לחבק את שניהם בבת אחת. תנסי למצוא לעצמך עזרה. אם לא של הבעל והמשפחה, אז בתשלום, כדי שתוכלי לפחות פעם ביום ללכת להתקלח, לאכול משהו ואולי להחזיק תינוק אחד על הידיים בלי רגשות אשמה בקשר לאחיו. לגבי הזוגיות והבעל - מה זה בכלל? אין על מה לדבר בשבועות הראשונים. כרגע זה מאבק הישרדות והצרכים שלכם כזוג יצטרכו לחכות.

 

[מ א י ה ועוד3]

קודם כל, מבקשים עזרה

לא חשוב ממי, לא חשוב כמה זה עולה. ישנים קצת, עושים מקלחת טובה ונרגעים. גם אצלנו שביט היה הרבה יותר תובעני מדבש. במשך שנה חשבנו שמדובר בילדה שתהיה החננה של הגן, והיום היא אחת הילדות היותר אסרטיביות שאני מכירה. היא למדה לדרוש את שלה וזהו זה. ילד קטן שבוכה הוא ילד עם בעיה. משהו מציק לו. יכול להיות שזה גזים ויכול להיות שהאוכל קצת עולה לו ויש לו צרבת. יכול להיות שהוא רגיש לאור, קור או כל דבר אחר. מבחינתך, חשוב להבין שהילד בוכה לא בגלל שאת אמא לא טובה. גם אמהות מצויינות וותיקות עומדות מול ילדים בוכים. את עושה כל מה שאת יכולה להקל עליו, אבל את בעצמך כבר בטח עייפה וקשה לך. לכן קבלי עזרה, עוד זוג ידיים, ותתאווררי קצת (כן כן, גם תצאי לקניון לכמה שעות ותשכחי שילדת. צריך לפעמים קצת מנוחה). אצלנו נדנדה חשמלית היתה הצלה אמיתית. שביט ותמוז היו בה במשך רוב חייהם בהתחלה, לפי דעתי. טוב, אני מגזימה, אבל היו שם הרבה. שם הנחתי אותם לאחר האוכל, וזה ביחוד חשוב בתאומים שאז יש לך עוד אחד לטפל בו. אני יכולה לומר לך שזו תקופה מאד אינטנסיבית וזה ישתפר מאד עוד כמה חודשים. בינתיים צריך לדעת לשים את הביחד עם בעלך קצת בצד. זאת אומרת, לא לצפות שהכל יהיה כמו קודם. לדעת שצריך לתכנן את הביחד ולהתעקש לקיים אותו מדי פעם. אצלנו היינו אוהבים לשבת בשבת בצהריים ולקפל הרים של כביסה ביחד, ולקשקש כל מה שלא הספקנו כל השבוע. לגבי רגשות שליליים בכלליות: זה טבעי וזה נכון. הגיעו שני אנשים קטנים, שחשבת שיעשו לך רק טוב, ודורשים ממך וסוחטים ממך הכל. פעם היו מגדלים ילדים בחמולות, ואז היה יותר קל. לא היית לבדך משך רוב היום עם תינוק/ות, אלא היית עם מבוגרים. אם יש לך חברה שמוכנה לבוא עם הילד שלה ולהזרק אצלך, זה הכי טוב. כדאי גם לנסות לחפש אחיינית בגיל הנכון, בת דודה, בת של שכנים. מישהי שיש לה קצת נסיון עם ילדים ומוכנה פשוט לשבת ולהאכיל אחד, מישהי שיכולה לעזור לך להחליף חיתולים וכו'. מנסיון, רוב הרגשות האלה נעלמים במטה קסם אחרי שעה בלי הילדים, ואז את חוזרת עם כוחות מתוך הגעגועים. לגבי רעב: גם אצלי היה שוני גדול בכמויות האוכל. ילד רעב צריך לאכול. לא חשוב כמה כתוב על הבקבוק, ילד צריך לאכול עד שהוא משאיר משהו בבקבוק. ככה זה גם בהנקה: לא יודעים כמה הילד אוכל ובכל זאת המין האנושי הגיע עד כאן. לכן אני ממליצה לך לתת לילד לאכול כרצונו. תמוז הגדולה שלי אכלה כמויות אדירות ולא קרה שום דבר, סתם צמחה לגובה. היא לא שמנה. ועוד נקודה קטנה: קשה להתקשר רגשית לשני ילדים. צריך לפעמים לנסות ולראות את הנקודות הטובות בכל אחד, ועם הזמן תרגישי קרובה לשניהם. את לא צריכה להרגיש רעה בגלל שאת מעדיפה את התינוק הנוח על פני אחיו. את כן צריכה לנסות ולשפר את המצב. אולי להפריד לפעמים ביניהם, שמישהו יקח את השליו בעגלה ולך יהיה זמן רק לשני. לפעמים דוקא התכונות ה"רעות" הופכות ליתרון: הילד הרגוע לא הולך בגיל שנה וחצי ואילו ה"עצבני" עושה לך נחת ובגיל 10 חודשים כבר אומר אמא, אבא, הולך וגם יודע להכין לך קפה... אז המון מזל טוב (מרוב רצון לעזור שכחתי קודם), ואני מקוה שתראי לנו תמונות של הקטנים ואולי גם תחליפי ניק (זה נורא עוזר לזכור מי ומה אצלכם אם יהיה לך איזה שהוא שם, אפילו לא האמיתי).

 

[שירלי מאושרת]

מאיה, מילים כדורבנות!!!

הדהמת אותי בניתוח המצב שלך וזה בדיוק מה שהיה אצלנו, למרות שהם רק בני 7 חודשים כעת. הזדהתי עם כל מילה שלך! מקווה שתמשיכי לעודד אותנו, גם מבלי להתכוון

 

[מ א י ה ועוד3]

"אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה"

ובאמת מסתבר שלא המצאנו כלום חדש, הא? ילדים תמיד נשארים ילדים. שמחתי לשמוע שעזרתי לך, את יותר ממוזמנת להמשיך ולשאול (כמו שאת רואה, אני משתדלת לענות בכנות) ולשתף. שמחה לשמוע שמשתפר קצת

 

[יוד פלוס]

עוברים את זה

טוב, כתבו לך פה כ"כ הרבה עצות ודברים שעושים טוב על הנשמה שלא נותר לי מה להוסיף. אני חשה הזדהות טוטאלית עם מה שאת עוברת וזאת למרות שעבורי התאומים הם היריון שני. לפעמים גם לאמהות מנוסות יש מה ללמוד... תאומי בני שישה וחצי חודשים וזה בהחלט הופך קל מבחינות מסויימות ואפילו כיף כך שיש למה לצפות. בנתיים קבלי

וחיזוק, יוד

 

[אוזי2]

קבלי../images/Emo24.gif גדול

אני כל כך מבינה אותך, עד היום יש לי בלקאווט מהתקופה הזאת, אבל זה משתפר, אני מבטיחה לך. עכשיו תקחי הכל באיזי, ויהיה בסדר.

 

[שירלי מאושרת]

והכי חשוב.. המון מזל טוב

ובאמת הכל עובר בסוף ומתגמד מול הצחוק בקול רם, ומבטי הערצה שהם תולים בך... תני לזמן לעשות את שלו, ואח"כ תראי שהכל מסתדר! בהצלחה, מזל טוב, ורק בריאות

 

[שלומית גן]

מסכימה עם קודמותי

וביחוד עם מאיה שמיצתה את הנושא באופן מושלם. תרגיע את עצמך. המצב נורמלי, תני לעמצך קצתמנוחה, ותדעי שההתחלה הקשה עוברת. ההגדרות של מי קשהומי נוח מתהפכות, ועד מעט כל אחד מהם ימצא אתמסילותיו אל ליבך ואת תמצאי את הדרך לתת לכ אחד את מה שהוא צריך.

גדול

 

[michal66]

../images/Emo49.gif להולדת הבנים ../images/Emo95.gif../images/Emo95.gif

קודם כל מזל טוב להולדת התאומים

אם בא לך לשתף אותנו, מה שמותיהם? איך הייתה הלידה וכדומה.... ולשאלותייך

ראשית, צריך המוווווון סבלנות. וכשם שהם צריכים להסתגל לעולם החדש שלהם , את צריכה להסתגל למצב החדש ולהיותך אם (מקסימה ואוהבת) לשני עוללים קטנים. גם לי היה אותו הדבר. גל היתה תינוקת מאוד קשה!!! בכיינית ללא הפסק ובקושי ישנה. לעומתה מור, היה תינוק רגוע ושקט, (גם כשהיה רעב היה אוכל את הידיים ולא בוכה

) את יודעת מה, מזלך

תארי לך ששניהם היו בכיינים וצרחניים ולא ישנים וכו' וכו'.... עזבי בצד את רגשות האשם, תתמקדי בלעזור להם להסתגל לעולם, ואם ילד אחד זקוק ליותר ברגע זה אז תנילו את מה שהוא זקוק לו, מבלי לחשוב על אחיו ש"מקופח" בצד. הוא לא מקופח, הוא רק דורש פחות תשומת

יש לך את כל החיים לפנייך בכדי להעניק ולתת. זוגיות - -כן הזוגיות נפגעת קצת , אבל רק בהתחלה. חשוב מאוד לשמור על הגחלת, וכשהילדים יגדלו קצת , להזמין בייביסיטר ולצאת. אפילו לשעה! אבל לצאת יחד. אנחנו היינו מזמינים בייביסיטר לשעה והיינו יוצאים להליכה משותפת, קופצים לשתות קפה בשקט, לארוחת ערב שקטה ועוד ועוד... כשהגיעו לגיל 6 חודשים יצאנו לשבוע והשארנו אותם עם גיסתי. בקיצור, מילת המפתח סבלנות זכרי, שאנחנו כאן בכל שאלה ועניין.

 

[anat30g]

../images/Emo24.gif ענק

ראשית - מזל טוב! דבר שני לבדוק היטב שלבכיין אין בעיה רפואית כלשהי, ייתכן יש לו סיבה להיותו לא רגוע והוא לא בוכה סתם. אחרי שביררת שהכל טוב, נסי לגייס עזרה ובקשי מבעלך שיתעסק עם הבכיין וייתן לך זמן איכות עם השקט... כמו כן, הנחמה הגדולה שיש לי להציע שאת עדיין בשלב של "הטייס האוטומטי" - שלושת בחודשים הראשונים קשים מאוד, הם זמן של הסתגלות, הכרות, החלמה, תני לעצמך את הזמן... התינוק השקט יותר לא יסבול מנזק פסיכולוגי בלתי הפיך אם את השבועות הראשונים לחיים הוא יבלה גם בידים של מישהו אחר... בקיצור - השאירי את ייסורי המצפון ורגשות האשם לאמהות לילד אחד ועינדי לעצמך מדליה - קשה לך - אבל את מתפקדת!!! בהצלחה!

 

[גלים של שניים]

זה משתנה

אצלנו היה ממש דומה למה שאת מתארת : אחד ישנוני שלא זקוק להרבה ושני שבוכה הרבה מתקשה לישוןצריך יותר תשומת לב. אבל כעבור כמה חודשים המצב התהפך זה שבכה פתאום נרגע הפך להיות ילד חייכן ועצמאי (כמה שתינוק יכול) ישן יותר טוב בלילה, עובר מחלות ושיניים יחסית בקלות ואלו "המלאך" שבהתחלה לא נזקק להרבה הפך להיות ילד דרשן, היו לנו חודשים עם שינייים שגדלות שהוציאו לו ולנו את המיץ בקיצור כרגע הוא זקוק לנו יותר. אז כך שדברים משתנים וגם הדינמיקה משתנה. מצטרפת למאיה עם ההמלצה על הנדנדה החשמלית - היא מאוד מרגיעה ונותנת זמן להיות עם השני ומפנה ידיים. והבכי יגמר מתישהו, כרגע הוא זקוק לך וזה מתיש מאוד (אני יודעת!) עזרה עזרה ועוד עזרה יורידו אותו מהידיים שלך אפילו לשעה שתוכלי למלא מצברים. בהצלחה - זה משתפר ונעשה יותר קל אני מבטיחה!

 

[תמי של הכוכבים]

../images/Emo95.gifמזל טוב../images/Emo95.gif

קודם כל את צריכה לשמוח שלא שניהם צרחנים.ילד שבוכה בגיל הזה הוא ילד שמשהוא מציק לו. גם אצלי האחד בכה בלי סוף בחודשים הראשונים. הייתי מנסה לבדוק מה מציק לו. נסי להשתמש בתכשירים נגד גזים. נסי גם לבדוק אם אין לו בעיה עם האוכל. המשפט" למרות שהוא אוכל הרבה יותר מאחיו" הדליק לי נורה אדומה.לפעמים אמהות מפרשות כל ציוץ כבכי בגלל רעב, נותנות כמויות גדולות מדי של אוכל שיוצרות עומס על הקיבה הקטנה של התינוק והתוצאה היא תינוק בוכה וחסר מנוחה ואמא מיואשת. (מנסיון אישי,שווה בדיקה). אם כל האמור לא יעזור הייתי מנסה להחליף את האוכל. דבר נוסף-השתדלי עד כמה שאפשר ואני יודעת שזה קשה לא להיות מתוחה. התינוק מרגיש זאת והופך להיות יותר עצבני. המעבר מסטטוס של זוג להורים ועוד הורים לשניים הוא מאוד קשה. תני לעצמך זמן הדברים מסתדרים.

 

[טל של 4]

חוקי טל לגידול תאומים: לגזור ולשמור

חוק מספר 1:

בלי יסורי מצפון!!! אותם משאירים בבי"ח להורים לילד אחד

חוק מספר 2:

אלוהים נותן תאומים רק למי שמסוגל לעמוד בזה - כלומר יהיה בסדר חוק מספר 3:

עזרה עזרה וגם קצת עזרה - לשמירת השפיות והבריאות - כמה שאפשר ככה עדיף ולזכור תמיד שככל שהזמן עובר המצב משתפר. בהצלחה