Stay on these roads
New member
מה עושים ?
בכל פעם שאני צריכה לעשות משימה שיש בה פעולה שקשורה בהעתקה באיזשהו אופן . ואז אני דוחה את המשימה מעשה לשעה, מיום ליום משבוע לשבוע והזמן עובר. למשל אני צריכה להקריא למיקרופון מחברת בחינה שיש לי במחשב . אני צריכה להקליט את הקול שלי כשאני מקריאה את הטקסט. כדי להקריא את הטקסט מבלי "לגמגם" וכדי לקרא אותו למיקרופון עם מינימום שגיאות אני צריכה להכנס ל"פוזה" של הצגת הטקסט כמו שהוא כתוב אבל בתצוגה קולית כלומר אני "מעתיקה" את הטקסט איכשהו מופיע במחשב און ליין למיקרופון עם מינימום שגיאות, אבל למרות שאני מרוכזת אני לפעמים מתבלבלת ואומרת מילה אחרת בימקום המילה שאני רואה בטקסט. אבל אני נוטה להתבלבל לעתים קרובות. ואסור להפסיק את ההקלטה עצמה כי יש חצי שעה והמחברת היא בת 334 עמודים כך שבכל חצי שעה אני מספיקה להקריא רק 14 עמודים ואסור להפסיק באמצע ההקלטה כי אחר כך הכל יהרס כי אי אפשר לשמור את מה שמפסיקים . ובכל משפט שאני מקריאה, אני חייבת להיות במצב שליטה מסוימת שמא אתבלבל ואגיד מילה אחרת ממה שקראתי. אבל אני מותשת מאוד, וביזמן שאני מקריאה אני סחוטה, שחוקה, אבל רוצה להמשיך מאוד ואני נלחמת עם עצמי להמשיך ולא לאבד כוחות אבל פיזית אני מותשת העפעפיים כבדות נורא ואני מתחילה לשמוע את עצמי כאילו אני מקריאה מתוך חלום . וזה קרה לפני שבועיים ומאז קורים לי תופעות מוזרות של דחיינות שמתישה אותי ומייסרת לי את המצפון כי בכל רגע אני מכינה את הדף וורד פתוח ואת תוכנת ההקלטה כדי להתחיל להקליט עוד שיעור אבל הזמן עובד ואני לא עושה, ואז עוברת שעה ואני אומרת לעצמי שעכשיו אתחיל בהקלטה וזה לא יוצא. כך כל יום וכל שעה והדקות עוברות מהר וכבר שבועיים שאני רק חושבת ומוכנה כמו נהג מירוץ שמתניע את הרכב לנסיעה אבל לא מבצע, אגב, אני מדברת בטלפון בכיף ובלי בעיות בכלל, אבל לא יודעת למה דווקא כשאני "מעתיקה" זאת אומרת מקריאה טקסט בקול רם ביזמן שאני חייבת לעמוד על המשמר שלא אטעה אז אני מותשת מזה. וזה ממה לא ענין שאני לא אוהבת את החומר כי זה קורה לי עם כל טקסט שאני אמורה להקליט, למרות שאני מתעיינית בתוכן ואוהבת ויש לי מוטיבציה וסקרנות למה שכתוב בטקסט, למרות זה עצם "ההעתקה" מתיש אותי לחלוטין וסוחב ממני הרבה אנגיות ואני סחוטה פיזית כמו תפוז סחוט, שחוקה לגמרי ואז אני מנסה להמנע מזה בפעמים הבאות. ומה שקרה השבוע הוא שלמרות שהייתי מוכנה בכל רגע להתחיל בהקראת הטקסט דחיתי את זה ודיברתי בצ'אטים, בבלוגים והזמן עבר ואני לא הייתי מסוגלת להקריא ומותשת רק מהמחשבה על להקריא את הטקסט למיקרופון . אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי חולשה בידיים שכותבות את זה מעצם העלאת הנושא של הקראת הטקטסט למיקרופון עם מינימום טעויות ב"בהעתקה" .
בכל פעם שאני צריכה לעשות משימה שיש בה פעולה שקשורה בהעתקה באיזשהו אופן . ואז אני דוחה את המשימה מעשה לשעה, מיום ליום משבוע לשבוע והזמן עובר. למשל אני צריכה להקריא למיקרופון מחברת בחינה שיש לי במחשב . אני צריכה להקליט את הקול שלי כשאני מקריאה את הטקסט. כדי להקריא את הטקסט מבלי "לגמגם" וכדי לקרא אותו למיקרופון עם מינימום שגיאות אני צריכה להכנס ל"פוזה" של הצגת הטקסט כמו שהוא כתוב אבל בתצוגה קולית כלומר אני "מעתיקה" את הטקסט איכשהו מופיע במחשב און ליין למיקרופון עם מינימום שגיאות, אבל למרות שאני מרוכזת אני לפעמים מתבלבלת ואומרת מילה אחרת בימקום המילה שאני רואה בטקסט. אבל אני נוטה להתבלבל לעתים קרובות. ואסור להפסיק את ההקלטה עצמה כי יש חצי שעה והמחברת היא בת 334 עמודים כך שבכל חצי שעה אני מספיקה להקריא רק 14 עמודים ואסור להפסיק באמצע ההקלטה כי אחר כך הכל יהרס כי אי אפשר לשמור את מה שמפסיקים . ובכל משפט שאני מקריאה, אני חייבת להיות במצב שליטה מסוימת שמא אתבלבל ואגיד מילה אחרת ממה שקראתי. אבל אני מותשת מאוד, וביזמן שאני מקריאה אני סחוטה, שחוקה, אבל רוצה להמשיך מאוד ואני נלחמת עם עצמי להמשיך ולא לאבד כוחות אבל פיזית אני מותשת העפעפיים כבדות נורא ואני מתחילה לשמוע את עצמי כאילו אני מקריאה מתוך חלום . וזה קרה לפני שבועיים ומאז קורים לי תופעות מוזרות של דחיינות שמתישה אותי ומייסרת לי את המצפון כי בכל רגע אני מכינה את הדף וורד פתוח ואת תוכנת ההקלטה כדי להתחיל להקליט עוד שיעור אבל הזמן עובד ואני לא עושה, ואז עוברת שעה ואני אומרת לעצמי שעכשיו אתחיל בהקלטה וזה לא יוצא. כך כל יום וכל שעה והדקות עוברות מהר וכבר שבועיים שאני רק חושבת ומוכנה כמו נהג מירוץ שמתניע את הרכב לנסיעה אבל לא מבצע, אגב, אני מדברת בטלפון בכיף ובלי בעיות בכלל, אבל לא יודעת למה דווקא כשאני "מעתיקה" זאת אומרת מקריאה טקסט בקול רם ביזמן שאני חייבת לעמוד על המשמר שלא אטעה אז אני מותשת מזה. וזה ממה לא ענין שאני לא אוהבת את החומר כי זה קורה לי עם כל טקסט שאני אמורה להקליט, למרות שאני מתעיינית בתוכן ואוהבת ויש לי מוטיבציה וסקרנות למה שכתוב בטקסט, למרות זה עצם "ההעתקה" מתיש אותי לחלוטין וסוחב ממני הרבה אנגיות ואני סחוטה פיזית כמו תפוז סחוט, שחוקה לגמרי ואז אני מנסה להמנע מזה בפעמים הבאות. ומה שקרה השבוע הוא שלמרות שהייתי מוכנה בכל רגע להתחיל בהקראת הטקסט דחיתי את זה ודיברתי בצ'אטים, בבלוגים והזמן עבר ואני לא הייתי מסוגלת להקריא ומותשת רק מהמחשבה על להקריא את הטקסט למיקרופון . אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי חולשה בידיים שכותבות את זה מעצם העלאת הנושא של הקראת הטקטסט למיקרופון עם מינימום טעויות ב"בהעתקה" .