מה עושים ?

מה עושים ?

הבן שלי בבקום כרגע מיועד לשריון או תותחנים ! איני רוצה שילך ליחידה קרבית. מה עושים .? האם שיסרב להתפנות ? מה יעלה בגורלו ? איך ניתן להגיע לתפקיד מעניין מבלי להיות חייל קרבי........ למרות שהפרופיל שלו גבוה. חייל שמסרב להתפנות , מה קורה איתו ?
 

סמדר בנ

New member
ומה הוא רוצה?

האם גם בנך אינו רוצה קרבי? אומר לך את דעתי - אבל זו דעתי בלבד. כהורים אני משוכנעת שכולנו היינו מעדיפים שילדנו יהיו במקום מוגן, ללא סכנות. מצד שני, אנחנו חיים במציאות מסוימת, בה ילדנו הולכים לצבא. מישהו הרי צריך לעשות את התפקידים הקרביים, ולמה שזה יהיה דוקא ילד של מישהו אחר? ביתי הבכורה החליטה שהיא רוצה להיות לוחמת. היא התגייסה לתותחנים, עברה מסלול קרבי ושרתה כלוחמת וכמפקדת בתותחנים - רוב הזמן בשטחים. לאמר לך שהייתי רגועה ומאושרת? לא. האם ניסיתי לשכנע אותה ללכת לכוון אחר? (אצל בנות זה התנדבותי) לא. מעולם לא התערבנו בהחלטות שלה בנוגע לשרות, אלא אם ביקשה את דעתנו. תמכנו בה ושידרנו לה עד כמה אנו גאים בה על השירות הקשה שהיא בחרה לעשות. עם יד על הלב היא רק הרוויחה - בגרות, אחריות, שירות מאתגר, הרגשה שהיא תורמת. מדברי את מבינה שאני לא תומכת בהמלצה לבן לסרב להתפנות. תני לו להתמודד, בתקווה שיעבור שירות ללא פגע ואולי אף יצליח להנות. בודאי שיש תפקידים מענינים שאינם קרביים, אבל בד"כ מתמיינים אליהם לפני השירות (מודיעין למשל). חייל שמסרב להתפנות, בואי נאמר שמתחיל את השרות שלו ברגל שמאל. בכל מקרה, מה שלא יהיה, אני מאחלת לו בהצלחה.
 

oshiko

New member
מילכוד 22

אני חוזר כאן על תשובה ארוכה שעניתי בעבר בדיוק באותו עניין. הנושא של שירות בקרבי לבעלי פרופיל קרבי שלא מעוניינים בכך או לא מתאימים הוא אחד הנושאים הקשים שמלווים וילוו אותנו בפורום הזה. זהו בדיוק מילכוד 22 המקורי כפי שנוסח בספרו הידוע של ג'וזף הלר: "דאגה לביטחון האישי נוכח סכנה אמיתית ומיידית איננה אלא תהליך שיכלי נבון ... בו ברגע שהיה עושה זאת (לבקש שחרור ממשימה קרבית עקב הדאגה הנ"ל) כבר לא היה מטורף והיה עליו לצאת למשימות נוספות ... הוא היה מטורף בצאתו למשימות נוספות ושפוי אם לא יצא, אבל אם היה שפוי היה עליו לצאת שוב ... אם היה יוצא היה מטורף ולא היה חייב לעשות זאת; אבל אם לא רצה לצאת היה שפוי וחייב היה לעשות זאת ..." (ציטוט חופשי שלי עם שינויים קלים). אנסה להציג בעדינות את הגישה (או יותר נכון ההתלבטויות) שלי, ואולי ביחד נצליח חברי הפורום לגבש איזושהי דרך התייחסות למילכוד 22 הזה. לדעתי אין אחד שאפשר לאמר עליו שהוא "נולד לקרבי" או "מתאים לקרבי". ילדינו נולדו כדי לנגן, ליצור, לאהוב, להיות מדענים. לא כדי להיות לוחמים. זוהי תובנה בסיסית. תובנה נוספת היא שיש לנו בית, שאנו חייבים לשמור עליו, ושהוא בסכנה מתמדת. מי שלא מקבל את זה מן הסתם לא נכנס לכתחילה לפורום הזה.אם לצורך ההמחשה נמשיל את מדינת ישראל לקהילה קטנה וייחודית השוכנת אי-שם ומונה נגיד כמה עשרות, שכל הזמן מותקפת על-ידי שכניה, ויש הכרח לעשות תורנויות שמירה, ולהתאמן כדי להיות מוכן במקרה הצורך; לא יעלה על הדעת שרבע או שליש או חצי מהאנשים לא ישתתפו במאמץ בטענה ש"לא מתאים להם"; מה שנכון לכמה עשרות נכון גם ל 6 מיליון. בין שתי התובנות הסותרות האלה, כל אחד מנווט את דרכו (ובמקרה הזה את דרך ילדיו) על-פי מערכת עמוקה של ערכים שבאים מכל מיני שורשים: הסבתא מהשואה שחלמה על היום בו יהודי חסון יוכל להגן על עצמו ומשפחתו; מידת הדבק לחברה הישראלית וכור ההיתוך שלה; וכן הלאה. עבדכם הנאמן התגייס לשיריון בתור נער עדין וחולמני, חובב שירה ומוסיקה. "הלם" היתה המילה שלוותה אותי במשך הטירונות ולאחריה. חרקתי שינים והפכתי לטנקיסט בישראל בגלל ציוויים הוירטואלי של אותם סבים וסבתות מהגלות. גם הבן שלי קטע קריירה מוסיקלית ומשרת היום בסיירת. המוסיקה הרבה יותר מתאימה לו. הסיבה שראיתי את עצמי מתאים להקים את הפורום הזה היא לא היותי בוגר טייסת/שייטת/סיירת עם שמות של כל מיני ציפורים, אלא דווקא העובדה שחרקתי שינים כדי לבצע את תפקידי כתותחן טנק למרות היותי אדם די עדין. ולכן אני יכול להיות אמפתי למי שמרגיש את אותו רעד בידים שאני הרגשתי כשיריתי בנשק או בתותח. ברור שאי-אפשר לאמר להורים אחרים כיצד הם צריכים להתייחס לעניין. הבעייה הגדולה היא שעל-פי הנוהל כיום בצה"ל, אם לא היית בין הבודדים שהתקבלו למסלולי מודיעין ודומיהם, ויש לך פרופיל קרבי, אתה חייב ללכת ליחידה קרבית. הדרך לצאת מזה היא דרך שבהכרח מביאה את המלש"ב להיות אזרח פחות הגון: לספר שיש לו בעיה נפשית של פחד מקרבי (זה בלוף כי לכולם יש - ראה מילכוד 22 למעלה) או להמציא סעיף אחר, או ללכל לכלא ואז להשתחרר מקרבי. לא התכוונתי לענות או לייעץ או להטיף למישהו - רק לתאר את המילכוד שילווה אותנו בוודאי הרבה בפורום הזה. ספציפית, למי שמחפש פחות פעילות קרבית, אך יש לו פרופיל קרבי, יש כנראה יחידות שבאופן יחסי יותר מתאימות: פלוגת חילוץ והצלה, למשל.
 

אימשל2

New member
מסכימה עם כל מילה

אני אמא לשריונר, שהדבר האחרון בחיים שהייתי מאמינה לגביו זה שהוא יאהב להיות חייל ומפקד. כשקיבל את צו הגיוס הראשון, האמנתי לגביו שהמקום המושלם בשבילו (ובשביל העצבים הרופפים של אמא שלו) יהיה במודיעין. שם הוא יעשה שמוש בשכל שלו, שתמיד היה הצד החזק יותר באישיות שלו. בדיעבד, מתוך בחירות שונות שהוא עשה בתהליך הגיוס, הוא הגיע על פי בקשתו לשריון. הוא מאד נהנה מהשרות ומביא לידי בטוי צדדים שונים באישיותו שלא באו עד כה לידי בטוי. צדדים אלה בהחלט מעשירים אותו והופכים אותו לבן אדם בוגר יותר ומיוחד יותר. הבן השני, מתמיין עדין ליחידת עילית של המודיעין. ככל שהשלב במיונים גבוה יותר כך גבוהים סכויו לנשור. לכן, במקביל הוא גם משתתף בגיבושים של יחידות חי"ר מובחרות ואף מצליח להתקדם במיונים אלה. מה שגורר את האפשרות שבסופו של דבר הוא יהפוך ללוחם ביחידת חי"ר מובחרת. כפי שאמרה סמדר, אנחנו לא מתערבים בהחלטות שלהם. אנחנו מיעצים ומכוונים בעדינות וכשהם מביעים רצון לפנות לכיוון מסוים אנחנו תומכים בהם לגמרי. לפני שנים שמעתי על שיחה עם קצין צנחנים שבא להכין את הורי השמיניסטים לקראת גיוס הבנים. אז, הבנים שלי היו צעירים וזה לא היה רלונטי לגבי, עם זאת הפנמתי את המסר. אותו קצין הציע להורים לא להתערב בהחלטות של הבנים, כדי שאם חס וחלילה הבן יפגע בעת שרותו באותה היחידה עליה המליצו ההורים, הם לא יעמדו במצב שלא יהיו מסוגלים לחיות עם רגשות האשם. לצערי, אני מכירה משפחות שאיבדו בנים בפגועי טרור או בתאונות דרכים, אחרי שהללו בחרו לשרת ביחידות שאינן קרביות. מה שמצביע על כך שליד הגורל יש מה לומר, לא פחות ממה שלהיגיון הצרוף שלנו.
 

סמדר בנ

New member
מחשבות מעודדות

בכל מקרה, גם חיילים קרביים לא עוברים את כל השירות ב"קרב". ראשית, יש את ההכשרה שהם עוברים - כמה חודשים. אח"כ, אני לא יודעת מה קורה בשריון, אבל למשל אצל ביתי בגדוד סוללה שלמה בכלל לא היתה מוצבת בשטחים והתעסקה עם פעילות מקצועית ולא מבצעית. חוץ מזה, ישנה תמיד אפשרות להגיע בשלב כלשהו להדריך טירונים או קורס מפקדים, לצאת לקצונה וכו'. ודבר אחרון - בקרוב ההתנתקות.... אולי זה ישפר את המצב?
 
ההתנתקות... בתקווה שהבנים של

כולנו ישרדו את פעילותם בהתנתקות ללא פגיעות פיזיות או נפשיות.
 

אימשל2

New member
המצב של לא לראות קרב נכון בשריון

גם בשריון אפשר להיות במסלולי הכשרה תקופה ארוכה. הכשרה בסיסית של שריונר נמשכת 8 חודשים. 4 חודשי טירונות שכוללים את לימוד המקצוע אליו יועדת בטנק (נהג, תותחן וטען-קשר). אח"כ 4 חודשי צמ"פ (צוות מחלקה פלוגה) שמשמעותם הכשרה מתקדמת של השריונר למילוי תפקידו בצוות הטנק במחלקה וכך הלאה. בסיום הצמ"פ נתן לצאת לקורס מט"קים (מפקדי טנקים) שנמשך 4 חודשים. בסיום קורס המט"קים נתן לצאת ישר לקורס קצינים שנמשך 8 חודשים. כך הגענו ליותר משנה וחצי של שרות בלי להיות בשטח. גם אחרי הקורסים יש מפקדים שמגיעים לבית הספר לשיריון להדריך את הטירונים או לגדודים כדי להכשיר את החילים בצמ"פ. גם חיילים שלא מגיעים לפיקוד, אם הם נמצאים בגדודים שקולטים מערכות לחימה מתקדמות שמורכבות על הטנקים, ממשיכים בעוד מספר חודשים של הכשרה. הנה עוד סיבה לאופטימיות.
 

oshiko

New member
ד"א כמה שאלות

עד עכשיו הגבנו במישור העקרוני והפילוסופי, אבל כמה שאלות במישור המעשי ... לא בדיוק הבנתי את מצבו של הבן. הגיוס הקרבי הקרוב הוא בסוף יולי - תחילת אוגוסט. יש עוד המון זמן - כ-3 חודשים. זה עוד רחוק ממצב של כן או לא להתפנות היום או מחר - יש המון זמן להיערכות. האם הוא היה קודם ביחידה שדורשת פרופיל יותר גבוה - ויצא משם בעקבות שברי ההליכה שהזכרת? אם זה המצב - כבר היית במצב שהוא היה מיועד לקרבי, אפילו לחי"ר, לא? או שהוא הגיע למצה הזה בדרך אחרת? האם הציעו לו לצאת לדח"ש עד לגיוס יולי-אוגוסט? בכל מקרה, אני מבין שקצין מיון נתן לו כרגע לבחור בין שיריון לתותחנים בגלל פרופיל 72. אם זה המצב - יש עוד אפשרויות לפרופיל 72. חלק מהתפקידים במוד"ש, יחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף, תפקידים מסויימים בהנדסה קרבית, תפקידים במשטרה צבאית. בחלקם הסיכוי להתמודד עם מצב קרבי נמוכים מאד. הייתי מציע לערוך בדיקה מקיפה של האפשרויות, לגבש דעה איפה הוא רוצה להיות על-סמך מכלול השיקולים (רצון, יכולת, התמודדות עם מצבים וכו'), ולבקש למלא מנילה חדשה על-סמך ההחלטה. יש מספיק זמן. חבל להגיע סתם למצב הלא-נעים של סירוב להתפנות.
 

סמדר בנ

New member
ד"א דן

הבנת יותר טוב ממני. אני משום מה הבנתי שהוא בבקום בהמתנה לאחר הגיוס. אם הוא רק בהליכים אז כמובן יש לו עדיין אופציות פתוחות. אם הוא לא רוצה קרבי הוא יכול לנסות להגיש בקשות - כמובן בהתאם לנתונים שלו.
 

oshiko

New member
נחכה לשמוע ממקור ראשון ...

פשוט היתה שאלה של "שומרת מרחק" בשירשור אחר על שברי מאמץ שקרו בזמן הטירונות. אז אני מניח (אם מדובר באותו אחד) שהוא יצא משם זמנית לת"פ בקו"ם (ר"מ 8 ?) עד לשיבוץ מחדש.
 
רוצה עוד טיפים

בקשר להודעה הראשונה.... הבןשלי ירד מקורס יעודי לקצונה ,בגלל פציעתו . 5ח' בצבא ועעכשו בבקום לשיבוץ מחדש.פרופיל 72. החלים מפציעתו אבל לא רוצה קרבי .מה עליו לבקש ? מה עליו לעשות ? אודמה לטיפים על מסלולים מעניינים ולא ביח"ש....תודה על כל התגובות המהירות
 
../images/Emo132.gifמה האפשרויות ?

כפי שכבר שאלתי... בני בבקום 5 חודשים בצבא , הודח בקורס בחיל הקשר בגלל פציעתו,וכרגע בהמתנה. כבר עשה טירונות 03 ...וכרגע אמור להשתבץ מחדש. מה האפשרויות כיום מלבד השריון ותותחנים. מה הוא יכול לבקש כדי לא להיות בחילות השדה-הוא פרופיל 72....הוא מבולבל , מה עלייי להמצליץ לו ? אשמח לקבל את מגוון האפשרויות לחילות/תפקידים שאינם מחייבים מאמץ פיסי או מסוכנים....:)
 
אני נמנע מלהגיב מאחר וטובים ממני

הגיבו לשאלתך הקודמת וגם משום שאלתך המקוממת.
 

oshiko

New member
כמה עניינים

1. עדיף שההודעות הקשורות בנושא מסויים תהיינה באותו שירשור. אין צורך לפתוח בכל פעם שירשור חדש. אם נושא מסויים מרוכז בשירשור אחד זה מקל על ההתמצאות בפורום ומאפשר מעקב יותר טוב אחרי מה שקורה. אני אשרשר את ההודעה הזאת לשירשור הקודם שפתחת, ומבקש שתגיבי באותו שירשור, למען הסדר הטוב. please ... 2. משהו שעדין לא ברור לי - אני מבין שהוא התחיל מסלול של קשר"ג (קצונת קשר ייעודית). קודם כל, עד כמה שאני יודע, גם זה תפקיד שאפשר לעשות עם פרופיל 72. שנית, לא ברור למה התפקיד הזה עומד בקריטריון של "לא מחייב מאמץ פיזי ולא מסוכן". מי שמסיים את המסלול מוצב בתפקיד של קצין קשר גדודי בגדוד חי"ר, שיריון או תותחנים, בחפ"ק, ביחד עם שאר קציני המטה. 3. הדרך הטובה ביותר לגלות מהן האפשרויות שלו היא לבקש מנילה חדשה עקב שינוי הפרופיל. שם יפרטו לו את כל האפשרויות. צריך לטלפן לבקו"ם (ר"מ 8 עד כמה שאני מבין) ולבקש מנילה חדשה. 4. אני לא בטוח שיש תפקיד לפרופיל 72 שמתאים ב 100% לקריטריון שקבעת (לא מאמץ פיזי, לא מסוכן). הכל יחסי. אין תפקיד של מדריך שש-בש
(לא לפרופיל הזה, בכל אופן ...). האפשרויות שאני מכיר (ייתכן שיש עוד): -- הנדסה קרבית - אב"כ -- מוד"ש - לוחם איסוף -- פלוגת חילוץ והצלה -- מסלולי קצונה ייעודית: חימוש, לוגיסטיקה, (לדעתי גם קשר, כאמור). שיהיה בהצלחה בכל מקרה.
 

סמדר בנ

New member
עם כל הכבוד

את לא בעמדה להמליץ לו, אלא אם כן את מכירה מקרוב את מגוון התפקידים הצבאיים. מישהו כבר כתב שלא מומלץ להמליץ... לכי לדעת מה יקרה, את תמליצי לו משהו, הוא לא יהיה מרוצה וכמובן יאשים אותך (ואני לא הולכת לקיצוניות שחס וחלילה יקרה לו משהו בתפקיד הלא מסוכן - זיכרי מה היה עם הפיגוע בטרמפיאדה ליד צריפין או בירי בקיריה). אני משערת שאם הוא בבקום (דן, מסתבר שלא אתה ולא אני הבנו נכון את הסיפור בהתחלה...) הוא יראה קצין מיון שידבר איתו על האופציות שלו. בכל מקרה יש לזכור שצה"ל הוא לא "תכנית כבקשתך" ולא בהכרח הוא יקבל את מה שהוא רוצה. בכל זאת אם את רוצה להמליץ לו משהו - תמליצי לו שלא יעשה בעיות, שיקבל ברוח טובה את ההצבה החדשה וינסה להפיק ממנה את המיטב. אולי תופתעו שהוא דוקא יהנה.
 
../images/Emo13.gifתודה

תודה על הרעיונות וההסתייגויות....על הטיפים והאפשרויות...!!! אני מתמכרת לפורום הזהההההההההה
 

אימשל2

New member
ממשיכה את הקו

אומנם בהודעתי הקודמת הילכתי אימים עם "יקרה משהו". אבל קטגורית בריאותו הנפשית של הילד, איננה שונה מקטגורית שלמותו הפיסית. אני בראש אחד עם סמדר וממליצה מכל הלב לא להתערב, גם כשמדובר בתפקידי מטה. אני מכירה בחור שהפעיל פרוטקציה של תותחים כבדים (ברמת אלוף) כדי להתקבל לתפקיד, בחיל שאיננו קרבי, שמאמלל אותו. הוא נפל על מפקד שהוא לא מסתדר איתו (לא ברור לי אם באשמת המפקד) ושעושה לו את המוות, מנקודת ראותו של החייל. הבחור שונא את השרות שלו. לעומתו אני מכירה חיילת, בחורה מעל לממוצע, שמצאה את עצמה בסופו של תהליך כפקידה. היא שרתה שרות שגרם לה הנאה רבה וגם מצאה שם את בעלה (המוכשר והמקסים) שכיום היא חייה איתו באושר והוא אבי 4 ילדיה. והסיפורים לכאן ולכאן רבים מאד. לכן עדיף שאם חלילה בנך יגיע לתפקיד שהוא לא יאהב, זה לא ייזקף לחובתך. אגב, קצינים בכירים לא מוכנים להתערב בשיבוץ של חיילים קרביים. אני מכירה לא מעט קצינים מדרג הביניים ועד דרגות תתי אלפים ואלופי, שלא מוכנים להתערב בשינוי של שיבוץ חייל ביח"ש, גם כשמדובר באחיין שלהם או בבן של חברים קרובים. מסתבר שגם התערבות לשיבוץ ביחידות עורפיות עלולה להיות חורצת גורלות ברמה כזו או אחרת. בכל אופן, מאחלת לבנך שיקבל תפקיד שייגרום לו להעביר את שרותו הצבאי בתחושה של סיפוק וללא חיכוכים מיותרים עם המערכת. אם כך יהיה, הרי שגם את תהיי מרוצה, כי בסופו של דבר כל מה שאנו מבקשים זה לראות אותם חוזרים הביתה בריאים בגופם ובנפשם, וכבונוס גם לראות חיוך על פניהם.
 

JazzAzz

New member
הורדת פרופיל

כרגע יש לבנך פרופיל קרבי, על מנת להתקבל לתפקיד שאינו קרבי הוא צריך להוריד פרופיל ל64 ומטה. מתוך הנחה שאין לו בעיות רפואיות שיגרמו להורדת פרופיל יש לו את האפשרות להוריד פרופיל על סעיפים נפשיים אצל קב"ן ו/או פסיכיאטר מטעם הצבא. ברגע שהוא יוריד פרופיל הוא בעצם יפסול את התפקידים הקרביים ויוצב מחדש בחיל אחר ויקבל איזהשהו ג'וב לא מסוכן, אבל רוב הסיכויים שזה לא יהיה התפקיד הכי מאתגר ובונה כיוון שלתפקידים יותר נחשבים בדר"כ חיילים מאותרים ע"י הצבא בשלב מוקדם יותר לפני הגיוס, חיילים שמורידים פרופיל לאחר השיבוץ הראשוני מגיעים לתפקידים כגון נהיגה, הפעלת רשת מחשב, אבטחת מתקנים, אפסנאות וכו. אין לו ממה לחשוש לגבי השפעות הורדת הפרופיל בחיים שאחרי הצבא, אלא אם כן הוא ישתחרר מהצבא מטעמים נפשיים -21 (וגם זה נתון לוויכוח בימינו). כמו כן המידע לגבי סעיפי ליקוי חסוי וכל עוד הוא עושה את השלוש שנים שלו, אין לו ממה לדאוג לגבי הורדת פרופיל מטעמים נפשיים. כל עוד הוא נשאר עם פרופיל 72 יש סיכוי טוב שהוא ישרת שירות קרבי, התפקידים היחידם בצבא, למיטב ידעתי, שמגייסים אליהם חיילים כלל צהליים עם פרופיל קרבי הם תפקידים במשטרה הצבאית. החיילים במשטרה נחשבים לתומכי לחימה אבל יש בחיל תפקידים לא מסוכנים במיוחד לצד תפקידים מסוכנים מאוד, למשל, יש תפקידים כמו שיטור ותעבורה, מצ"ח ובילוש שהם התפקידים הפחות מסוכנים בחיל לעומת תפקידים בבתי כלא צבאיים ובבתי כלא של עצורי שטחים, במעברים ובמחסומים, כוח 100 ופלוגת סחלב שהם היותר מסוכנים וחלקם קרביים לכל דבר. אבל אם בנך מחפש תפקיד שהוא אינו מסוכן ואינו מחייב מאמץ פיזי, אז לדעתי הורדת פרופיל זה הכיוון בישבילו. בהצלחה.
 

oshiko

New member
כבר לא אקטואלי ...

הבחור כבר שובץ לקורס חובשים ודי מרוצה מזה. המצאת סעיפים נפשיים כדי להוריד פרופיל לא נראית לי דרך מומלצת. תודה על הרצון לעזור, בכל אופן.
 
למעלה