מילכוד 22
אני חוזר כאן על תשובה ארוכה שעניתי בעבר בדיוק באותו עניין. הנושא של שירות בקרבי לבעלי פרופיל קרבי שלא מעוניינים בכך או לא מתאימים הוא אחד הנושאים הקשים שמלווים וילוו אותנו בפורום הזה. זהו בדיוק מילכוד 22 המקורי כפי שנוסח בספרו הידוע של ג'וזף הלר: "דאגה לביטחון האישי נוכח סכנה אמיתית ומיידית איננה אלא תהליך שיכלי נבון ... בו ברגע שהיה עושה זאת (לבקש שחרור ממשימה קרבית עקב הדאגה הנ"ל) כבר לא היה מטורף והיה עליו לצאת למשימות נוספות ... הוא היה מטורף בצאתו למשימות נוספות ושפוי אם לא יצא, אבל אם היה שפוי היה עליו לצאת שוב ... אם היה יוצא היה מטורף ולא היה חייב לעשות זאת; אבל אם לא רצה לצאת היה שפוי וחייב היה לעשות זאת ..." (ציטוט חופשי שלי עם שינויים קלים). אנסה להציג בעדינות את הגישה (או יותר נכון ההתלבטויות) שלי, ואולי ביחד נצליח חברי הפורום לגבש איזושהי דרך התייחסות למילכוד 22 הזה. לדעתי אין אחד שאפשר לאמר עליו שהוא "נולד לקרבי" או "מתאים לקרבי". ילדינו נולדו כדי לנגן, ליצור, לאהוב, להיות מדענים. לא כדי להיות לוחמים. זוהי תובנה בסיסית. תובנה נוספת היא שיש לנו בית, שאנו חייבים לשמור עליו, ושהוא בסכנה מתמדת. מי שלא מקבל את זה מן הסתם לא נכנס לכתחילה לפורום הזה.אם לצורך ההמחשה נמשיל את מדינת ישראל לקהילה קטנה וייחודית השוכנת אי-שם ומונה נגיד כמה עשרות, שכל הזמן מותקפת על-ידי שכניה, ויש הכרח לעשות תורנויות שמירה, ולהתאמן כדי להיות מוכן במקרה הצורך; לא יעלה על הדעת שרבע או שליש או חצי מהאנשים לא ישתתפו במאמץ בטענה ש"לא מתאים להם"; מה שנכון לכמה עשרות נכון גם ל 6 מיליון. בין שתי התובנות הסותרות האלה, כל אחד מנווט את דרכו (ובמקרה הזה את דרך ילדיו) על-פי מערכת עמוקה של ערכים שבאים מכל מיני שורשים: הסבתא מהשואה שחלמה על היום בו יהודי חסון יוכל להגן על עצמו ומשפחתו; מידת הדבק לחברה הישראלית וכור ההיתוך שלה; וכן הלאה. עבדכם הנאמן התגייס לשיריון בתור נער עדין וחולמני, חובב שירה ומוסיקה. "הלם" היתה המילה שלוותה אותי במשך הטירונות ולאחריה. חרקתי שינים והפכתי לטנקיסט בישראל בגלל ציוויים הוירטואלי של אותם סבים וסבתות מהגלות. גם הבן שלי קטע קריירה מוסיקלית ומשרת היום בסיירת. המוסיקה הרבה יותר מתאימה לו. הסיבה שראיתי את עצמי מתאים להקים את הפורום הזה היא לא היותי בוגר טייסת/שייטת/סיירת עם שמות של כל מיני ציפורים, אלא דווקא העובדה שחרקתי שינים כדי לבצע את תפקידי כתותחן טנק למרות היותי אדם די עדין. ולכן אני יכול להיות אמפתי למי שמרגיש את אותו רעד בידים שאני הרגשתי כשיריתי בנשק או בתותח. ברור שאי-אפשר לאמר להורים אחרים כיצד הם צריכים להתייחס לעניין. הבעייה הגדולה היא שעל-פי הנוהל כיום בצה"ל, אם לא היית בין הבודדים שהתקבלו למסלולי מודיעין ודומיהם, ויש לך פרופיל קרבי, אתה חייב ללכת ליחידה קרבית. הדרך לצאת מזה היא דרך שבהכרח מביאה את המלש"ב להיות אזרח פחות הגון: לספר שיש לו בעיה נפשית של פחד מקרבי (זה בלוף כי לכולם יש - ראה מילכוד 22 למעלה) או להמציא סעיף אחר, או ללכל לכלא ואז להשתחרר מקרבי. לא התכוונתי לענות או לייעץ או להטיף למישהו - רק לתאר את המילכוד שילווה אותנו בוודאי הרבה בפורום הזה. ספציפית, למי שמחפש פחות פעילות קרבית, אך יש לו פרופיל קרבי, יש כנראה יחידות שבאופן יחסי יותר מתאימות: פלוגת חילוץ והצלה, למשל.