מה עושים?:-\
ההודעה הזאת נועדה בעיקר בשביל לפרוק. אתמול חזרתי מארה"ב אחרי 9 ימים. זה התחיל בתור חופשה, אחר כך זה גם עבר להיות רעיון מבריק של בוא נבדוק קולג'ים... רע לי בארץ. מאז ומתמיד היה לי רע פה,תשאלו אנשים שמכירים אותי למעלה מחמש שנים תמיד דיברתי על לעזוב. כשחזרתי מהטיסה הבנתי עד כמה באמת רע לי פה. אני לא סובלת בעבודה שלי, היא אפילו די בסדר אבל כל מה שמסביבה גורם לי לי להרגיש מאוד רע. כבר מזמן אין לנו את המושג משפחתיות בבית (או בעצם מעולם לא היה) את ההורים שלי בגלל הלוחות זמנים של כולנו אני רואה פעם בכמה ימים, את אחותי שכבר לא רואה בבית אני רואה פעם בכמה שבועות בשדה תעופה (מזל שאנחנו עובדות באותו מקום...). החיים שלי מתמקדים בעבודה, חדר כושר ושינה. וזה בסדר מבחינתי באמת אבל הייתי רוצה לעשות משהו שישקה אותי ויחזיר לי את המיץ הזה שקוראים לו מרץ חזרה לחיים. מצד אחד אני מרגישה שאין לי מה לעשות פה, הדבר היחיד שמחזיק אותי פה זה החוזה הזה שאני חתומה עליו שכל יום מחדש אני מתלבטת אם לא להפר אותו. והשנה , במיוחד בחודשים האחרונים היו לי כל כך הרבה הזדמנויות לעזוב ואת אף אחת מהן לא ניצלתי כי אם אני אעזוב אני רוצה שהמטרה הראשונית של העזיבה תהיה לימודים ולא משהו אחר כי אני אישית מרגישה צמאה לידע... כשעזבתי את אורלנדו בכיתי כל הדרך על המטוס, כל כך לא רציתי לעזוב. וזה לא קשור איפה זה יהיה העיקר שזה יהיה מקום שאני ארגיש בו בית. וישראל זה לא המקום (עוד לא החלטתי אם זה לצערי או לשמחתי) בית זה לא מקום מוחשי שאתה מרגיש אליו שייך זה מקום שרגשית אתה מרגיש שהוא בית. אני רוצה להתחפף מפה אני לא רוצה להיות פה. ואני לא רוצה לעשות את זה מה שנקרא בדרך הקצרה והחפוזה אני רוצה לעשות את זה בדרך הגיונית ואחראית. חוץ מזה הגעתי למסקנה שאני צריכה קצת לשנות את אורח החיים שלי מכל מיני בחינות... אוף עצות\עזרה.. שונאת שאני מרגישה שיש לי בלאגן בחיים. וסליחה על הפיזור של הכול.... ותודה על הקריאה
ההודעה הזאת נועדה בעיקר בשביל לפרוק. אתמול חזרתי מארה"ב אחרי 9 ימים. זה התחיל בתור חופשה, אחר כך זה גם עבר להיות רעיון מבריק של בוא נבדוק קולג'ים... רע לי בארץ. מאז ומתמיד היה לי רע פה,תשאלו אנשים שמכירים אותי למעלה מחמש שנים תמיד דיברתי על לעזוב. כשחזרתי מהטיסה הבנתי עד כמה באמת רע לי פה. אני לא סובלת בעבודה שלי, היא אפילו די בסדר אבל כל מה שמסביבה גורם לי לי להרגיש מאוד רע. כבר מזמן אין לנו את המושג משפחתיות בבית (או בעצם מעולם לא היה) את ההורים שלי בגלל הלוחות זמנים של כולנו אני רואה פעם בכמה ימים, את אחותי שכבר לא רואה בבית אני רואה פעם בכמה שבועות בשדה תעופה (מזל שאנחנו עובדות באותו מקום...). החיים שלי מתמקדים בעבודה, חדר כושר ושינה. וזה בסדר מבחינתי באמת אבל הייתי רוצה לעשות משהו שישקה אותי ויחזיר לי את המיץ הזה שקוראים לו מרץ חזרה לחיים. מצד אחד אני מרגישה שאין לי מה לעשות פה, הדבר היחיד שמחזיק אותי פה זה החוזה הזה שאני חתומה עליו שכל יום מחדש אני מתלבטת אם לא להפר אותו. והשנה , במיוחד בחודשים האחרונים היו לי כל כך הרבה הזדמנויות לעזוב ואת אף אחת מהן לא ניצלתי כי אם אני אעזוב אני רוצה שהמטרה הראשונית של העזיבה תהיה לימודים ולא משהו אחר כי אני אישית מרגישה צמאה לידע... כשעזבתי את אורלנדו בכיתי כל הדרך על המטוס, כל כך לא רציתי לעזוב. וזה לא קשור איפה זה יהיה העיקר שזה יהיה מקום שאני ארגיש בו בית. וישראל זה לא המקום (עוד לא החלטתי אם זה לצערי או לשמחתי) בית זה לא מקום מוחשי שאתה מרגיש אליו שייך זה מקום שרגשית אתה מרגיש שהוא בית. אני רוצה להתחפף מפה אני לא רוצה להיות פה. ואני לא רוצה לעשות את זה מה שנקרא בדרך הקצרה והחפוזה אני רוצה לעשות את זה בדרך הגיונית ואחראית. חוץ מזה הגעתי למסקנה שאני צריכה קצת לשנות את אורח החיים שלי מכל מיני בחינות... אוף עצות\עזרה.. שונאת שאני מרגישה שיש לי בלאגן בחיים. וסליחה על הפיזור של הכול.... ותודה על הקריאה
