מה עושים?

[not myself anymore]

מה עושים?

אני כבר לא יודע איך אני מתמודד עם זה לפעמים אני פשוט מתפלל לאלוהים שיקרה לי איזה נס אני לא מסתדר עם המשפחה שלי לפחות עשור המצב לא מי יודע מה כשב6 שנים האחרונות מדובר בנתק כמעט מוחלט. הבעיה הגדולה שאני עוד גר בבית עם ההורים ואין לי אופציה לצאת מהבית כל עוד אני בצבא ומרויח משכורת רעב... ואם זה לא מספיק יש לי עוד שנתיים לסבול בבית הזה לפני שאני אוכל לצאת מהבית ולגור בחוץ. הקטע עם ההורים שלי שלא משנה מה עברתי בחיים ומה שלא עשיתי והשגתי הם פשוט לא מסוגלים להאמין שאני מסוגל לחשוב באופן שונה מהם בנושאים מהותיים הם חושבים שכל מילה ממה שהם אומרים צריכה להיות קדושה עבורי ושאני אבצע אותה... ואם בטעות קרה וחשבתי אחרת , אז כנראה מישהו הכניס לי מחשבות לראש ואני מקשיב לעצות אחיתופל של אנשים. זה כאילו לא באמת סיימתי תואר שלם לבד (כמעט בלי עזרה כלכלית שלהם) בגילאיי 18-21 וזה לא שעברתי בכוחות עצמי קורס קצינים והשלמה (שהיתה אחד הדברים הנוראיים ביותר שעברתי בחיים שלי) לפעמים הם מסוגלים לעצבן אותי כל כך עד כדי כך שאני פשוט נכנס לחדר ולא יוצא - גם לא לאכול או לשתות... כבר כמה שנים טובות שאני משתדל לדבר איתם כמה שפחות וזה מאוד קשה כשגרים איתם באותו בית הבעיה הגדולה התחילה מכך שבשנה האחרונה הייתי בקורס קצינים ואז מיד אח"כ בבסיס סגור למשך חודש ומשם יצאתי להתנתקות ועכשיו אני משרת בבסיס פתוח וכל יום בבית וכבר התרגלתי במשך השנה להיות רחוק מהם וכנראה החזרה הזו הביתה מוציאה אותי מדעתי אני לא יכול להמשיך לחיות במצב כזה שכל שיחה שנמשכת מעל דקה עם ההורים שלי נגמרת בעצבים היסטריים שלי זה לא בריא לי העצבים האלו כי בסוף כל עצבים מגיע דכאון ודמעות וכל הדכאונות והכאב הופכים אותי ליותר ויותר אדיש לחיים יש ימים שכבר לא אכפת לי מכלום, וזה ממש מדאיג אותי אבל אני לא מוצא את הכוח לשנות את זה אני לא יודע למה אני כותב את זה או אם אני בכלל אשלח את זה בסופו של דבר. כנראה יש לי צורך לפרוק את הדברים - סביר להניח שלא תמצאו משהו שעוד לא עליתי עליו עד היום 6 שנים להיות תקוע במצב הזה זה ההמון זמן לחשוב... אין לי כוח יותר .....

 

[noosh]

הייתי במצב הזה

עד לפני חודשיים-שלושה. אני לא מסתדרת עם ההורים שלי, או לפחות לא הסתדרתי איתם. פשוט יש לנו חילוקי דעות והשקפות עולם שונות, אנחנו רואים דברים אחרת, אינ לא מרגישה שאני באמת יכולה להתחבר אליהם. לפחות לא הרגשתי, לא יודעת. זה היה ריבים מטורפים, והייתי מסתגרת בחדר ובוכה ורוצה רק לעוף מפה, וגם אני חיילת, ויודעת מה זה שכורת רעב ושאי אפשר באמת לצאת מהבית ולשכור דירה. האמת שאין לי מושג למה עכשיו יש לי יותר סבלנות, כנראה זה השינוי הכללי שחל בי, שמשליך גם על זה. אבל יש לי יותר סבלנות. וכשיש לי יותר סבלנות, אני לא מתעצבנת מכל דבר קטן שהם אומרים לי. ואני מקשיבה קצת-יותר. אז כן, הם מעיקים לפעמים. וכן, אני עדיין אנטיפטית, ועדיין לפעמים אמא שלי אומרת לי שאני רעה וממשיכה עם כל מני דברים... אני פשוט לא מקשיבה. למדתי להבין שהיא תמיד תהיה ממורמרת ואני לא יכולה לשנות את זה. אבל אם אני באמת לא באה בגישה של אנטי ועוזרת לה, היא גם יכולה להיות נחמדה. הכניסה למסגרת חדשה והתמודדות מחודשת עם ההורים היא דבר קשה. אני יודעת כי גם אני עברתי את זה כשחזרתי למסגרת של יומיות אחרי קורס של 4 חודשים וחודש של טירונות לפני כן. וחזרתי לבית לבד, כשהאחים שלי כבר עזבו אותו. אז מה עושים? אני לא יודעת, גם אני קצת מחפשת את זה. אני חושבת שבעיקר מנסים לא לתת לדברים שלהם לחדור. אינ לא ממש מבינה במה מתבטא כל העניין שהם לא חושבים שאתה מסוגל לדברים או שאתה לא מסכים איתם... אתם נכנסים לויכוחים? אתם לא מסכימים על הכל, או שיש דברים שכן? אמא שלי ואני בדעות שונות בכ"כ הרבה תחומים, ולכן אני פשוט לא נכנסת איתה לויכוחים. אז היא אומרת לי שאני מתחמקת ושאני לא מוכנה לפתוח את הראש... אם זה מה שהיא חושבת, שתחשוב. אינ פשוט לא רוצה להכנס איתה לריבים. אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שאינ כן פתוחה בדעות שלי ומוכנה להקשיב. פשוט לא כשזה בא בקטע של ריב. נראה לי שאין לי הרבה עצות חכמות לתת לך, פשוט תסמוך על עצמך ואל תיתן לדברים שלהם לחדור עמוק מדי. תהיה מספיק חזק ובטוח בעצמך כדי לדעת שמה שהם אומרים לא באמת משקף אותך, שיש לך את הדעות שלך ואת היכולות שלך, שיש לך מספיק אנשים שמאמינים בך ונותנים לך חופש.

 

[not myself anymore]

הבעיה שפעם בכמב זמן

הם כן מצליחים לחדור פנימה והחריב כל חלקה טובה כל מה שאני עמלתי ליצור וגרום לו להיות אמיתי ואני כבר חסר כוחות אני פשוט לא יכול יותר....

 

[noosh]

איך הם מחריבים?

אם יצרת זה שלך. איך הם מחריבים? במילים? במעשים? פשוט גורמים לך להאמין בעצמך פחות ולחשוב שאתה לא מסוגל? או ממש קוטלים כל מה שאתה עושה ומוציאים ממנו את האויר? הפעם-בכמה-זמן הזה זה מה ששובר אותנו בסוף, אני יודעת. אבל צריך לשנן כל הזמן שלא, שהם לא צודקים. נשבעת לך, הייתי מריצה בראש חזקות, רק כדי להתרכז במשהו אחר.

 

[not myself anymore]

איך תרגישי

אם תדעי שההורים שלך לא מאמינים בכך בכלום ולא משנה מה השגת או מה עשית? ביליתי חיים שלמים בלהוכיח את עצמי. זה מכה בי שוב ושוב כל החיים שלי אני רק מוכיח את עצמי. ושום דבר לא מספיק טוב בשבלם וזה שובר והורס והורג עד כדי כך שהפסקתי לספר להם מה קורה בחיים שלי כדי שלא יוציאו לי את האויר וישגעו אותי... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

 

[noosh]

אני ארגיש רע.

בערך כמו שאני מרגישה כשאמא שלי אומרת לי שאני אנטיפתית וחסרת לב ושאין לי רגשות. אז אני מסתגרת בחדר ואומרת לעצמי - את לא אנטיפתית ואת לא חסרת לב ויש לך רגשות, ויש מספיק אנשים בעולם שמעריכים אותך על זה ויודעים את זה. ואת יודעת את זה. ואני משננת את זה לעצמי שוב ושוב ושוב, ואני יודעת שזה נשמע טפשי אבל זה מה שאני יכולה לעשות, רק לשנן את זה לעצמי ולהזכיר לעצמי שאני לא לבד. אני בטוחה שיש המון, המון אנשים שמעריכים אותך וא תהעשיה שלך. ושיודעים להסתכל על הדברים שעשית ולתת לך פידבק חיובי. ואינ בטוחה שאתה, ביומיום, יודע שמה שעשית ולאן שהגעת זה בזכות עצמך וזה טוב, וזה גבוה, ומגיע לך קרדיט. ושאתה חזק ושיש לך יכולות. אז תלחם על זה במחשבות שלך כשהם מנסים להפיל אותך למטה, ואל תיתן להם. תזכיר לעצמך שכשמו שבנית עד עכשיו, אתה עוד יכול לבנות הרבה. ואתה תצא מכאן ויהיה לך יותר חופש פעולה ויותר מרחב ליצור ולקדם את עצמך, שיש לך יכולות ושאתה חכם ומוכשר ושזה לא משנה אם הם מאמינים בך או לא, כי אתה מאמין בך. וכי עוד אנשים מאמינים בך. חוצמזה, אולי שאלה קצת מטופשת, אבל ניסית פעם לדבר איתם על זה? אפילו אם אתה חושב שאין סיכוי שהם יבינו, או יקשיבו אפילו... דיברתם פעם על הנושא? שיחה רצינית, לא הטחת צעקות

 

[not myself anymore]

לא

ואני גם לא הולך לדבר איתם על זה אין טעם.... הם לא יודעים להקשיב למה שהוא לא הם...

 

[resputin]

רע,

אבל גם אפסיק לנסות להרשים אותם. אם הרים וגבעות לא עשו את הטריק, שום דבר לא יקרב אותך לשלמות. ואלא אם תצעד בדיוק באותם הצערים שלהם, וגם אז לא בהכרח, לא תקבל את הגושפנקה הזו מצידם. ולדעתי, מה שאתה באמת צריך לעבוד עליו, מלבד השינון העצמי שהם טועים, זה שפשוט יפסיק להיות לך אכפת או את יצר ההוכחה העצמית הזו שלך. פחות חשוב שההורים שלך יהיו מרוצים מבן מת מאשר שאתה תהיה מאושר וההורים שלך לא יהיו מרוצים ממך. מי מתעורר עם מי כל בוקר? מי מסתכל על מי במראה? אז זה קשה, מאוד, במיוחד בשבילך - אני יודע. אבל אתה חייב להפסיק להיות כ"כ אכפתי לגבי היד שבסופו של דבר (ולא משנה מה) תרביץ לך. מאוחר יותר, בבית משלך, בתנאים משלך, תהיה לך את הפרספקטיבה האחרת ואולי את הכוחות לריב. עכשיו אתה צריך לשמור את הכוחות שלך לדברים יותר חשובים. עשרים ואחת שנים זה המון זמן, תומר. ואולי שנתיים נראה משחק ילדים לצד זה, אבל שנינו יודעים שזה לא נכון. לך לא מגיע לסבול. (כמעט) לאיש לא מגיע.

 

[A N I g M A]

../images/Emo4.gif

לא טוב לי שרע לך. תשמע,אם אין לך כסף לעבור משם זה הופך את הבעיה לקצת יותר קשה, אבל בכל זאת - לא יכול להיות שאין מקום שתוכל לעבור אליו עד ש.. העניינים יסתדרו, או משהו. עד שתוכל לשכור דירה משלך או משהו. אתה גם לא חייב לגור לבד, אני בטוחה שיש כמה אנשים שצריכים שותף

לוידעת. תחשוב על זה. לא נראה לי שתוכל להמשיך לספוג את זה במשך שנתיים נוספות.

 

[יעל ניסן]

אין שום סיבה

שכאדם בוגר, שיכול לעשות את הבחירות שלו בעצמו, תבחר שוב ושוב להקשיב לאותם דברים שמסרסים אותך. כמו שבחרת עד היום להתקדם - אתה יכול ממחר לבחור לא להקשיב לדברים השליליים הללו ולהגיד לעצמך אחת ולתמיד שאתה מתקדם כי אתה רוצה להתקדם ולא מכיוון שאתה חייב להוכיח להם משהו. אין שום סיבה שתישאר במקום שלא מעריך אותך ואת ההישגים שלך-- אפילו אם מדובר בהוריך. אתה לא צריך לעבוד קשה כדי לשנות אותם ואת היחס שלהם אליך - אתה צריך לעבוד קשה כדי שהחיים שלך יהיו כמו שאתה רוצה שהם יהיו בלי קשר למה שהם חושבים או מה שהם אומרים|סדש| אתה בעל הבית בחיים שלך. הבחירות שאתה עושה הם שלך ועבורך. כאדם בוגר יש לך את מלא הזכות לקחת בחזרה את הכוח לידיים שלך. עליך רק לממש את הזכות הזו. Go to it!!

 

[מורי לנצח]

תומר

לקח לי המון זמן לחשוב מה להגיב לך ואם בכלל. זה לא שאין לי מה לומר ,יש לי ואתה יודע שיש לי. אבל לא ידעתי איך לנסח את מה שיש לי לומר במילים שיראו לי נכונות. עד שהיום בבוקר פתחתי רדיו והיה את השיר שלך (הילד שבך) ופתאום זה נראה לי מובן אז תרשה לי לצטט : יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור תזכור שלא משנה מה ,במיוחד במקרה של הורים שלך ,כמה שהם יכולים לנסות הם לא יכולים לסגור את מי שאתה ויבוא יום ואתה תצא החוצה ותחיה את החיים שעוד לא הספקת.. אוהבת אותך תמיד

 

[joshh]

היי

שמע, אני די מבין אותך, זה קשה לא לקחת ללב ממי שגדלת איתו וגידל אותך. קוראים לסוג של אנשים כאלה אנשים מרעילים, לא משנה מה תעשה, הם יודעים יותר טוב. ל"דאלי למה" יש משפט טוב שאני רוצה לתת לך והוא:"לאן אתה רץ? עצור, כבר הגעת ממזמן". תראה מה השגת בזכות עצמך ! תואר (או לקראת סיום) קורס קצינים. כמה אנשים אתה מכיר בסביבת הביית שלך שעשו את זה ? אתה לא צריך להוכיח את עצמך לאף אחד, ההשגים שלך מדברים בעד עצמם. לפאמים עם אין אישור ממי שצריך אישור אתה צריך ללמוד שמהם לא תקבל את האישור (ואני מתאר לעצמי כזה זה קשה). תכלס, מה שאני רוצה להגיד לך זה שאתה זה שנותן להם את הכוח להרוס לך את היום. פשוט אל תתן להם את הכוח, הכל תלוי בך. למה שאתה תפגע מזה ? תלמד לקבל אותם כמו שהם, ויהיה לך יותר קל איתם. כמו שאומרים שים עלייהם ***. אני מאחל לך המון בהצלחה, joshua

 

[not myself anymore]

כל מה שאמרת ברור לי

רק שאני לא מצליח ליישם אותו אתה צודק, אני לא מכיר אנשים בסביבתי הקרובה שסיימו תואר ראשון, קורס קצינים משרתים כקצינים בצה"ל ועל סף תואר שני - אם חושבים על זה אם אכן אני אתחיל תואר שני בשנה הבאה אני אהיה הראשון במשפחה שלי (סבים סבתות , דודים דודות , הורים, אחים ובני דודים) שלומד לתואר שני .... אני צריך לעבוד על עצמי קצת... ליישם את מה שברור לי שצריך...

 

[joshh]

אז תגיד לי ...

למה אתה מחכה ? (המשיח לא בא, המשיח גם לא מצלצל). אין כמו להתחיל לעבוד על עצמך עכשיו. איך ליישם ? יש בערך 1000 שיטות. אני אשמח לתת לך כמה ספרים שתקרא שיכולים לעזור לך להגיע לשיטה אפקטיבית שתתאים לך. 1. המסע המופלא לאפקטיביות אישית (אביעד גוז) 2. 7 הרגלים לאנשים אפקטיבים ביותר. 3. 100 שמה של שמחה - (חלק ממנו ממש מטומטם, אבל יש שם קטע על האנשים מרעילים). אם תרצה עוד.... אני פה joshua