מה עושים?

[danny girl]

מה עושים?

נעים מאוד, אני דניאל בת כמעט 17. לפני כמעט שנה נתגלה סרטן העור אצל דודה שלי (לפי מה שהבנתי הוא די נדיר כי הוא לא מופיע על העור אלא מתחת לעור) אותה הדודה היא האדם הכי קרוב אליי ואליה אני הכי דומה מבחינת חיצוניות אופי והכל. פתאום אחרי המחלה הקשר ביננו מועט מאוד.. מנסים לא להזכיר את המחלה ובעיקר שותקים. היא דווקא גרה קרוב אבל מה שלא עושים הקשר פשוט מתקלקל. מאז שנתגלתה המחלה. היא גם משתדלת לדבר איתי פחות כדי לא להדאיג אותי או משהוו, אבל היום הגיעו אלו שהם תווצאות ונראה שהמצב לא טוב.. אחד הגידולים גדל,וכנראה היא תעבור טיפול שהסיכונים בו גדולים מבטיפולים אחרים שהיא עברה. היא תמיד אדם חייכן לא מתלוננת ולא מראה מצבי רוח רעים. היום כשהיא חזרה היא לא יכלה יותר והתקשרה לאמא שלי כדי שתבוא ותעודד אותה. אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני רוצה לתת לה תקווה (ולא יודעת אם יש בי) אני רוצה להיות שם בשבילה ושלא תפחד לדבר איתי. אני רוצה לתמוך בה.. אבל נראה שבינתיים הכל נופל והמצב לא נהיה טוב יותר. איך מוצאים את הכוחות לעזור? איך אפשר לעזור?

 

[ציפורלילה]

היי דניאל

ברור לי שאם נכנסת הנה, ושאלת, יש בך את התקווה. אולי פשוט להתחיל בצעד אחד קטן - לבוא לבקר, להרים טלפון, לשאול איך היא מרגישה ולהתכוון לזה, ולקחת בחשבון שאת עלולה לשמוע דברים שאולי לא יהיו כל כך קלים ופשוטים. אבל אפילו אם הדודה תחליט שהיא לא רוצה לשתף אותך בכל הפרטים, עדיין היא תדע שאת רוצה לדעת, שהיא חשובה לך, שאכפת לך וזה המון, גם אם היא לא פורשת בפנייך את כל התחושות הפיזיות והנפשיות. יכול להיות שזה גם משפיע על יציבות הקשר ביניכן כי היא מעדיפה לשמור את הדברים לעצמה ולנסות לשמור על שגרה ככל האפשר. מספיק שתעשי את הצעד האחד שמראה לה שאת שם בשבילה. ברגע הנכון היא תדע איפה למצוא אותך. ואל תתני לסירוב לשתף להתרחק ממנה. כי אחד הדברים שהכי כואבים במחלה הזו - זה לגלות שנשארים לבד כי האנשים מסביב חוששים מדי מכדי להתקרב. אני חושבת שאת יכולה לבטוח בעצמך ובכוחות שלך. גלי