got 2 believe
New member
מה עושים?
שלום צריכה את עזרתכם... אבא שלי החל לשתות, לדעתי הוא כבר מכור. הוא מחביא את השתיה, הולך לקנות אותה בסתר, לא פעם ראינו אותו בסופר הוא חסר סבלנות כשהשתיה לא לידו. קרה ש"תפסנו אותו על חם" שותה בסתר וזה הרגיש ממש לא נעים, לשני הצדדים. בתחילה הוא היה שותה מדי פעם, כמו כולם, בקבוק בירה ליד הטלויזיה, בחברה וכו', עם הזמן הבר בבית החל להתרוקן, בקבוק אחר בקבוק. יש והוא מדבר בצורה מוזרה ומעוותת, צוחק, שר, יש והוא מתנהג מוזר. נראה שלאחרונה הוא גם לא הולך כל יום לעבודה (אני גם כ"כ רוצה לדעת איך הווא מתפקד בעבודה, אם הוא שותה או לא, אם מישהו רואה שחלו בו שינויים) אין ספק שלא טוב לו, הוא בן אדם סגור מטבעו, עצור ולא נוטה להחצין את רגשותיו כלל, מערכת היחסים עם אמי גרועה, בקושי מדברים ואתנו הילדים הוא אינו מרבה לדבר כבעבר, אפילו לנכדיו אין לו סבלנות. אני מנסה לחשוב על הגורם ואני חושבת שנקודת המפנה חלה כאשר התבגרנו וכבר פחות ופחות הזדקקנו לו. לעתים אני תולה את ההתמכרות בנו, כמי שאולי באופן לא מודע נתנו לו את ההרגשה שאנחנו כבר לא זקוקים לו, בטלנו את דעותיו, לעתים בשיחה נעימה פעמים רבות בריב, שכן הוא בניגוד לכל המשפחה רואה את החיים בצורה אחרת, מיושנת משהו וככל שהתבגרנו נוצר איזשהו פער מנטלי ותרבותי. פעמים רבות הוא טען שאמי מסיתה אותנו לתרבות רעה ואנו קושרים קשר נגדו. אולי בכל ההתנגדות וביטול דעותיו ומחשבותיו גרמנו לו לאבד את ערכו כאב. הקושי הוא ביכולת שלנו לדבר על זה, יצא שדברנו על זה, לא הזכרנו את המלה "גמילה", פשוט הזכרנו לו דברים שאמר שהיינו קטנים, לא להתפתות לשתיה, סיגריות ולחצים חברתיים אחרים, להיות בעלי אופי חזק והנה קורה ההפך, בקשנו שיידבר על מה שרע לו אך לא יצא מזה הרבה. אנו חשים לפתע שחל היפוך תפקידים ולא נעים לנו לשמש בתפקיד ההורים, הקטע הוא שכל חיינו הוא חינך אותנו לא להתפתות, להיות בעלי אופי חזק וכו', ואכן כולנו ילדים טובים ומוצלחים אודות לחינוך מסור. אני מרגישה שאנו לא עושים דבר ואני היחידה שעוד מוכנה לעשות משהו, אחי מתכחש ולא מדבר על זה. אני עצמי רואה שמאד קל לי לשתות, זה לא כ"כ משפיע עליי, אמנם אני שותה רק בארועים חברתיים, אך לעתים יש בי הפחד שמא אני אתמכר. לא מזמן שתיתי "בריזר" כשהייתי לבד בבית וזו הייתה הפעם הראשונה ששתיתי לבד, וזה די הבהיל אותי. השאלה היא גם אם אני מועדת להתמכרות,, גם כשאני רואה את אחי שותה אני נלחצת. אני פשוט לא יודעת מה לעשות, ואני חשה אחריות גדולה לעשות ומהר, מה עושים? איך מתחילים? מאיפה? זמן רב שאני רוצה לשתף ולא יודעת איך ואת מי...כתבתי דברים רבים, מקווה שייקראו, הדברים נכתבו בשטף של רגשות שמצאו פורקן. תודה לכולם ומאחלת לכולנו טוב.
שלום צריכה את עזרתכם... אבא שלי החל לשתות, לדעתי הוא כבר מכור. הוא מחביא את השתיה, הולך לקנות אותה בסתר, לא פעם ראינו אותו בסופר הוא חסר סבלנות כשהשתיה לא לידו. קרה ש"תפסנו אותו על חם" שותה בסתר וזה הרגיש ממש לא נעים, לשני הצדדים. בתחילה הוא היה שותה מדי פעם, כמו כולם, בקבוק בירה ליד הטלויזיה, בחברה וכו', עם הזמן הבר בבית החל להתרוקן, בקבוק אחר בקבוק. יש והוא מדבר בצורה מוזרה ומעוותת, צוחק, שר, יש והוא מתנהג מוזר. נראה שלאחרונה הוא גם לא הולך כל יום לעבודה (אני גם כ"כ רוצה לדעת איך הווא מתפקד בעבודה, אם הוא שותה או לא, אם מישהו רואה שחלו בו שינויים) אין ספק שלא טוב לו, הוא בן אדם סגור מטבעו, עצור ולא נוטה להחצין את רגשותיו כלל, מערכת היחסים עם אמי גרועה, בקושי מדברים ואתנו הילדים הוא אינו מרבה לדבר כבעבר, אפילו לנכדיו אין לו סבלנות. אני מנסה לחשוב על הגורם ואני חושבת שנקודת המפנה חלה כאשר התבגרנו וכבר פחות ופחות הזדקקנו לו. לעתים אני תולה את ההתמכרות בנו, כמי שאולי באופן לא מודע נתנו לו את ההרגשה שאנחנו כבר לא זקוקים לו, בטלנו את דעותיו, לעתים בשיחה נעימה פעמים רבות בריב, שכן הוא בניגוד לכל המשפחה רואה את החיים בצורה אחרת, מיושנת משהו וככל שהתבגרנו נוצר איזשהו פער מנטלי ותרבותי. פעמים רבות הוא טען שאמי מסיתה אותנו לתרבות רעה ואנו קושרים קשר נגדו. אולי בכל ההתנגדות וביטול דעותיו ומחשבותיו גרמנו לו לאבד את ערכו כאב. הקושי הוא ביכולת שלנו לדבר על זה, יצא שדברנו על זה, לא הזכרנו את המלה "גמילה", פשוט הזכרנו לו דברים שאמר שהיינו קטנים, לא להתפתות לשתיה, סיגריות ולחצים חברתיים אחרים, להיות בעלי אופי חזק והנה קורה ההפך, בקשנו שיידבר על מה שרע לו אך לא יצא מזה הרבה. אנו חשים לפתע שחל היפוך תפקידים ולא נעים לנו לשמש בתפקיד ההורים, הקטע הוא שכל חיינו הוא חינך אותנו לא להתפתות, להיות בעלי אופי חזק וכו', ואכן כולנו ילדים טובים ומוצלחים אודות לחינוך מסור. אני מרגישה שאנו לא עושים דבר ואני היחידה שעוד מוכנה לעשות משהו, אחי מתכחש ולא מדבר על זה. אני עצמי רואה שמאד קל לי לשתות, זה לא כ"כ משפיע עליי, אמנם אני שותה רק בארועים חברתיים, אך לעתים יש בי הפחד שמא אני אתמכר. לא מזמן שתיתי "בריזר" כשהייתי לבד בבית וזו הייתה הפעם הראשונה ששתיתי לבד, וזה די הבהיל אותי. השאלה היא גם אם אני מועדת להתמכרות,, גם כשאני רואה את אחי שותה אני נלחצת. אני פשוט לא יודעת מה לעשות, ואני חשה אחריות גדולה לעשות ומהר, מה עושים? איך מתחילים? מאיפה? זמן רב שאני רוצה לשתף ולא יודעת איך ואת מי...כתבתי דברים רבים, מקווה שייקראו, הדברים נכתבו בשטף של רגשות שמצאו פורקן. תודה לכולם ומאחלת לכולנו טוב.