מה עושים????

[מיקי (שם בדוי)]

מה עושים????

לפני 3-4 חודשים, אשתי החליטה שהיא הולכת לפסיכולוגית מכיוון שלפני 3 שנים אמה שלה נפטרה וחצי שנה אחרי זה, אביה נפטר. מאז קשה לה והיא מרגישה רע. במשך החודשיים הראשונים של הטיפול, היא ספרה לי שהיא בודקת את עצמה. לאחר חודש וחצי היא למעשה החליטה שהיא כבר לא אוהבת אותי ושנגמר לה ממני. שכל עשרים השנים האחרונות שהיא נמצאת איתי (מתוכם אנחנו נשואים 18 שנה) היא היתה חייה בצביעות. מצד שני, היא טוענת שאני עדיין החבר הכי טוב שלה. אבל בחודשיים האחרונים, כל מילה שלי מכעיסה אותה. כרגע זה רק תמצית הסיפור. אני לא יודע מה לעשות. אני בעצמי שבור. בהתחלה, היא הסבירה לי שהיא צריכה את המרחב שלה, שאני לא אלחיץ אותה, ושהבעיות שלה הן שלה עם עצמה. אבל כל פעם שאני מתחיל לתת לה את המרחב שלה, אני מרגיש שהיא שואבת אותי אליו ומתחילה לדבר איתי. כשאנחנו מתחילים לדבר זה מלחיץ אותה. ניסיתי לשכנע אותה שתיתן הזדמנות שניה ליחסים ביננו אבל היא כאילו סגרה את הלב שלה בכח. אמרתי לה שאולי נלך ליעוץ אבל היא מוכנה ללכת איתי ליועץ רק כדי שאני הבין שזהו זה. מה לעשות? אני עדיין אוהב אותה (או יותר נכון מואהב בה).

 

[מיכללב]

אולי תציע לה להצטרף

למפגש עם הפסיכולוגית? או לגשת לייעוץ? הלוואי שבעלי היה מסכים..

 

[מיקי (שם בדוי)]

הייתי בפגישה אחת ושם מה שקרה

שהראתי את המצוקה שלי. אשתי טוענת שאני רק חושב על עצמי ולמעשה, כל הדברים שאמרתי נכנסו לאוזניים אטומות.

 

[האלי]

ס ב ל נ ו ת

היא התחילה טיפול פסיכולוגי אתה אומר. בטיפול כזה (במיוחד בשלבים הראשונים) עולים תכנים וכאבים ישנים, ולפתע האדם עומד מול עצמו, במערומיו, לפעמים בפעם הראשונה. זו חוויה שעלולה להיות די מבהילה ולפעמים אפילו יותר מזה. בדיוק כמו שהיא אמרה לך, תן לה את המרחב שלה. קח בחשבון שזו תקופה שהיא עוברת (זו יכולה להיות תקופה ארוכה - אולי אפילו חצי שנה ויותר) אבל זו רק תקופה. כמו מעבר במנהרה, בסופו של דבר היא תצא מן המנהרה הזו ואז תוכל לפגוש אותה מחדש... אבל עד אז, פשוט סבלנות. היא תהיה מבולבלת, לפעמים מבוהלת, לא פעם לא מובנת, אבל אם תדע לקבל את זה בסבלנות הסוף יהיה טוב. שלך, האלי.

 

[עבריה*]

מסכימה עם כל מילה של האלי

מנסיון העבר שלי, עברתי דבר דומה, וכאילו במהלך הטיפול הייתי כל כך אנטי נגד בעלי שאני עצמי לא הבנתי מאיפה הגיעה אותה "שינאה"/ רתיעה וכעס. אבל הזמן עושה את שלו כנראה, ויש מצב שבו מתפכחים ורואים את הדברים אחרת ולכך אכן נדרשת סבלנות מרובה.

 

[מיקי (שם בדוי)]

היא כביכול כן יודעת מאיפה זה בא.

היא טוענת שכבר לפני עשר שנים היא הפסיקה לאהוב אותי ושהיא חייה בצביעות. ושההתנהגות שלי היא זו שגרמה לה לזה. אני מודה שבשלוש שנים האחרונות הייתי די שקוע בעצמי, כנראה שזה משבר גיל ה-40 שלי ולא התייחסתי אליה תמיד בכבוד. אבל בחיים לא הייתה שום אלימות פיסית. היא טוענת שכשאני מתעצבן וצועק, זו גם עלימות. אפילו כשאני נותן מבט כועס זוהי עלימות. מצד שני, אף פעם לא התביישתי לאמר לה שאני אוהב אותה. כבר 18 שנה שאני אומר לה את זה כל יום ומתכוון לזה.

 

[מיקי (שם בדוי)]

אני מוכן שתהיה לי סבלנות אבל כל

כמה ימים היא עושה צעד נוסף לקראת פירוד. זה התחיל בזה שלפני חודש וחצי היא החליה אצל הפסיכולוגית שהזהות המינית שלה מבולבלת. ואז היא נפגשה עם בחורה וניהלה איתה רומן. אשתי טוענת שאני החבר הכי טוב שלה ויש ביננו המון כנות ולכן כאשר הרומן הזה הסתיים היא ספרה לי את זה. באותו יום שהיא ספרה לי את זה, במקום לכעוס עליה או לשמוח שזה נגמר, הייתי עצוב בשבלה (בגלל ההזדהות שלנו). אבל כמה ימים אחרי זה היא ספרה לילדים שהיא דו-מינית והולכת להפרד ממני. בינתיים, היא כנראה ירדה מהקטע של הזהות המינית שלה, אבל כל יום יש לה החלטות חדשות, הרגשות חדשות. ההרגשה היחידה שלא משתנה אצלה היא שנגמר לה ממני והיא לא אוהבת אותי יותר. ושאם היא היתה יכולה, היא היתה לוקחת כבר היום את המזוודה שלה והולכת. אבל מבחינה טכנית אין לנו את האפשרות הזאת. שכן היא עצמאית שעובדת בבית ואני מאד מעורב בעבודה שלה. כאמור, היא גם לא מוכנה לשמוע על ללכת ליעוץ, פרט ליעוץ של הפרדות.

 

[מיכללב]

מיקי..אם זה המצב...

אולי כדאי להמתין קצת... נראה לי שאשתך עוברת איזשהו תהליך שהוא חלק מטיפול פסיכולוגי, בגלל שאתה אוהב אותה ועדיין רוצה אותה..תנסה לזרום...תתאזר בסבלנות..וזה לא קל אבל נראה שאין לך כ"כ ברירה. ואם זה יימשך אולי כדאי ללכת לייעוץ של הפרדות... הרי אף אחד לא נשאר בכוח..אני בטוחה שגם אתה לא רוצה להחזיק בה בכוח. בהצלחה ואנחנו פה...

 

[מיקי (שם בדוי)]

תודה רבה רבה על העידוד

כנראה שאת צודקת וצריך את הסבלנות. החלק הקשה הוא שכאני מנסה לתת לה את המרחב שלה, היא שואבת אותי פנימה. אם הייתי יודע שבסופו של התהליך, היא היתה חוזרת לאהוב אותי, הכל היה יותר קל מבחינתי, אפילו אם עכשיו היא לא. בכל אופן, גם כשדיברתי אם אנשים קרובים אלי, הם אמרו לי את אותו הדבר. וזה מה שאני חושב בצורה אוביקטיבית. הקושי הוא שאני חי בצורה סוביקטיבית. יש לי רגשות וזה קשה.

 

[מיכללב]

מיקי ...

אין ערבויות ואי אפשר לדעת מה יהיה בסוף התהליך..הוא זה ייחזק את הקשר והיא תבין מה יש לה..ואולי לא...אולי לך כבר יימאס...אתה יודע? הגלגל מסתובב לו... הקושי שאתה מעיד עליו הוא הרגשות שלך...הרגשות של כולנו הם שמכבידים עלינו..אבל הרגשות האלה הם גם הכוח שלנו. תחשוב על זה.

 

[איש המערות]

אשתך צריכה להרגיש שאתה מספיק חזק

מיקי היקר. לא רק אתה, מן הסתם גם לאשתך יש "משבר גיל 40" משלה. הוריה נפטרו רק לאחרונה, תוך פרק זמן קצר יחסית זה מזו, אולי גם באופן פתאומי. בן אדם באמצע החיים ועוד קצת קודם שפתאום נותר עם אחריות בלעדית לחייו (לפחות מהבחינה הפסיכולוגית אין לו ברירה אלא להכיר בכך) מתחיל לתהות מיהו, מהו בעולם הזה. כמה עוד נותר לו למצות את עצמו. מתחיל לתהות אם הבחירות שעשה בימי חייו נכונות עבורו. האם הוא מוכן לחיות עם "טעויות" עד סוף ימיו. האם הספיק הכל. פתאום דברים מהעבר מקבלים פרשנות שונה לחלוטין. בן אדם נורמלי ו"מאוזן" מתחיל פתאום לבדוק אפשרויות נוספות, חלקן לא מקובלות, "להתחרפן". נסה להיות קשוב למצוקות של אשתך, להבין מה באמת מקורן. אתה רק חלק מהעניין. אולי היא באמת תחליט לוותר עליך, ואולי רק בודקת עם עצמה מה היא באמת רוצה. אל תיכנס ללחץ. הבן אותה, היה שם בשבילה. זה קשה, אני מאחל לך שתמצא את הכח ותהיה חזק. אולי תיזום יצירת מרחק זמנית ממנה, לא באופן פוגע. ארגן לעצמך בשקט שירות מילואים, או תן לה מתנה חופשה בחו"ל לבד או עם חברה. היה יצירתי בעניין. היא לא בשלה כעת לתת לך תמיכה נפשית, אבל זקוקה להמון ממך. הטיפול שהיא עוברת מחדד אצלה את השאלות, ויעבור זמן עד שהיא, ורק היא, תמצא את התשובות. מהיותך פעם אחת אצל המטפלת, האם התרשמת שהיא טובה עבורה? לי היה נסיון לא מוצלח בעבר. אם אתה חושב שהיא טובה, נסה להתייעץ איתה לגבי האופן שבו אתה יכול לעזור. (ואם לא, אולי תשוחח עם אשתך על scond opinion. אל תצפה לשאוב נתונים לגבי הטיפול - מטפלת טובה תשמור על דיסקרטיות). אני מאחל לך שוב הצלחה למצוא את הכוחות, לחשוב באופן צלול ולהתגבר על הפחד. ככל שתהיה חזק יותר עם עצמך ותקבל אותה כפי שהיא, עם מצוקותיה, כך ירבו סיכוייך שהיא תתעשת במהרה ותשובו להיות מאושרים יחד.