מה עושים

[רותי57]

מה עושים

כבר אי אפשר לשקר בלי סוף .אבי לא ישן בלילות וכל הזמן דורש לחזור הביתה. אני עשיתי איתו כמה סיבובים וחוזרת. היה קצת שקט עכשו האוא ביקש מאמא 20 שקלים והוא נוסע הביתה. היא נתנה לו והוא יצא עם המטפלת החוצה. והוא אמר האם אמא לא תבוא איתו הביתה אז הם צריכים להתגרש. אני ממש חסרת עיצות .כבר ניסינו הכל. לא יודעת מה עושים עוד!!!!!!1

 

[ענתי44]

רותי 57 יקרה../images/Emo24.gif

כל כך מבינה את זה. גם לי יש רגעים שאני בוכה אחרי שאני נאלצת לשקר את אמא. ועכשיו זה שהשירותים תפוסים. כי היא כל הזמן רוצה ללכת, ופיזית היא כבר לא מסוגלת. או כשהיא מתעקשת שנלך הביתה. והשיא היה כשהיא החליטה שהחדר היפה שלה, מזה 28 שנה, הוא מרתף שכלאו אותה. הגוש בגרון הפך לסלע, ואני הבטחתי לה שבבוקר שיהיה אור ונראה את הדרך נחזור הביתה והלכתי לסלון ובכיתי. רותי, זה מטריף, אבל, מה תעשי? תקחי אותו לבית שהוא מבקש ללכת אליו? גם לו היה קיים וזמין אחרי רגע היה ממשיך לבקש הביתה. ולא קולט שהוא בבית. מה שאת, אמא והמטפלת עושים זה הדבר הנכון. ואין ברירה אלא להמשיך עם זה. שולחת לך חיבוק של כוח

 

[רותי57]

ענתי היום היה

במיוחד קשה הוא כמו מנטרה לא רוצה ללכת הביתה איפה שאמא נמצאת. שעתיים ישבתי איתו בחוץ. אחרי זה נסעתי איתו באוטו לתלאביב (לשם הוא רצה לנסוע) חזרה לשכונה שלנו אז הוא אמר פתאום מה עשית את כל הסיבוב בשביל לחזור חזרה. ואחרי זה לאמא נגמר הסבלנות והחלו צעקות. את מי הבאת בלילה, . שוב הצעיר היה פה בלילה אז אמא התרתחה אם היתה בריא בחיים לא הית חושב שאני הנכה ובגילי מביאה גברים , אצלך כל התאים כבר מתים לכן אתה משתגע." פתאום הרגשתי שאני כרגע לא מסוגלת יותר. הלכתי הביתה. נראה איך יעבור הלילה. המטפלת בחופשה אולי אני אשן שם

 

[ענתי44]

../images/Emo10.gif קשה לך שבעתיים

כי יש לך זוג הורים שלכל אחד מהם יש את הבעיות משלו. אל תאכלי את הלב. אמא התפרצה וככה נרגעה ואבא, הרי שכח אחרי חמש דקות את מה שאמרה. דודה ודוד של אמא שלי עם עובדת זרה, ויש להם עובדת משבת עד ראשון במקום הקבועה. אולי את צריכה להביא עזרה גם כשהמטפלת בחופש?????..

 

[zs1957]

עלייך להביא עזרה גם כשהמטפלת בחופש

היי רותי57 באמת מצבך לא קל ,ףשני הורייך חולים. אמא כעסה עליו והוא אחרי דקה שכח מה היא אמרה ונרגע. חולי אלצהיימר סובלים מדלוזיות , מחשבות שוא יש תרופות, שמרגיעות אמא שלי קבלה פובוקסיל וזה הרגיע אותה. גם אצלנו היה הסיפור של גנבו לי לקחו לי. כל אחד והסיפור שלו. מכל מקום, יש להביא מחליפה ליום החופשי של המטפלת. את לא צריכה לטפל בהם כי זה יפגע לך בחיי המשפחה. תמיד תמצאי עובדת זרה שתהיה מוכנה למלא את מקומה של הקבועה. תשאלי אותה אם יש לה חברה, שמוכנה לעבוד במקומה ביום החופשי. אני בטוחה שהיא תמצא לך את אחת מחברותיה. בהצלחה במשימה, זהבה שחם

 

[שריוש2]

רותי..../images/Emo201.gif

מסכימה איתך שאי אפשר לשקר בלי סוף... אבל מה לעשות... לפעמים אין לנו ברירה... גם אנחנו נאלצנו לשקר לסבתי בלי סוף, כדי שלא תצא מהבית לבדה בטענה שהיא "הולכת הביתה" ותלך לאיבוד חס וחלילה. סבתא כל הזמן היתה רוצה לדבר עם הוריה, או הביתה.היתה מארגנת דברים אורזת פירות, בגדים ועוד, היתה חסרת מנוחה, ואף בוכה כשמנסים להסביר לה שביתה הישן כבר לא קיים. אפילו תכננו לקחת אותה להיכן שהיה ביתה הישן בת"א, כדי להראות לה שהוא אכן אינו קיים, ושבמקומו בנו בתים אחרים. אך היא סרבה בתוקף. פעמים רבות אפילו רצנו אחריה ברחובות שמא לא תלך לאיבוד או יקרה לה משהו [חס וחלילה].. זה גרם למתחים רבים בבית. ממש הגענו כבר למצב בו היינו מותשים נפשית, חסרי אונים, ועובדי עצות. לא ידענו מה לעשות. ונאלצנו לשקר לה.... חושך עכשיו, גשם בחוץ, וכד'... רצינו כ"כ לעזור לה.. אבל לא ידענו איך.. לא יכלנו... וזה הדבר שהכי עזר... נכון שזה לא הדבר הכי טוב, אבל לא היתה ברירה. ככה זה לפחות שחרר אותנו מהמתח והלחץ, והעיקר, הרגיע את סבתא שהיתה ממש חסרת אונים.... טוב שהמטפלת יוצאת איתו לסיבוב. לפני הסיבוב תאמרו לו שהולכים הביתה. אולי אחרי הסיבוב, הוא ירגע... לנו זה עזר. לגבי אמא, תאמרו לו שימשיך להתקדם עם המטפלת, שהיא רק מסדרת משהו והיא באה. לגבי הלילה, תתייעצו עם הרופא המטפל לגבי תרופה או כל דבר אחר שירגיע / ירדים אותו כדי שיוכל לישון בשקט בלילה. שבת שלום

 

[רותי57]

תודה על העצות והתמיכה והמילה חמה

 

[קורנית]

הביתה

כבר כתבתי על זה פעם... אוף, ה"הביתה" הזה. אמא שלי רוצה לבית שלה, בכפר הולדתה ברומניה. בית שחרב כבר במלחמת העולם השניה, שכל יושביו חוץ ממנה נרצחו על ידי הנאצים. היא שכחה את כל זה, ומדמיינת את אמא שלה עם הקטנים" מחכה לה שם, בבית, שתעזור לה. ובוכה נורא שאי אפשר לנסוע לשם. מה שהצלחנו לעשות זה להסביר לה שכעת אי אפשר לנסוע לשם, כי אסור, כי אין מטוס, כי הכביש סגור, כי אין רכבת, כי... וזה עוזר לפעמים, ולפעמים לא. אז אנחנו מבטיחים לה שמחר, או אחרי הגשם, או כשנגמור את העבודה, או... כל מיני כאלה, ניסע איתה לשם. מזל יש לנו, שאמא חוששת לצאת לבד מהבית. את בעית חוסר השינה פתרנו, פחות או יותר, בעזרת הפסיכיאטר. הוא "שיחק" בכדורים שהיא מקבלת, הוריד והעלה מינון, החליף, שינה את סדר הלקיחה או את שעת הלקיחה של חלק - ואמא ישנה יותר בלילה. אין פתרון אמיתי לעניין הזה. רק לשקר, ולחזור מיליון פעמים על השקר, ולהעזר, אולי, בנפלאות בית המרקחת. אוף, כבר אמרתי, נכון?

 

[ענתי44]

ה-../images/Emo82.gif הוא המקום של ה-../images/Emo23.gif

גם אמא לאחרונה מבקשת לחזור הביתה. זה ממש קורע את הלב. לפני 28 שנה, קנו הוריי את הבית. הם בחרו בו יחד. הוא היה מוזנח מאוד וכל המשפחה עמדה ושיפצה ( כולל אחותי וגיסי שלמחרת החתונה שלהם באו לעזור) אמא בחרה בעצמה את הרהיטים, את המטבח ששיפצו. תמיד אמא נהגה לומר לנו " שהבית הוא איפה שהלב" ושטוב לאדם לאמץ את תכונת הצב, לקחת איתו את ביתו לכל מקום. ובבית הזה, בו ידענו שעות יפות של שמחות משפחתיות כמו ימי בכי ואבל, היא שיכנה קרובי משפחה רבים במלחמת המפרץ. פה עשינו בת מצווה לאחיניות שלי, וכששאלו את אמא איך הצליחה להכניס כל כך הרבה אנשים לבית קטן, היא ענתה " כשהלב פתוח הבית מתרחב". ועכשיו אני עוקבת אחריה מבטיה המתבוננים, לפעמים, בבית. כאילו היא רואה אותו בפעם הראשונה. בוחנת את כל החפצים, האהובים עליה ושהיא קנתה במשך השנים כזרים. מתבוננת בפליאה בתמונותיה ותמונות נכדיה כאילו לא מכירה אותם. רואה את העצב הנשקף מעיניה כשהיא מבקשת ממני לקחת אותה הביתה. שומעת את הכמיהה הביתה בקולה המפציר בי שוב ושוב לחזור הביתה. שומעת את כעסה הגואה בנשמתה כמי נהר שוצפים וגועשים, כשהיא דורשת לצאת מ"המרתף הזה שכלאו אותה בו".... חדרה. מבקשת לשוב הביתה, אל הבית בו היא שוהה, אל אותו בית בו מצוי ליבה. ואני משתגעת, לא חלילה וחס, מלשוב ולשקר עוד ועוד מעוד מעט נלך הביתה, אלא מעצם העובדה שהיא מתגעגעת את הבית בו היא גרה, לא לבית הקודם שלנו, או בית ילדותי בחיפה, לא לצריף בו גדלה בנווה שאנן או לבית סבתה בזכרון יעקב, בו טיילו האפרוחים בחצר, אלא, לבית בו היא נמצאת. ואולי היא מתגעגעת לבית כפי שהיה בימים עברו, עם אבא שלי שהיה בחיים, ואליה כשהיתה בריאה? אל הבית שידעה ימים שמחים. אל החום שעטף אותנו ואל המשפחתיות הגורמת לך לחוש בטוח משל היית ברחם אימך??? אולי אל זה היא כמהה ומתגעגעת, אל אותו הבית אליו אני מתגעגעת בעצמי?????? כמו בשיר של רבקה זהר " הבית ליד המסילה", שיר שתמיד ריגש אותה. מי יתנני פתרונות רזי האלצהיימר?!!

 

[אסתרס]

ענתי, גם הסבא של שלמה

ממיסדי זכרון יעקב. שמו היה יעקב כהן. הבית הישן עדיין עומד בחלקו, כבר שנים שאין גרים בו. אני עוד זוכרת אותו כבית פעיל, שם גר הדוד שיקה. לשלמה משפחה ענפה בזכרון, כל הדור הראשון והשני הלכו לעולמם. חבל.

 

[ענתי44]

סבתא שלי ילידת זכרון יעקב

ואמא שלי הרבתה להיות שם, בילדותה. אין לי ספק שמשפחתו של שלמה ומשפחתה של אמי מכירים היטב.

 

[קורנית]

אסתר

שלחתי לך מסר, ולא הגבת. האם את לא מעוניינת? מצטערת שכותבת משהו אישי כאן, אבל אולי לא שמת לב?

 

[קורנית]

הבית

זה לא רק מקום. זה זמן. לפחות אצל אמא שלי, שרוצה לכפר ילדותה, לא כמו שהוא עכשיו, אלא כמו שהיה לפני מלחמת העולם השניה.

 

[hregev]

כמה נושאים לחברי הפורום

אני לצערי למודת נסיון - גם אמי היתה חולת אלצהיימר , כך שדרכה למדתי והיום אני עושה את הסטז' עם בעלי, זה דרכו של עולם , אמי גם היא חיתה בדמיון ומתי ששאלנו אותה איפה היא גרה , היא תמיד אמרה שהיא גרה במקום שגרנו כשהייתי ילדה קטנה. בנוגע להעלמות מהבית - חוינו גם זאת ומספר פעמים היא נעלמה ולקח זמן עד שמצאנו אותה, היתה תקופה שהיא ישבה בחצר וצעקה וקללה ביידיש - שפה שלא השתמשה בה הרבה זמן, אבלח היא חזרה לעצמה, באופן כללי היא אף פעם לא קללה ואנחנו לא חשבנו שהיא מסוגלת לקלל בצורה כזו, אבל זו עובדה. אצל בעלי לשמחתי עדיין לא הגענו למצב הזה, אבל אני יודעת שמחכים לי עוד בעיות גדולות, במצב הנוכחי שלו הוא היום לפעמים עצוב ובוכה ולפעמים שמח, הולך לו ושורק להנאתו או שפתאום הוא רוקד אבל נראה לי שזה לא הוא אלא המחלה מדברת ממנו. בקשר למרפאת הזכרון שהיינו אמורים להיות ב-15 לחודש, זה נדחה ל-28 לינואר, נקוה ששם יוכלו ולו במעט להאט את הקצב. זהבה - שמחתי לשמוע שיש התענינות בקשר למרכז יום לצעירים, (בעלי בן 65) ואם ימצא דבר כזה, זה יכול להיות רק טוב. טוב - הגיע הזמן לסיים. אריאלה - כפי שנדברנו היום נפגש מחר, וכמובן עם כל הקבוצה ובעיקר נילי - ביי חני

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifחני'לה התגעגעתי אליך

ראשית אני שמחה שחזרת , דיברנו במפגש היה ממש טוב שכל אחת הוציאה את מה שיש לה מהלב צחקנו גם על המחלה ,כך אנו מתרוקנות עד לפעם הבאה, וחוזר חלילה. טוב שבן זוגך קצת שר ושורק זה לפחות עושה מצב רוח בבית גם לך .לילדים שלי אני לא מספרת מה כואב לי רק לכן בפגישה עם כולם, ,אני לא יכולה לספר לילדי שיכאב להם, נתראה עוד שבועיים וכבר אני סופרת את הימים . אוהבת אותך

 

[אפס שתיים]

איזה מצב ביש....

אפשר לנסות ולומר לו שהבית בשיפוצים, שהרימו את המרצפות והרהיטים במחסן, שהפועלים לא עובדים בגלל הגשם, בגלל שהקבלן חולה, פשט את הרגל, שברגע שיסיימו יראו מה יהיה. יתכן בהחלט והוא לא ממש ירגיש שהשיפוצים ימשכו המון המון זמן.