מה עליי להבין?
קצת רקע: לפני כשנתיים הכרתי בחור ולראשונה היה בינינו קשר זוגי שהיה חזק. זה היה מאוד קצר אך מאוד אינטנסיבי. הוא היה מאוד רוחני, ואני מאוד נמשכת לגברים כאלה. הוא ממש נגע לי בנשמה ואני גם בנשמתו.
בנוסף בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שסוף סוף הרגשתי והייתי במערכת זוגית, כשזה נגמר זה היה מאוד קשה.
זה היה קשה כי היו לשנינו רגשות. זה נגמר כי שנינו רצינו להתמסד, אך הבנו שלמרות הרגש, יש פערים גדולים מידיי.
כשהייתי עם הבחור הייתי מאוד חלוקה, ידעתי שהוא לא מתאים לי ובמקביל נסחפתי אל תוך הרגש.
עד היום יש לי מחשבות לא רצויות שמעכבות אותי, מחשבות של הרגשה של פספוס.
אני יודעת שהוא בסוף בחר להתחתן עם מישהי אחרת, וזה עדיין מכאיב לי.
מכאיב לי מהמקום שאני כבר כול כך רוצה זוגיות, זה מכאיב כי זה עדיין לא הגיע.
חשוב לי להבהיר שאין לי ספק שטוב שזה לא המשיך.
שהבחור לא התאים לי, אני ממש לא מצטערת על כך שזה נגמר. ובמקביל מודה על שהכרנו ועל איך שהדברים קרו.
יש לי את הידיעה המוחלטת שאני בדרך הנכונה, שהאחד שלי קיים ויגיע.
ובכול זאת יש בי משהו שלא משחרר עד הסוף, שעדיין לא מרפה ממחשבות עליו, מחשבות שממש אוכלות אותי מבפנים.
מה עליי להבין בכדיי שזה ישתחרר ממני??
אני חושבת שזה לא מניח לי עד היום כי אני צריכה להבין כאן משהו.
מה עליי לפרוס?
תודה
קצת רקע: לפני כשנתיים הכרתי בחור ולראשונה היה בינינו קשר זוגי שהיה חזק. זה היה מאוד קצר אך מאוד אינטנסיבי. הוא היה מאוד רוחני, ואני מאוד נמשכת לגברים כאלה. הוא ממש נגע לי בנשמה ואני גם בנשמתו.
בנוסף בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שסוף סוף הרגשתי והייתי במערכת זוגית, כשזה נגמר זה היה מאוד קשה.
זה היה קשה כי היו לשנינו רגשות. זה נגמר כי שנינו רצינו להתמסד, אך הבנו שלמרות הרגש, יש פערים גדולים מידיי.
כשהייתי עם הבחור הייתי מאוד חלוקה, ידעתי שהוא לא מתאים לי ובמקביל נסחפתי אל תוך הרגש.
עד היום יש לי מחשבות לא רצויות שמעכבות אותי, מחשבות של הרגשה של פספוס.
אני יודעת שהוא בסוף בחר להתחתן עם מישהי אחרת, וזה עדיין מכאיב לי.
מכאיב לי מהמקום שאני כבר כול כך רוצה זוגיות, זה מכאיב כי זה עדיין לא הגיע.
חשוב לי להבהיר שאין לי ספק שטוב שזה לא המשיך.
שהבחור לא התאים לי, אני ממש לא מצטערת על כך שזה נגמר. ובמקביל מודה על שהכרנו ועל איך שהדברים קרו.
יש לי את הידיעה המוחלטת שאני בדרך הנכונה, שהאחד שלי קיים ויגיע.
ובכול זאת יש בי משהו שלא משחרר עד הסוף, שעדיין לא מרפה ממחשבות עליו, מחשבות שממש אוכלות אותי מבפנים.
מה עליי להבין בכדיי שזה ישתחרר ממני??
אני חושבת שזה לא מניח לי עד היום כי אני צריכה להבין כאן משהו.
מה עליי לפרוס?
תודה
