מוזר לסכם את אתמול
כי על פניו היה זה יום סבבה אבל נשארה לי תחושה רעה בפנים, לא יודעת להסביר למה. אולי זה קשור לאי קיום מפגש עם חברות בצהריים ואופן ביטולו ואולי קשור ללחץ שיש לי ממטלות שלא סיימתי הסמסטר ואין לי מתי לסיימן.
בגדול היה לא רע...
בשעות הצהריים המוקדמות נפגשתי סוף סוף עם ילדה למטרת ביצוע אבחון. אני אמנם ממש לחוצה מהניתוח שלו כי זה חופר וקצת מסובך (כי הוא מבלבל) אבל בהתחשב בעובדה שעד תחילת השבוע לא הייתי בטוחה שיש לי את מי לאבחן... והלחץ שהיה לי שהילדה לא תזרום כי בכל זאת אני מישהי זרה. והילדה דווקא היתה מקסימה ואיך שנכנסתי הביתה רצה אלי וחיבקה אותי וכבשה את ליבי
ובכלל היה חיבור ממש טוב איתה וגם סיימתי את החלק שהייתי צריכה לאבחן אותה (יהיו עוד מפגשים בהמשך) וגם דיברנו מלא (בעיקר היא).
אחרי האבחון נפגשתי עם גברת כפית, נסענו לאיזה בית קפה לצחוקיאה בפומבי. התפוצצנו בשקשוקה אבל לא ויתרנו על קינוח!
משם המשכנו אליה הביתה, כך שיצא שחצי יום בילינו יחדיו והיה נחמדוס כי תכף מתחיל הסמסטר ולא יהיו לי חיים לפגוש חברות.
ממנה המשכתי לתאטרון, להצגה שהיא לא ממש הצגה. זה ערב של אוסף שטויות במסגרת בימתית.
היה חביב וחלק מההומור היה מספיק דפוק כדי שאהב אותו וחלק די לעוס.
בתור שבירת שגרה ולא להשאר בבית זה די נחמד דווקא, רק שחזרתי אחרי זה עייפה.
אה וביציאה מהתאטרון עצה אותי איזו אישה ואמרה שראתה אותי בהצגה שלי ושאני יכולה לשחק כל דבר ושחשוב לה להגיד לי את זה כי היא באה מעולם התאטרון ושאני לא אצמד לסטריאוטיפים. היה משהו חצי מחמיא חצי מבקר בתגובה שלה, אבל אני לייק לשמוע דעות! אז היה נחמדוס...