מה עשה לכם את 2012? הסיכום שלי...
עליתה ונפילתה של ולריה מקסיוטה
עוד במחצית השניה של 2011, ולריה מקסיוטה הגיחה משום מקום בסדרה של שדרוגים שהעלו את קרנה בקהילת ההתעמלות והפכו אותה לכוכבת בסבב גביע העולם. הדאבל יורצ'נקו בקפיצות, ותרגיל הקרקע עם דאבל גוף ישר וצוקהארה הביאו טונות של כבוד לה ולמאמן שלה. היא קצרה אין ספור מדליות, והגיע לשיאה בתחילת השנה בתחרות המבחן האולימפי (כסף בקפיצות וארד בקורה), והמשיכה באליפות אירופה, עם שני גמרים היסטורים בקרקע ובקורה.
ואז הגיעה הנפילה - שתי נפילות מאד לא אופייניות בגמר הקורה באליפות אירופה באפריל, שתי נפילות מהקורה בגנט ביוני, שתי נפילות באליפות הארץ, ולבסוף גם הופעה לא מוצלחת באולימפיאדה, ועל הדרך גם פציעה, סכסוכים עם המאמן והאיגוד, ופרישה מוקדמת מדי.
אולי עוד יתברר מה קרה, ואולי עוד יחקר עניין ההדרדרות הזאת שכבר הראה את אותותיו שלושה חודשים לפני המשחקים האולימפים - אבל ולריה מקסיוטה סיפקה ב 2012 את ההתעמלות המרשימה ביותר, ואת ההתרסקות הכואבת ביותר שסיפקה מתעמלת ישראלית
אלכס בצמרת
אלכס שריין שוב השנה את מעמדו כאחד ממתעמלי הקרקע הטובים בעולם. אחד המסוגננים ואחד היציבים - הוא מוצא את עצמו שוב ושוב במעמדי גמרים באליפויות אירופה, עולם ובשתי אולימפיאדות רצופות! אוצ'ימורה, זואו קאי ודניס אבליאזין הציבו רף גבוה מאד לקראת השנתון האולימפי הבא - ונקווה שאלכס ימשיך לספק גאווה וכבוד לעצמו ולנו בסיטונות.
ארה"ב ארה"ב ארה"ב
נבחרת הנשים של ארה"ב בנתה את עצמה בארבעת השנים האחרונות לקראת שיא בל יתואר ב 2012. אף נפילה אחת לא נרשמה בתחרות הנבחרות, ולמעשה לא היתה כאן תחרות - הן הובילו גם במוקדמות וגם בגמר מהתרגיל הראשון. קושי בלתי מתפשר, עומק וחוסן פסיכולוגי מאפיין את הנבחרת הזאת יותר מכל נבחרת אחרת, שחזרה מבייג'ינג עם מדלית כסף מאכזבת. הן עשו את שיעורי הבית שלהן, ונותר רק לראות אם הרוסיות או הרומניות או מישהו אחר יוכל להפר את ההגמוניה הזאת.
מוסטפינה
זה היה מרוץ נגד השעון, ומוסטפינה ניצחה. עם קרע ברצועת הACL, אחד הקאמבקים המרשימים היה של מוסטפינה, שגם לא בכושר השיא שלה מ 2011 הצליחה לגרוף את מספר המדליות הגדול ביותר בלונדון, כולל תואר אולימפי במקבילים. מוסטפינה שופעת אצילות ומחזירה את כל מה שהאמריקאיות והקוד הנוכחי מוציאים מהספורט - את היופי והאלגנטיות, ומשלבת את מה שכל כך מעט מתעמלות מצליחות לשלב - גם קושי, גם קלילות, גם ריקוד, גם אקרובטיקה. נקווה שעוד נראה אותה מעפילה לשיאים חדשים - היא שווה מדלית זהב בקרב רב, והיתה המתעמלת המבטיחה ביותר בעולם עד הפציעה - יש לה עוד מה לתת, ונקווה שהיא תספק את הסחורה.
המצב הקשה של הענף בארץ
סגירתו של מועדון קרית אונו וחוסר החזון שגורם למועדון ליפול עם עזיבת מאמן הם בושה לאיגוד. איפה היורשים? למה תחת האיגוד הזה הבסיס של הענף לא מתרחב? למה תחת האיגוד הזה קשה עד בלתי אפשרי להיות מאמן בתחרותי? למה תחת האיגוד הזה שני המנועים העיקריים - הפועל תל אביב וקרית אונו ממשיכים לקרטע על 60 בעוד שאר העולם דוהר קדימה ב 120? בכפר הגלובלי, מאמנים מוכשים מסין , מרומניה ומרוסיה מגיעים לכל פינה נידחת, ושולחים מתעמלים ומתעמלות מגואטמלה ומהרפובליקה הדומיניקנית וממצרים למשחקים האולימפים, ומתעמלות שוודיות ואיטלקיות לגמרים קבוצתיים - והרושם הוא שאנחנו עומדים במקום.... 2012 היתה עוד שנה - מתוך רצף ארוך - שלא תזכר לטובה. מגיעה לנו מהפכה כמו שהיתה בהתעמלות האומנותית, ונמשיך לחכות לבואה...
עליתה ונפילתה של ולריה מקסיוטה
עוד במחצית השניה של 2011, ולריה מקסיוטה הגיחה משום מקום בסדרה של שדרוגים שהעלו את קרנה בקהילת ההתעמלות והפכו אותה לכוכבת בסבב גביע העולם. הדאבל יורצ'נקו בקפיצות, ותרגיל הקרקע עם דאבל גוף ישר וצוקהארה הביאו טונות של כבוד לה ולמאמן שלה. היא קצרה אין ספור מדליות, והגיע לשיאה בתחילת השנה בתחרות המבחן האולימפי (כסף בקפיצות וארד בקורה), והמשיכה באליפות אירופה, עם שני גמרים היסטורים בקרקע ובקורה.
ואז הגיעה הנפילה - שתי נפילות מאד לא אופייניות בגמר הקורה באליפות אירופה באפריל, שתי נפילות מהקורה בגנט ביוני, שתי נפילות באליפות הארץ, ולבסוף גם הופעה לא מוצלחת באולימפיאדה, ועל הדרך גם פציעה, סכסוכים עם המאמן והאיגוד, ופרישה מוקדמת מדי.
אולי עוד יתברר מה קרה, ואולי עוד יחקר עניין ההדרדרות הזאת שכבר הראה את אותותיו שלושה חודשים לפני המשחקים האולימפים - אבל ולריה מקסיוטה סיפקה ב 2012 את ההתעמלות המרשימה ביותר, ואת ההתרסקות הכואבת ביותר שסיפקה מתעמלת ישראלית
אלכס בצמרת
אלכס שריין שוב השנה את מעמדו כאחד ממתעמלי הקרקע הטובים בעולם. אחד המסוגננים ואחד היציבים - הוא מוצא את עצמו שוב ושוב במעמדי גמרים באליפויות אירופה, עולם ובשתי אולימפיאדות רצופות! אוצ'ימורה, זואו קאי ודניס אבליאזין הציבו רף גבוה מאד לקראת השנתון האולימפי הבא - ונקווה שאלכס ימשיך לספק גאווה וכבוד לעצמו ולנו בסיטונות.
ארה"ב ארה"ב ארה"ב
נבחרת הנשים של ארה"ב בנתה את עצמה בארבעת השנים האחרונות לקראת שיא בל יתואר ב 2012. אף נפילה אחת לא נרשמה בתחרות הנבחרות, ולמעשה לא היתה כאן תחרות - הן הובילו גם במוקדמות וגם בגמר מהתרגיל הראשון. קושי בלתי מתפשר, עומק וחוסן פסיכולוגי מאפיין את הנבחרת הזאת יותר מכל נבחרת אחרת, שחזרה מבייג'ינג עם מדלית כסף מאכזבת. הן עשו את שיעורי הבית שלהן, ונותר רק לראות אם הרוסיות או הרומניות או מישהו אחר יוכל להפר את ההגמוניה הזאת.
מוסטפינה
זה היה מרוץ נגד השעון, ומוסטפינה ניצחה. עם קרע ברצועת הACL, אחד הקאמבקים המרשימים היה של מוסטפינה, שגם לא בכושר השיא שלה מ 2011 הצליחה לגרוף את מספר המדליות הגדול ביותר בלונדון, כולל תואר אולימפי במקבילים. מוסטפינה שופעת אצילות ומחזירה את כל מה שהאמריקאיות והקוד הנוכחי מוציאים מהספורט - את היופי והאלגנטיות, ומשלבת את מה שכל כך מעט מתעמלות מצליחות לשלב - גם קושי, גם קלילות, גם ריקוד, גם אקרובטיקה. נקווה שעוד נראה אותה מעפילה לשיאים חדשים - היא שווה מדלית זהב בקרב רב, והיתה המתעמלת המבטיחה ביותר בעולם עד הפציעה - יש לה עוד מה לתת, ונקווה שהיא תספק את הסחורה.
המצב הקשה של הענף בארץ
סגירתו של מועדון קרית אונו וחוסר החזון שגורם למועדון ליפול עם עזיבת מאמן הם בושה לאיגוד. איפה היורשים? למה תחת האיגוד הזה הבסיס של הענף לא מתרחב? למה תחת האיגוד הזה קשה עד בלתי אפשרי להיות מאמן בתחרותי? למה תחת האיגוד הזה שני המנועים העיקריים - הפועל תל אביב וקרית אונו ממשיכים לקרטע על 60 בעוד שאר העולם דוהר קדימה ב 120? בכפר הגלובלי, מאמנים מוכשים מסין , מרומניה ומרוסיה מגיעים לכל פינה נידחת, ושולחים מתעמלים ומתעמלות מגואטמלה ומהרפובליקה הדומיניקנית וממצרים למשחקים האולימפים, ומתעמלות שוודיות ואיטלקיות לגמרים קבוצתיים - והרושם הוא שאנחנו עומדים במקום.... 2012 היתה עוד שנה - מתוך רצף ארוך - שלא תזכר לטובה. מגיעה לנו מהפכה כמו שהיתה בהתעמלות האומנותית, ונמשיך לחכות לבואה...
