מה עשיתי?! ../images/Emo2.gif
אחרי כל הקיטורים, ולמרות החרמנות שטרם מצאה פורקן הולם
, בסיכומו של דבר- אני מתה מפחד! נתתי את הטלפון שלי למישהו בן 24. 24 קיבינימט! זה שש שנים! וזה שש שנים כשאני כ-ו-ל-ה מסיימת תיכון, והוא כבר אחרי צבא/ טיול מהודו/ מיליון דברים אחרים. הוא התחיל איתי בצורה ישירה, אבל עדינה כזו- אמר שמאוד מצאתי חן בעיניו ואם נוכל אולי לדבר. ואני, פולניה קטנה שכמותי, חששתי מלכתחילה ושאלתי בנימוס בן כמה הוא. כשהוא אמר לי שהוא בן 24 עניתי לו שאני בת 18, הוא היה קצת מופתע אבל אמר שזה דווקא לא כל כך מפריע לו, ושבאמת מצאתי חן בעיניו. אמרתי לו שזה הפרש גדול מדי והשארתי אותו עם פרצוף של כלבלב עזוב... בשנייה שעניתי לו התחרטתי על זה, ואחרי כמה דקות, כשראיתי שהוא עדיין עומד בסביבה חזרתי אליו, ואמרתי "תשמע, יש בעיה. גם אתה מצאת חן בעיני" (כמה סרט אמריקאי קיטשי מצידי...). דיברנו כמה דקות והחלפנו טלפונים. ועכשיו איך אני אוכלת את זה? מי בכלל אמור להתקשר, אני או הוא? אמנם הוא התחיל איתי, אבל הרי אני דחיתי אותו ואז התחרטתי. אולי הוא מצפה שאני אתקשר? הוא בטח כבר הספיק להתחרט כי הכנסתי אותו לבלבלות... הוא בטח לא יתקשר... אוף! איך אני נשמעת כמו בחורה! אני לא מבינה למה אני כל כך חופרת, באמת שלא נורא יפריע לי גם אם הוא לא יתקשר... כמו שאומרת הדס: "עדיף להתחרט על משהו שעשית מאשר על משהו שלא עשית"- בגלל זה עשיתי את זה בסוף. אבל עדיין אני לא לגמרי "שלמה" עם זה... בכל זאת, גיל 24... אבל מה הכי גרוע שיכול להיות, נכון? כולה דייט... אוף
אחרי כל הקיטורים, ולמרות החרמנות שטרם מצאה פורקן הולם
) עדיף להתחרט על משהו שעשית, מאשר על משהו שלא עשית-זה מה שנקרא-לחיות. מעבר לכך, בגלל שהוא הצליח לעשות לך משהו, ו"להדליק" אותך ונוכח העובדה שאת בהחלט לא נשמעת לי ילדה בת 18 'רגילה' ואני דיי משוכנעת שאת תדעי לעשות אך ורק מה שמתאים לך... אני באמת מציעה לך לנסות. אפילו אם לא תצא מפה מערכת יחסים, ההתנסויות האלו חשובות. במקרה הגרוע? עוד דייט כושל לספר עליו לפורום 
