אוריאל וקסלר
New member
מה צרכי ההון החוזר שלי?
עסקים זקוקים במהלך פעילותם להון חוזר לצרכי הפעלת העסק.
בעסקים מסחריים או יצרניים, בד"כ, הלקוחות אינם משלמים במזומן או לפחות לא חלקם הגדול.
אם מדובר בעסק מסחרי, הרי שהעסק נדרש גם להחזיק מלאי מוצרים על המדף בהיקף ובמגוון מסויים בכל רגע נתון כדי לענות על צרכי הלקוחות .
אם מדובר בעסק יצרני- יש להצטייד במלאי חומרי גלם וחומרי עזר הנדרש לייצור, לפחות בהיקף מינימאלי (לעיתים גם יותר מכך בגלל שיקולים של תנודתיות במחירי חו"ג, זמינות וכד')
עסקים מקבלים אשראי מהספקים בהיקף מסויים, שבד"כ אינו נותן תשובה למימון מלוא הצורך הנדרש. את היתרה יש להשלים במימון בנקאי, בדרך כלל.
ניתן דוגמא מספרית לצרכי הבהרה:
נניח עסק מסחרי בתחום חומרי הבניין שלו מכירות חודשיות של 250 אלפי ש"ח, כולן באשראי
של 60 יום. לעסק צרכי מלאי של חודש מכירות (רווח גולמי 40% ). העסק מקבל גם אשראי ספק של 30 יום. לצורך הדוגמא נתעלם ממס ערך מוסף.
מהם צרכי ההון החוזר של עסק זה?
לקוחות 250*2 = 500 אלפי ש"ח
מלאי 250*60%*1= 150 אלפי ש"ח
בניכוי:
אשראי ספקים 250*1=250 אלפי ש"ח
ובסה"כ 400 אלפי ש"ח.
בהנחה שהעסק לעיל פועל בהיקפים אלה באופן קבוע, נדרש ממנו להחזיק מסגרת אשראי של 400 אלפי ש"ח באופן קבוע למימון הון חוזר. זה כמובן בנוסף לצרכי מימון אחרים כמו מימון ז"א לרכישת רכוש קבוע או מכונות, למשל.
כיצד כדאי לממן מסגרת כזו?
האם במסגרת חח"ד (חשבון חוזר דביטורי או עובר ושב) או באמצעות הלוואות קצרות?
מסגרת בחשבון העו"ש היא קבועה, מיועדת לכהוצאה שוטפת ועומדת בכל עת לשימוש החברה. מאידך, עלויות האחזקה שלה יקרות - עמלת הקצאת אשראי (גם ללא שימוש בפועל!) וריבית יקרה.
הלוואות זמן קצר זולות יותר, אך זמינותן לא תמיד אפשרית (אלא אם כן יש מסגרת מיוחדת עבורן), וגם הריביות לא אחידות. בנוסף, ישנם עלויות של הקמת הלוואה.
מה כדאי אם כן לעשות?
ובכן, התשובה היא שכדאי לשלב את שניהם. הפתרון שאנו משיגים אינו הזול ביותר, אך הוא זול יותר ממסגרת אשראי על הסכום המלא.
הפתרון הזה גם אינו הגמיש ביותר, אך גם לקיבוע של חלקו יש יתרון וסיוע לשקט תעשייתי בעבודה.
כך נהנים מכל היתרונות, ובמחיר אפקטיבי 'משוקלל' .
מידת החלוקה בין שני המרכיבים כבר תלויה יותר באופי העסק עצמו.
עסקים זקוקים במהלך פעילותם להון חוזר לצרכי הפעלת העסק.
בעסקים מסחריים או יצרניים, בד"כ, הלקוחות אינם משלמים במזומן או לפחות לא חלקם הגדול.
אם מדובר בעסק מסחרי, הרי שהעסק נדרש גם להחזיק מלאי מוצרים על המדף בהיקף ובמגוון מסויים בכל רגע נתון כדי לענות על צרכי הלקוחות .
אם מדובר בעסק יצרני- יש להצטייד במלאי חומרי גלם וחומרי עזר הנדרש לייצור, לפחות בהיקף מינימאלי (לעיתים גם יותר מכך בגלל שיקולים של תנודתיות במחירי חו"ג, זמינות וכד')
עסקים מקבלים אשראי מהספקים בהיקף מסויים, שבד"כ אינו נותן תשובה למימון מלוא הצורך הנדרש. את היתרה יש להשלים במימון בנקאי, בדרך כלל.
ניתן דוגמא מספרית לצרכי הבהרה:
נניח עסק מסחרי בתחום חומרי הבניין שלו מכירות חודשיות של 250 אלפי ש"ח, כולן באשראי
של 60 יום. לעסק צרכי מלאי של חודש מכירות (רווח גולמי 40% ). העסק מקבל גם אשראי ספק של 30 יום. לצורך הדוגמא נתעלם ממס ערך מוסף.
מהם צרכי ההון החוזר של עסק זה?
לקוחות 250*2 = 500 אלפי ש"ח
מלאי 250*60%*1= 150 אלפי ש"ח
בניכוי:
אשראי ספקים 250*1=250 אלפי ש"ח
ובסה"כ 400 אלפי ש"ח.
בהנחה שהעסק לעיל פועל בהיקפים אלה באופן קבוע, נדרש ממנו להחזיק מסגרת אשראי של 400 אלפי ש"ח באופן קבוע למימון הון חוזר. זה כמובן בנוסף לצרכי מימון אחרים כמו מימון ז"א לרכישת רכוש קבוע או מכונות, למשל.
כיצד כדאי לממן מסגרת כזו?
האם במסגרת חח"ד (חשבון חוזר דביטורי או עובר ושב) או באמצעות הלוואות קצרות?
מסגרת בחשבון העו"ש היא קבועה, מיועדת לכהוצאה שוטפת ועומדת בכל עת לשימוש החברה. מאידך, עלויות האחזקה שלה יקרות - עמלת הקצאת אשראי (גם ללא שימוש בפועל!) וריבית יקרה.
הלוואות זמן קצר זולות יותר, אך זמינותן לא תמיד אפשרית (אלא אם כן יש מסגרת מיוחדת עבורן), וגם הריביות לא אחידות. בנוסף, ישנם עלויות של הקמת הלוואה.
מה כדאי אם כן לעשות?
ובכן, התשובה היא שכדאי לשלב את שניהם. הפתרון שאנו משיגים אינו הזול ביותר, אך הוא זול יותר ממסגרת אשראי על הסכום המלא.
הפתרון הזה גם אינו הגמיש ביותר, אך גם לקיבוע של חלקו יש יתרון וסיוע לשקט תעשייתי בעבודה.
כך נהנים מכל היתרונות, ובמחיר אפקטיבי 'משוקלל' .
מידת החלוקה בין שני המרכיבים כבר תלויה יותר באופי העסק עצמו.