"תור הברזל", קוטזיי. מאלה שבהתחלה ברחתי מהם כי העומס הרגשי שהם מטילים קשה.
אבל בתוך יום וכ-20 עמוד, אני רק מחכה לחזור הביתה לקרוא עוד מהמאסטר הזה.
ספר שישב אצלי בבית 19 שנה כמעט, אני יודעת בדיוק מתי ואיפה קניתי אותו, באוטרכט שבהולנד, בחנות ספרים יפהפיה, בסוף אפריל 2002. ההמתנה היתה שווה, הרגשתי שזהו, עכשיו. אני חייבת.
זה כש"חרפה" מציץ אלי מהמדף והשנה אני כנראה אצטרך לקרוא אותו שוב, בחלוף 20 שנה מהקריאה הראשונה.
כמו האחרון וכמו מייקל ק', זה קצר, תמציתי, אירוני, סרקסטי, אבסורדי ובלתי ניתן להניח מהיד.
סיימתי בשבוע שעבר, לצערי, את ספרה של לוסיה ברלין, ספר לא ארוך אבל שקריאתו ארכה זמן רב, שבוע וחצי, וטוב שכך. עכשיו מאוד ארצה לקרוא גם את "המדריך לעקרות הבית".
מה אתם קוראים בשבת