"ספר על בלאם", ספרו של אלכסנדר טישמה. רק התחלתי וזה ספר מרתק. אני חושבת שהסיפור הוא זה של ניצול שואה מסרביה, אולי בן דמותו של המחבר. הספר נכתב בתחילת שנות ה-70 והגיבור רדוף על-ידי רוחות העבר. ועם זאת, אין תחושה של מועקה בסיפור, לפחות לא עד כה. אני אוהבת את האירוניה בכתיבה, את החמלה.
אפשר להרגיש שזה ספר שנכתב לפני כ-50 שנה, השפה ארכאית. וזה טוב כי אני מוצאת את עצמי כמעט רק קוראת ספרות עכשווית, בלי סבלנות לטקסטים ישנים. אז הספר הזה אחר ואני מניחה גם שאקרא בו עד הסוף.