אני קוראת מעט ולאט כי יש פחות זמן ופחות סבלנות.
שבוע שעבר התחלתי את היער השיכור של ג'רלד דארל, שחיכה אצלי בספריה כבר תקופה, אבל מסתבר שהוא לא עומד במבחן הזמן. התקשיתי מאוד עם התיאורים של ציד חיות ולקיחת גורים וגוזלים מהוריהם. החלטתי לוותר אחרי שניים או שלושה פרקים ועברתי למורה זהובת העיניים של סטראטיס מיריביליס. בינתיים זה טוב. שורה עליו עצבות שתואמת למצב הרוח שלי ולתקופת המלחמה המחורבנת שלנו.
או אולי אי-ההכנות