שלום בישוליה
אני אם לילד נכה 100% עם קשיים אחרים, לא לקות ראיה (יש משהו אבל כרגע לא ניתן לטפל בשל המצב הקוגניטיבי). אוכל לספר לך מנסיוני כמה דרכי פעולה: ראשית כל - הרמז העבה, מלמד על כך שביום יום הצוות מתקשה לטפל בילדה, וכל שכן תחת התפרעויות קיץ של מאה זאטוטים. (במיוחד בגילאי ביה"ס היסודי). כאם, הייתי קובעת פגישה עם מנהלת הצהרון ובשיחה אישית פתוחה וברורה, בודקת מה הקשיים הצפויים על מנת ללמוד את ההתיחסות של הסביבה לבת. מדוע הם מתקשים או סבורים שיתקשו למלא את צרכיה בניגוד לשנת הלימודים. לרמוז רמיזות באופן דו צדדי לא מקדם דבר. בודאי שלא את תועלת הילדה. יתכן, וזו רק תאוריה, שיש קשיים שהתביישו להעלות במהלך השנה, והם חוששים מהעצמתם. זוהי הזדמנות פז לבדוק את הדברים ולראות כיצד ניתן להקל את המצב. שנית - לגבי המחיר - זה המחיר הנפוץ לקייטנות בימינו, לא? לגבי עצמי - בעבר נהגתי להזמין בנות בסוף התיכון בכדי להעביר איתן את חופשת הקיץ כשהילדים היו קטנים. גם כאשר נולד הילד בעל הליקוי, נהגתי באותו אופן. זה גם יותר זול, גם יחס אישי, ואופציות לא פחות טובות. היא עדיין יכולה בחצי השכר להגיע איתה לבריכה, לטייל איתה בעיר, לשבת ולדבר איתה, לשחק בשיער, לדבר על תחביבים, לעסוק ביצירה, וכל הדברים שבנות עושות בגיל הזה (אין לי מושג, יש לי רק בנים, ואני רחוקה מהגיל של בתך קרוב לשלושים שנה). אני יכולה לספר לך מהתחום של הנכות של בני (שלא משנה מה היא) שהורים בגילאים צעירים מתאגדים יחד, ובכל שבוע מתכנסים בבית אחד מספר מצומצם של ילדים עם אותה הלקות כך שלמעשה את מאבדת רק יום אחד בשבוע או יום אחד בשבועיים, מבחינת העבודה. תלוי מה גודלה של הקבוצה וזמינותם של ההורים האחרים. אגב, מנסיון אישי - סייעות עולות הון כסף!!!! את שלי אני מקבלת כסומכת מהעיריה רק ל26 שעות בחודש. ומי כמונו יודעות כמה אנו זקוקות למספר שכזה בשבוע... כרגע יש לי חדשה כי התחלפו לי באמצע השנה, ואני סוחטת את יכולותיה עד תום. (וגם מוסיפה לשכרה הזעום בלית ברירה). אבל, ניתן לפנות לקרנות לסיוע: קרן מלכי: קרן אשר הוקמה לזכרה של נערה שנרצחה בפיגוע. הקרן מצויה לעיתים בקשיים אך עוזרת לילדים במימון דברים ספציפים. שווה לבדוק איתם. ווראייטי: על פי מבחן הכנסות. משלמים תמיד חודשיים אחרי, אבל הכסף מגיע כמו שעון. שאלת מדוע עליך למצוא כל הזמן סידור ולהלחם עליו. אחרי ששלחו את אחד האבות לכלא אחרי הפסקת עבודתן של הסייעות הטיפוליות/רפואיות במסגרות הלימוד בבוקר - למי לדעתך עלינו להפנות אצבע מאשימה? (...) אין מה לעשות. צריך להסתכל על המצב הקיים והנתון: חיינו כהורים לילדים עם מוגבלויות אינם קלים כאלו של אחרים בתחומים רבים ומגוונים ולעולם לא יהיו כאלו. תמיד תדאגי יותר לעתיד, תמיד תתמודדי עם קשיים שלילדים "רגילים" אין. תצטרכי להתמודד גם עם העובדה שהיא עצמה חווה את הקשיים. לכן, אני ממליצה בחום להתיעץ גם בפורום 741, שאכן מתוארים שם מצבים שלא קלים לקרוא אותם, אבל הפורום מורכב מהורים מדהימים, חמים, ועם נסיון עשיר ביותר של התמודדות במצבים מעין אלו. שווה לקרוא, לשאול, ולהיתמך שם. ונסיון רב, כבר ציינתי? אם תמצאי פתרון ספרי ושתפי כאן. ניתרם כולנו.
ורד