מה קורה כאשר להורה יש טראומה?

[פלגיה]

מה קורה כאשר להורה יש טראומה?

אני לא בטוחה אם אני מתאימה להגדרת הפורום הזה, כי אצלינו במשפחה הטראומה עברה על ההורה (עלי) ולא על הילדים. לפני כשנתים נפצעתי בפיגוע, ובנוסף לקיתי בהלם פוסט טראומתי. התמודדתי בעזרת אנשים שונים, והצלחתי להחלים. אבל - כשהורה נפגע, סובלת כל המשפחה, לא? ולי נראה שהילדים שלי חוו גם כן סוג של טראומה. כל אחד בהתאם לגילו ולהבנתו, אבל נראה שמתחת למעטה ה"הכל בסדר" יש אצל כל אחד מהם פצע שעוד לא ממש הגליד.

 

[לב אם]

הי פלגיה ברוכה הבאה לפורום

אני לא בטוחה שאם נדקדק בהגדרות את בדיוק "נופלת" על הגדרת הפורום, אבל זה ממש לא נראה חשוב. הפורום הזה הוא פורום תמיכה להורים, לכן מטבע הדברים אנו גולשים לעתים לבעיות ילדות שאינן טראומה בכל מובן מילוני של המילה, לעתים אנו גולשים לבעיות של הורים - ובסופו של דבר המטרה היא לסייע לכל מי שנמצא במצוקה, אם בעצה, אם במתן כתף ואם באוזן קשבת. ולגופה של שאלתך, אכן לעתים קרובות בעיות של הילדים הינן השתקפות של בעיות ההורים. אנו רואים זאת בכל מגוון המקרים - החל מהנורא ביותר של הורים מתעללים, המשך במחלה של הורה או אפילו במשבר חיים רגיל כמו גירושין, פיטורין ועוד. כל מה שקורה לנו משפיע על הילדים, לכן, עכשיו שאת חשה שהצלחת להחלים, חשוב לעסוק בריפוי והחלמה של כל המשפחה, בפתיחת הדברים שנסגרו אצל הילדים. לתת להם לבטא את מה שחששו לבטא כשאת היית בתוך ההלם והפגיעה, ולהשאיר את הנושא מאחוריהם

 

[חולמת על כנפיים]

פריקה רגעית - מחר כבר תשכחו.

בידיוק רציתי לשאול את זה אולי לא בדרך כזו. ואולי בקצת שונה. ואני די מבולבלת כרגע ואני מקווה שזה לא יצא עם שגיאות כתיב. גם אני לא יודעת אם אני מתאימה להגדרה פה. אני ילדה בגוף של נערה אוטוטו אישה מבחינת גיל 18 ואני אמא לילד אוטיסט כבן שנתיים. כילדה עברתי התעללות מינית ע"י הבן של חבר לשעבר של אמא שלי. ולא הבנתי דבר ואני למרות שהייתי בעיתית ולא ידעו למה. המשכתי והסתדרתי פחות או יותר עד שנכנסתי לאנורקסיה בכיתה ו' עד שיצאתי מזה ונכנסתי לבולימיה מכיתה ח' עד עכשיו כיום אני צריכה להיות בכיתה י"ב אך אינני לומדת כרגע ומכיתה ח' עד לפני חצי שנה עברתי התעללות פיזית מינית ונפשית ע"י חבורה של גברים שהיו משתנים והיו חוזרים והיו חדשים היה להם מנהיג אחד שהייתי בשבילו הידידה הכי טובה...כנראה יותר מידי... האמת זה די מבולגן וגם אני לא מבינה מה אני רוצה אם עזרה אין לי שאלות או סתם לפרוק ואולי ני לא אטרח להכנס לפורום פה ועשיתי מאמצים להכנס לפורום פה ואני לא אחזור כי זה קטע רגעי שאני מוכנה לתת לעצמי לחיות ולא להשאר מתה בתוך עצמי עם חיוך שלעיתים נדירות הוא אמיתי הרי בכל אדם יש אפילו טיפת אופטימיות. בחזרה לזה שהכנסתי את עצמי בקטגורית הורים בני אל תטעו אינו נוצר מתוצאה של אונס או לפחות לא הסכמתי עדיין לקרא לזה כך. וזה יותר מידי דפוק כדי שיהיה אפשר להסביר ולקטלג זאת. היה לי חבר כשהייתי בת 15 הוא היה אלכוהליסט הוא היכה אותי אבל שכבתי איתו בכוח אבל אח"כ נרגעתי ונתתי לעצמי לשקוע יותר נכון לגוף לשקוע ולנפש לשתוק ולעלות למעלה לנוח לזמן מה עד שהוא גומר ואני אשאר שכובה באותה תנוחה. אז נכנסתי להריון לאחר הריון קודם והפלה החלטתי שאת הילד הזה אני אשאיר כי מי ירצה אישה נגועה שגברים נגעו בה מאז שהיא קטנה הייתי תמימה חשבתי אחרי הפלה אי אפשר להכנס להריון לא טרחתי גם לברר חייתי במחשבות שלי ככה זה כשהייתי מסוממת רוב הזמן. לבסף ילדתי את בני בכורי בתחנה מרכזית כשהייתי מסטולה עם צירים וזה אחד הדברים הכי נוראים שעברתי. הוא נלקח לאימוץ אני לא ראיתי אותו או לפחות לא שאני זוכרת ממש זה די מתושתש ורחוק כיום עברו שנתיים וחצי. ואני שואלת את עצמי מה אני רוצה לומר פה וכבר אמרתי זאת ואני הולכת סחור סחור ובעצם נשארת במקום ובעצם חדלתי מלהיות. אולי זה טוב שהוא נולד עם פיגור הוא ידע שבחרו בו ואוהבים אותו ושיש לו הורים טובים ולא אבא מת ואמא שרק נראת חיה. ובכל זאת אני אדם אופטימי יש בי קתווה לכולם אני מאמינה באל הוא מאמין בי לעיתים ואני? אני לא בטוחה לגבי עצמי כלפי עצמי.

 

[לב אם]

חולמת יקרה ../images/Emo24.gif

הסיפור שלך פשוט מזעזע, חדרת לליבי ולנפשי. אחרי שעברת כל כך הרבה סיוטים וחויות קשות כל הילדות שלך, אני מאד גאה בך שאת עדיין חולמת על כנפיים, מגיע לך המון כבוד על כך שאספת את עצמך ובאת לספר ולשתף בכל מה שעבר עליך. זהו צעד ראשון בדרך לבנות לעצמך חיים חדשים, יותר טובים , יותר אופטימיים, עם אפשרות למצוא חיים בתוך עצמך, למצוא את החיוך, ובהמשך ליצור לך משפחה אוהבת בעתיד הרחוק יותר לאחר שתחלימי. למרות האחריות שלך בתור אמא צעירה, את צודקת בכך שהיום את ילדה, ואת צריכה להשאר עוד קצת ילדה כדי להחלים, כדי להרשות לעצמך ללמוד לקבל אהבה וחיבוק. האם יש לך מישהו בסביבתך הקרובה שמסייע לך ומעודד אותך, או שאת לבד בעולם? בתור התחלה , את מוזמנת להמשיך להיות ולשתף - אפילו בדברים הכי יומיומיים, כמו הילד, כמו מה ללבוש, כמו רעיונות איך לצאת ולעשות משהו טוב למען עצמך. אם את חשה מוכנה לכך, כדאי להתקשר לאל"י או מסל"ן או עק"ן (יש בטגליינס שלנו את הטלפונים של כל ארגוני התמיכה) כדי לדבר עם קולו של אדם חי, ואולי להגיע לתמיכה מקצועית בהמשך. שולחת לך המון חיבוקים ואהבה, תמשיכי בדרך שהתחלת בה היום