אני מאוד אשמח לבוא, אך לפי מצב
העניינים בינתיים, אני לא יכולה לשים חזיה
, התעקשתי ביציאה מבית החולים, וזה נגמר בתחושה שהבטן נשאבת למטה, צרחה ותחנונים להצלה שיוציאו אותי ממנה
אבל הי, רק יום שני, ויתכן שעד יום ו´ כבר לא תהיה לי יותר בעיה. מניחה שאדע עוד יומיים. מי היה מאמין שיגיע הרגע שארצה ללבוש את הדבר המזעזע הזה, אך פשוט מספיק הסתובבתי כמו נערת האיים בבית החולים, והיום במרכז חולון כשהלכתי עם אימי (50 מטר עם 10 הפסקות) לקנות תרופות שמתי לב שאנשים נועצים בי מבטים יותר מדי עמוקים...
אז הקיצקץ, אני אדע עוד יומיים