שני המקורית והיחידה
New member
מה קורה לי?
אני בסיומה של תקופת מבחנים מתישה, קרועה לגזרים ולא מבינה מה עובר עלי. אני סטודנטית בת 25, שנה שלישית בלימודים. לאחרונה אני חווה משברים בחיי האישיים-הורי התגרשו והם במצב רגשי לא טוב, המצב הכלכלי הולך ונעשה רע ומאוד קשה לי להסתדר עם מה שיש, למרות שאני עובדת כל זמן שאני יכולה. תמיד יש לי בעיה לשבת ברצף וללמוד כמו שצריך ואני אף פעם לא מספיקה לפתור את המבחנים עד הסוף. מצבי האקדמי לא תקין, מה שמכניס אותי עוד יותר ללחץ. בתקופת המבחנים האחרונה התכופפתי והתכופפתי עד שנשברתי. הדבר הכי גרוע הוא שהתחלתי להשתמש בכדורי הרגעה למיניהם ונוצרה קצת תלות, אני פשוט לא יכולה ללמוד או לגשת למבחן בלעדיהם. אני כל הזמן בפאניקה עצומה, חוששת שזה הסמסטר האחרון שלי באוניברסיטה, אחרי כל מה שנתתי והשקעתי, כולל מעבר חמקום אחר שהוא כבר הבית שלי והחברים שהם כבר משפחה והלימודים שאותם אני כ"כ רוצה ואני צעד לפני שכל זה פשוט יתפוגג ויעלם לי כאילו לא היה. ואין לי לאן לחזור. קצת גלשתי בתאור המצב, אבל אני כבר לא יודעת מה איתי. אני כ"כ נגד תרופות ובעד התמודדות, אבל הכל פשוט נהיה גדול מדי עלי. הדימוי העצמי שלי והאמונה שלי בעצמי הם בקרקעית. אני מתחילה לחשוב על עצמי כעל בחורה מאוד חלשה נפשית ומאוד מטומטמת וקשה לי עם זה. אני לא יודעת מה לעשות כדי להתגבר על חוסר הריכוז, אולי עצלנות, למרות שאני כן מנסה.... מישהו, עצה טיפ, משהו, עזרה. תודה.
אני בסיומה של תקופת מבחנים מתישה, קרועה לגזרים ולא מבינה מה עובר עלי. אני סטודנטית בת 25, שנה שלישית בלימודים. לאחרונה אני חווה משברים בחיי האישיים-הורי התגרשו והם במצב רגשי לא טוב, המצב הכלכלי הולך ונעשה רע ומאוד קשה לי להסתדר עם מה שיש, למרות שאני עובדת כל זמן שאני יכולה. תמיד יש לי בעיה לשבת ברצף וללמוד כמו שצריך ואני אף פעם לא מספיקה לפתור את המבחנים עד הסוף. מצבי האקדמי לא תקין, מה שמכניס אותי עוד יותר ללחץ. בתקופת המבחנים האחרונה התכופפתי והתכופפתי עד שנשברתי. הדבר הכי גרוע הוא שהתחלתי להשתמש בכדורי הרגעה למיניהם ונוצרה קצת תלות, אני פשוט לא יכולה ללמוד או לגשת למבחן בלעדיהם. אני כל הזמן בפאניקה עצומה, חוששת שזה הסמסטר האחרון שלי באוניברסיטה, אחרי כל מה שנתתי והשקעתי, כולל מעבר חמקום אחר שהוא כבר הבית שלי והחברים שהם כבר משפחה והלימודים שאותם אני כ"כ רוצה ואני צעד לפני שכל זה פשוט יתפוגג ויעלם לי כאילו לא היה. ואין לי לאן לחזור. קצת גלשתי בתאור המצב, אבל אני כבר לא יודעת מה איתי. אני כ"כ נגד תרופות ובעד התמודדות, אבל הכל פשוט נהיה גדול מדי עלי. הדימוי העצמי שלי והאמונה שלי בעצמי הם בקרקעית. אני מתחילה לחשוב על עצמי כעל בחורה מאוד חלשה נפשית ומאוד מטומטמת וקשה לי עם זה. אני לא יודעת מה לעשות כדי להתגבר על חוסר הריכוז, אולי עצלנות, למרות שאני כן מנסה.... מישהו, עצה טיפ, משהו, עזרה. תודה.