מה קורה? עוד סיפור קצר
"לא סיפור מד"ב" העורבים כבר איבדו עניין בגופת האיש התלוי. הגופה התנדנדה ברוח הקרירה כבגד בלוי על חבל כביסה, קרביה רפויים, מושחתת ומנוקרת ברוב איבריה ,נראה היה שאף החבל הכרוך סביב צווארה מעוניין להיפטר ממשאו. סביב הגרדום שררה צחנה איומה , לא פחות מאיימת ממראה המוות. אחת מעיני הגופה נוקבה באכזריות כתוצאה מעורב רעב וככל הנראה תתרן, ופניה רוטשו ע"י פטיש בנאים. עם רדת החשכה התגברה הרוח למשב איתני ומקפיא עצמות המעיף כל דבר הנקרא בדרכו. עוצמת הרוח עקרה את מוט העץ שנעמד באמצע הגרדום והחזיק את הגופה. בתנועה משחררת אחת התבקעה הקורה לשניים והוטחה הצידה כאשר הגופה הוטלה לכיוון הנגדי. סופות חול עזות החלו את מסען וכיסו את השממה בשמיכות חול אדירות. הרוח נרגעה לקראת הדמדומים. השחר עלה למחרת מוקדם מן הרגיל וצבע את הישימון בכתום-צהוב מסנוור ומעניק חיים לערבות הנשכחות. עגלתו של הקברן הזקן נעצרה למרגלות הגרדום ההרוס. הקברן ירד מן העגלה והביט סביבו , אומד את נזקי הסערה " קורת עץ אחת שבור , חבל תליה קרוע וגופה אחת חסר" מלמל לעצמו בשקט. הקברן הזקן מעולם לא היה יותר מבור כפרי ותיק , אך הוא זכר שאתמול היתה גופה תלויה מן הגרדום והיום היא נעלמה. הוא הערים על עגלתו את שברי הקורה ואת שאריות החבל והעביר את מבטו בשנית בסריקה מתונה של האיזור אך לא ראה כל זכר לגופה. הקברן החל לדאוג , הוא זכר את ההתעללות של יום האתמול , את זעקות הכאב של האנטור כאשר הכו בפניו בפטיש , הוא זכר את עיניו... הקברן חזה באין ספור הוצאות להורג אך מעולם לא ניתקל במקרה כל כך אכזרי של אי צדק עד אתמול. בראשו החלו מתרוצצות אמונות תפלות רבות שידע בבירור, כאמור לקברנים יש צורך עז באמונות תפלות כדי שיוכלו לשמור על שפיותם בעבודתם. הוא טיפס על עגלתו ודירבן את סוסיו חזרה אל הכפר הממוקם כמה קילומטרים מזרחית. בכפר ספילברג שרר שקט שלאחר הסערה , אנשים יצאו לרחובות כהרגלם והמשיכו בעיסוקיהם הפרטיים. במסבאה כבר החלו התגרות , במגלבה החלו הגילוחים ואצל שוחט החל הטבח. הקברן דהר עם עגלתו דרך שערי העיר ובלם את סוסיו בקירבת משרד השריף הראשי. הוא קשר את סוסיו לקורת המבנה ודילג מעל המדרגות הישר אל משרדו של השריף. " האנטור נעלם , ראיתי בשתי העיניים , הגופה שלו נעלם , הוא רוצה לנקום , אלוהים תציל אותי" אמר לשריף היושב בעודו מתנשף וצועד כמטורף במשרדו. השריף שהכיר בבורותו של הקברן סימן לו בידו לשבת מולו ומילא בשבילו כוס מים. " עכשיו תירגע ותספר לי בדיוק מה קרה" שאל השריף ויטוריו בקול מרגיע. " הסערה אתמול הרס את הגרדומה שלי , סערה מלא בכישופים ולחשים של מוות ונקמה " אמר בעודו לוגם מן המים ושופך מעט על בגדיו " האנטור נוקם, הוא כועסת עליך והוא בא להרוג אותך , הוא חי " סטירה מצלצלת נחתה על לחיו של הקברן והוא נשתתק , מבט מבוהל בעיניו. השריף נעץ מבטו בקברן " כפרי מטומטם הגופה בטח התעופפה בסערה אתמול והיא קבורה מתחת לערמת סלעים , לממזר הגיע למות , נכון?" " כן בוודאי איש שריף " השיב הקברן המפוחד. "עכשיו עוף מפה חזרה לחייך המטונפים ואם אשמע אותך מספר למישהו מן הכפר את סיפורי הרפאים שלך תהיה עוד גופה תלויה ליד האנטור המחורבן" צעק השריף והצביע בידו לכיוון הדלת. הקברן ברח החוצה מהמשרד וטיפס על עגלתו גוער בסוסיו להתרחק. השריף ישב בכיסאו ושיחק באקדחיו הנאמנים, סיפורו של הקברן חלחל למוחו כנחש מזדנב, זכרונות אתמול נראו לפתע כה ממשיים בעיני רוחו, הוא שמע את קללותיו של האנטור שעה שהיכה את פרצופו בפטיש , הוא זכר את מבטו השטני בעת שהידק את החבל סביב גרונו... "הגיע לממזר למות" צעק השריף והתעורר מחזיונו, שולף אחד מאקדחיו ומרוקן את צרור כדוריו לתוך חבית בירה ישנה בזעם.
"לא סיפור מד"ב" העורבים כבר איבדו עניין בגופת האיש התלוי. הגופה התנדנדה ברוח הקרירה כבגד בלוי על חבל כביסה, קרביה רפויים, מושחתת ומנוקרת ברוב איבריה ,נראה היה שאף החבל הכרוך סביב צווארה מעוניין להיפטר ממשאו. סביב הגרדום שררה צחנה איומה , לא פחות מאיימת ממראה המוות. אחת מעיני הגופה נוקבה באכזריות כתוצאה מעורב רעב וככל הנראה תתרן, ופניה רוטשו ע"י פטיש בנאים. עם רדת החשכה התגברה הרוח למשב איתני ומקפיא עצמות המעיף כל דבר הנקרא בדרכו. עוצמת הרוח עקרה את מוט העץ שנעמד באמצע הגרדום והחזיק את הגופה. בתנועה משחררת אחת התבקעה הקורה לשניים והוטחה הצידה כאשר הגופה הוטלה לכיוון הנגדי. סופות חול עזות החלו את מסען וכיסו את השממה בשמיכות חול אדירות. הרוח נרגעה לקראת הדמדומים. השחר עלה למחרת מוקדם מן הרגיל וצבע את הישימון בכתום-צהוב מסנוור ומעניק חיים לערבות הנשכחות. עגלתו של הקברן הזקן נעצרה למרגלות הגרדום ההרוס. הקברן ירד מן העגלה והביט סביבו , אומד את נזקי הסערה " קורת עץ אחת שבור , חבל תליה קרוע וגופה אחת חסר" מלמל לעצמו בשקט. הקברן הזקן מעולם לא היה יותר מבור כפרי ותיק , אך הוא זכר שאתמול היתה גופה תלויה מן הגרדום והיום היא נעלמה. הוא הערים על עגלתו את שברי הקורה ואת שאריות החבל והעביר את מבטו בשנית בסריקה מתונה של האיזור אך לא ראה כל זכר לגופה. הקברן החל לדאוג , הוא זכר את ההתעללות של יום האתמול , את זעקות הכאב של האנטור כאשר הכו בפניו בפטיש , הוא זכר את עיניו... הקברן חזה באין ספור הוצאות להורג אך מעולם לא ניתקל במקרה כל כך אכזרי של אי צדק עד אתמול. בראשו החלו מתרוצצות אמונות תפלות רבות שידע בבירור, כאמור לקברנים יש צורך עז באמונות תפלות כדי שיוכלו לשמור על שפיותם בעבודתם. הוא טיפס על עגלתו ודירבן את סוסיו חזרה אל הכפר הממוקם כמה קילומטרים מזרחית. בכפר ספילברג שרר שקט שלאחר הסערה , אנשים יצאו לרחובות כהרגלם והמשיכו בעיסוקיהם הפרטיים. במסבאה כבר החלו התגרות , במגלבה החלו הגילוחים ואצל שוחט החל הטבח. הקברן דהר עם עגלתו דרך שערי העיר ובלם את סוסיו בקירבת משרד השריף הראשי. הוא קשר את סוסיו לקורת המבנה ודילג מעל המדרגות הישר אל משרדו של השריף. " האנטור נעלם , ראיתי בשתי העיניים , הגופה שלו נעלם , הוא רוצה לנקום , אלוהים תציל אותי" אמר לשריף היושב בעודו מתנשף וצועד כמטורף במשרדו. השריף שהכיר בבורותו של הקברן סימן לו בידו לשבת מולו ומילא בשבילו כוס מים. " עכשיו תירגע ותספר לי בדיוק מה קרה" שאל השריף ויטוריו בקול מרגיע. " הסערה אתמול הרס את הגרדומה שלי , סערה מלא בכישופים ולחשים של מוות ונקמה " אמר בעודו לוגם מן המים ושופך מעט על בגדיו " האנטור נוקם, הוא כועסת עליך והוא בא להרוג אותך , הוא חי " סטירה מצלצלת נחתה על לחיו של הקברן והוא נשתתק , מבט מבוהל בעיניו. השריף נעץ מבטו בקברן " כפרי מטומטם הגופה בטח התעופפה בסערה אתמול והיא קבורה מתחת לערמת סלעים , לממזר הגיע למות , נכון?" " כן בוודאי איש שריף " השיב הקברן המפוחד. "עכשיו עוף מפה חזרה לחייך המטונפים ואם אשמע אותך מספר למישהו מן הכפר את סיפורי הרפאים שלך תהיה עוד גופה תלויה ליד האנטור המחורבן" צעק השריף והצביע בידו לכיוון הדלת. הקברן ברח החוצה מהמשרד וטיפס על עגלתו גוער בסוסיו להתרחק. השריף ישב בכיסאו ושיחק באקדחיו הנאמנים, סיפורו של הקברן חלחל למוחו כנחש מזדנב, זכרונות אתמול נראו לפתע כה ממשיים בעיני רוחו, הוא שמע את קללותיו של האנטור שעה שהיכה את פרצופו בפטיש , הוא זכר את מבטו השטני בעת שהידק את החבל סביב גרונו... "הגיע לממזר למות" צעק השריף והתעורר מחזיונו, שולף אחד מאקדחיו ומרוקן את צרור כדוריו לתוך חבית בירה ישנה בזעם.
