מה קרה ל"פינת תמונה-סיפור"?
- פותח הנושא אסתר 1984
- פורסם בתאריך
המסע המסתורי/ אביב
ראול היה עייף, כבר חמישה ימים הוא וחייליו הלכו באותה הדרך, אותם העצים, אותם ההרים, אותם החיות ואותה האדמה. כלום לא השתנה. המשימה שניתנה להם מהמלך הייתה פשוטה, לקחת את התיבה הזהובה לעיר נצרין בהקדם האפשרי, "אסור לכם לפתוח את התיבה או להזיז אותה יותר מדי" פקד עליהם המלך ברונוס. "אל תעשו רעשים מיותרים ותמשכו יותר מדי תשומת לב אליכם". ראול רצה לשאול את המלך אם יש משהו מיוחד שממנו הוא ואנשיו צריכים להיזהר, אבל הוא העדיף לשמור את שאלותיו לעצמו ולקוות לטוב. "אתה חושב שאנחנו קרובים?" שאל פרנון, סגנו של ראול. "אני מקווה, אבל מעולם לא הייתי בעיר הזאת ולכן אני לא יכול להיות בטוח לחלוטין. אני רוצה להאמין שהיא ישר אחרי רכס הערים הזה". פרנון הסתכל על ההרים שלפניו, "האם באמת הדרך נגמרת אחריהם?, האם זה הסוף למסע המיותר הזה?" הוא שאל את עצמו. "תראו את הציפורים" אמר רגין, אחד מהחיילים והצביע למעלה. עשרות, אם לא מאות ציפורים עפו מעל ראשם, נראה היה שהם בורחים מהמקום שהקבוצה באה ממנו. "אתם חושבים שקרה משהו?" שאל רגין. "לא נראה לי, אולי פשוט גם להם נמאס מהאזור הזה אז הם מחפשות גיוון" צחק פרנון. הוא הסתכל על ראול אבל ראול לא צחק, הוא נראה רציני ביותר. "הכול בסדר המפקד?" שאל אותו פרנון. "אני לא בטוח, משהו פה לא מריח לי טוב" אמר ראול בזמן שעיניו סרקו את ההרים מסביב, "תסתכלו טוב לצדדים אנשים, תהיו מוכנים לכול דבר שיבוא". הוא פקד וחייליו נענו. אחרי עוד כעשר דקות של הליכה באותו השביל, עדיין מסתכל לצדדים, ראול התחיל לשמוע רעש מוזר. זה נשמע בהתחלה כמו זמזום אבל אחר כך התחיל להישמע כמו משהו אחר, כמו רעש של נפנוף בכנפיים. "אתם שומעים את זה?" הוא שאל את חייליו. הם נעצרו והאזינו, "מה זה?" שאל רגין. "זה נשמע לי כמו כנפיים" ענה לו ראול. "כנפיים? כנפיים ששומעים ככה, לאיזה יצור יש כנפיים ששומעים כל כך מרחוק" שאל פרנון בהבעה חצי צוחקת חצי מודאגת. רעש הכנפיים נשמע עכשיו חזק ממקודם, החיילים נעצרו והיו מוכנים לכל מה שיבוא. לפתע נפסק הרעש ונראה היה שמה שזה לא היה, הוא נעצר. "נראה לי שיצאנו מכלל סכנה" אמר בחשדנות פרנון. "אני לא כל כך בטוח" אמר ראול, עדיין סורק כל סנטימטר מסביבו. "מה זה שם?" שאל רגין והצביע על העצים ליד. נראה היה שיש משהו שם שזז בפרעות. לפתע ראש יצא מבין העצים, ראש עצום ומאיים, ראשו של דרקון. "לברוח!" צעק ראול. אך היה מאוחר מדי, הדרקון עף במהירות מעליהם ופלט זרם עצום של אש מגרונו, האש פגעה ישר בעגלה שבתוכה הייתה התיבה וריסקה אותה לחלוטין. שניים מהחיילים שהיו על סוסיהם בדיוק בקו האש נשרפו לחלוטין והם עכשיו רצו מסביב בחוסר עונים. "להתקיף!" צעק ראול, שבאותו הרגע שכב על הרצפה לאחר שהוא הועף כמה מטרים באוויר ורגלו נשברה. רגין ופרנון הסתערו על הדרקון עם חרבות שלופים, אבל לא היה להם סיכוי. הדרקון הסתובב לשניה ואז זנבו עף לקראתם, הם עפו באוויר והתרסקו על צלע ההר. ראול ידע שאת זה הם לא שרדו. התקווה היחידה שלו הייתה שהדרקון לא ישים לב אליו ופשוט יחזור אל המקום שממנו הוא בא. אבל לא היה כך הדבר, הדרקון התחיל להתקרב אל איפה שהיו ההריסות של העגלה. ראול לא הבין מה יש לדרקון לחפש שם, אבל אז הוא הבין. "התיבה" הוא אמר לעצמו בשקט, "הדרקון הזה בא לחפש את התיבה, אבל למה?". הדרקון הגיע למקום שבו היו ההריסות, עם אפו הוא העיף את חתיכות העץ ועכשיו הוא הסתכל ישירות על התיבה. "מעניין איך הדרקון הזה יפתח את המנעול של התיבה" חשב לעצמו ראול, אבל הדרקון ידע מה הוא עושה, להבה קטנה יצאה מפיו ושרפה את התיבה. אחרי שהדרקון הפסיק לנשוף אש והתיבה כבתה, ראול ראה שהמנעול נפל על הרצפה. הדרקון הוריד את ראשו ופתח עם עפו את המכסה של התיבה. ראול לא האמין למראה עיניו, בתוך התיבה הזהובה שכבו להם כתריסר ביצים. הגודל העצום שלהם הסגיר ישר את מה שבתוכם. "ביצי דרקון, לקחנו ביצי דרקון" הוא אמר לעצמו בבהלה. כנראה שראול לא דיבר לעצמו מספיק בשקט, כשהוא סיים להגיד את המילים הללו הדרקון הסתכל ישר עליו. ועם נשיפה אחת של אש ראול הצטרף אל חייליו, שהיו עכשיו במקום טוב יותר.
ראול היה עייף, כבר חמישה ימים הוא וחייליו הלכו באותה הדרך, אותם העצים, אותם ההרים, אותם החיות ואותה האדמה. כלום לא השתנה. המשימה שניתנה להם מהמלך הייתה פשוטה, לקחת את התיבה הזהובה לעיר נצרין בהקדם האפשרי, "אסור לכם לפתוח את התיבה או להזיז אותה יותר מדי" פקד עליהם המלך ברונוס. "אל תעשו רעשים מיותרים ותמשכו יותר מדי תשומת לב אליכם". ראול רצה לשאול את המלך אם יש משהו מיוחד שממנו הוא ואנשיו צריכים להיזהר, אבל הוא העדיף לשמור את שאלותיו לעצמו ולקוות לטוב. "אתה חושב שאנחנו קרובים?" שאל פרנון, סגנו של ראול. "אני מקווה, אבל מעולם לא הייתי בעיר הזאת ולכן אני לא יכול להיות בטוח לחלוטין. אני רוצה להאמין שהיא ישר אחרי רכס הערים הזה". פרנון הסתכל על ההרים שלפניו, "האם באמת הדרך נגמרת אחריהם?, האם זה הסוף למסע המיותר הזה?" הוא שאל את עצמו. "תראו את הציפורים" אמר רגין, אחד מהחיילים והצביע למעלה. עשרות, אם לא מאות ציפורים עפו מעל ראשם, נראה היה שהם בורחים מהמקום שהקבוצה באה ממנו. "אתם חושבים שקרה משהו?" שאל רגין. "לא נראה לי, אולי פשוט גם להם נמאס מהאזור הזה אז הם מחפשות גיוון" צחק פרנון. הוא הסתכל על ראול אבל ראול לא צחק, הוא נראה רציני ביותר. "הכול בסדר המפקד?" שאל אותו פרנון. "אני לא בטוח, משהו פה לא מריח לי טוב" אמר ראול בזמן שעיניו סרקו את ההרים מסביב, "תסתכלו טוב לצדדים אנשים, תהיו מוכנים לכול דבר שיבוא". הוא פקד וחייליו נענו. אחרי עוד כעשר דקות של הליכה באותו השביל, עדיין מסתכל לצדדים, ראול התחיל לשמוע רעש מוזר. זה נשמע בהתחלה כמו זמזום אבל אחר כך התחיל להישמע כמו משהו אחר, כמו רעש של נפנוף בכנפיים. "אתם שומעים את זה?" הוא שאל את חייליו. הם נעצרו והאזינו, "מה זה?" שאל רגין. "זה נשמע לי כמו כנפיים" ענה לו ראול. "כנפיים? כנפיים ששומעים ככה, לאיזה יצור יש כנפיים ששומעים כל כך מרחוק" שאל פרנון בהבעה חצי צוחקת חצי מודאגת. רעש הכנפיים נשמע עכשיו חזק ממקודם, החיילים נעצרו והיו מוכנים לכל מה שיבוא. לפתע נפסק הרעש ונראה היה שמה שזה לא היה, הוא נעצר. "נראה לי שיצאנו מכלל סכנה" אמר בחשדנות פרנון. "אני לא כל כך בטוח" אמר ראול, עדיין סורק כל סנטימטר מסביבו. "מה זה שם?" שאל רגין והצביע על העצים ליד. נראה היה שיש משהו שם שזז בפרעות. לפתע ראש יצא מבין העצים, ראש עצום ומאיים, ראשו של דרקון. "לברוח!" צעק ראול. אך היה מאוחר מדי, הדרקון עף במהירות מעליהם ופלט זרם עצום של אש מגרונו, האש פגעה ישר בעגלה שבתוכה הייתה התיבה וריסקה אותה לחלוטין. שניים מהחיילים שהיו על סוסיהם בדיוק בקו האש נשרפו לחלוטין והם עכשיו רצו מסביב בחוסר עונים. "להתקיף!" צעק ראול, שבאותו הרגע שכב על הרצפה לאחר שהוא הועף כמה מטרים באוויר ורגלו נשברה. רגין ופרנון הסתערו על הדרקון עם חרבות שלופים, אבל לא היה להם סיכוי. הדרקון הסתובב לשניה ואז זנבו עף לקראתם, הם עפו באוויר והתרסקו על צלע ההר. ראול ידע שאת זה הם לא שרדו. התקווה היחידה שלו הייתה שהדרקון לא ישים לב אליו ופשוט יחזור אל המקום שממנו הוא בא. אבל לא היה כך הדבר, הדרקון התחיל להתקרב אל איפה שהיו ההריסות של העגלה. ראול לא הבין מה יש לדרקון לחפש שם, אבל אז הוא הבין. "התיבה" הוא אמר לעצמו בשקט, "הדרקון הזה בא לחפש את התיבה, אבל למה?". הדרקון הגיע למקום שבו היו ההריסות, עם אפו הוא העיף את חתיכות העץ ועכשיו הוא הסתכל ישירות על התיבה. "מעניין איך הדרקון הזה יפתח את המנעול של התיבה" חשב לעצמו ראול, אבל הדרקון ידע מה הוא עושה, להבה קטנה יצאה מפיו ושרפה את התיבה. אחרי שהדרקון הפסיק לנשוף אש והתיבה כבתה, ראול ראה שהמנעול נפל על הרצפה. הדרקון הוריד את ראשו ופתח עם עפו את המכסה של התיבה. ראול לא האמין למראה עיניו, בתוך התיבה הזהובה שכבו להם כתריסר ביצים. הגודל העצום שלהם הסגיר ישר את מה שבתוכם. "ביצי דרקון, לקחנו ביצי דרקון" הוא אמר לעצמו בבהלה. כנראה שראול לא דיבר לעצמו מספיק בשקט, כשהוא סיים להגיד את המילים הללו הדרקון הסתכל ישר עליו. ועם נשיפה אחת של אש ראול הצטרף אל חייליו, שהיו עכשיו במקום טוב יותר.
תגובה לסיפור
הרעיון יפה, הביצוע לא רע. יש לי שתי הערות מרכזיות - הפיסוק וזכר/נקבה.
ראול היה עייף, כבר חמישה ימים הוא וחייליו הלכו באותה הדרך, צ"ל: ראול היה עייף. כבר חמישה ימים הוא וחייליו הלכו באותה הדרך,
ההרים, אותם החיות ואותה האדמה. כלום אותן. חיה היא נקבה. שיטה טובה להבחין היא תמיד ללכת לאחד/אחת. חיה היא אחת, ולכן נקבה. הר אחד, הר הוא זכר. סירה אחת, סירה היא נקבה וכו'. בסיידר?
המשימה שניתנה להם מהמלך הייתה פשוטה, לקחת את התיבה הזהובה לעיר נצרין בהקדם האפשרי, "אסור לכם לפתוח את התיבה או להזיז אותה יותר מדי" פקד עליהם המלך ברונוס. צ"ל: המשימה שניתנה להם מהמלך הייתה פשוטה: לקחת את התיבה הזהובה לעיר נצרין בהקדם האפשרי. "אסור לכם לפתוח את התיבה או להזיז אותה יותר מדי" פקד עליהם המלך ברונוס.
שניים מהחיילים שהיו על סוסיהם בדיוק בקו האש נשרפו לחלוטין והם עכשיו רצו מסביב בחוסר עונים. קודם כל, זו חוסר אונים
דבר שני - אם הם נשרפו לחלוטין לא סביר שהם רצים לאיזשהו מקום. אתה יכול לכתוב שהאש פגעה בהם והם רצו מסביב בנסיון נואש לכבותה או משהו. אבל אם הם הפכו לגחלים (שזה מה ש"נשרפו לחלוטין" מרמז), אז הם מתים.
להתקיף!" צעק ראול, שבאותו הרגע שכב על הרצפה לאחר שהוא הועף כמה מטרים באוויר ורגלו נשברה לא צריך שוב "הוא". מספיק שתכתוב "הועף". ברור לנו על מי אתה מדבר.
רגין ופרנון הסתערו על הדרקון עם חרבות שלופים, חרב אחת, חרבות שלופות.
ראול לא האמין למראה עיניו, בתוך התיבה הזהובה שכבו להם כתריסר ביצים ביצה אחת, שכבו להן ביצים. זה הכל
הרעיון יפה, הביצוע לא רע. יש לי שתי הערות מרכזיות - הפיסוק וזכר/נקבה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.