מה קשה לכם או אתם נמנעים לעשות עם הילדים?

[אנונימוס חסוי]

מה קשה לכם או אתם נמנעים לעשות עם הילדים?

אני בת 40 אמא ל-3 ילדים (5.5,3.5,וחצי שנה)

לפעמים מרגישה כבדה, עייפה, וחסרת אנרגיות לעשות איתם דברים מחוץ לבית,

אין לי כח לכל הארגונים וההתארגנויות.
ללכת לבריכה זה כמו מסע כומתה עם 3 ילדים...

היום חברים הציעו שנלך לג'ימבורי וממש אין לי כוח...
רק המחשבה להתרוצץ שם ולשמוע את כל הילדים צווחים ומשתוללים עושה לי רע

מצד שני, מאוד רוצה להוציא אותם, אפילו שקשה לי אני הולכת לגינה, בריכה, מארחת חברים
אבל מרגישה שזה לא בא בקלילות...

רואה הרבה אמהות צעירות ספונטניות וקלילות, רצות עם הילדים, משתוללות איתם וקלילות כאלה...
מבינות על מה אני מדברת?

לפעמים מצטערת בשביל הילדים שלי שיש להם כזאת אמא שאין לה כוח לכלום (למרות שאני עושה עבורם המון אבל כמו שכתבתי, זה ממש לא קל)
אני תוהה אם הייתי צעירה ב 5-10 שנים אם היה לי יותר קל, כוח, חשק וסבלנות לעשות את כל מה שכיף לילדים לעשות...

סתם מתוסכלת מהעייפות שלא עוברת...

 

[schlomitsmile]

בעיה מוכרת

היה לנו אפילו שירשור בנושא
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1418&messageid=170315212

בכל מקרה, אל נא תצטערי בשביל הילדים שלך-
יש להם אמא אוהבת ומסורה, עם נסיון חיים,
זה חשוב בטווח הארוך יותר מפיזוזים

 

[אנונימוס חסוי]

תודה רבה!

כמעט אחד לאחד מה שכתבתי, אקרא את השרשור. תודה.

 

[ריטה1]

ג'ימבורי, שנאת חיי

בלי קשר לגיל שלי (עוד חודש 42).
הילדות שלי יודעות שאמא שונאת ללכת למקומות הומי אדם.
אני בדעה, שאם את עושה משהו שאת שונאת - את משדרת את זה, וזה עובר לילדים.
אמנם הבנות שלי קצת יותר גדולות, אבל הבילוי המרכזי שלנו, זה בעיקר מקומות ממוזגים כמו קניונים, או גן שעשועים אחה"צ, או חברים, יש לי בריכה בבית אז זה חוסך לי- כי אני גם שונאת מים.
בעלי לוקח אותם לטיולי טבע- זה הכיף שלו, וסבבה לי שזה לא נופל עלי כי אני ממש לא בעניין.
אני גם שונאת לקרוא בקל רם, לפעמים הגדולה מקריאה לקטנה, אבל הן התרגלו שלא מקריאים להם בלילה- ואני תולעת ספרים!! אבל להקריא בקול לא מסוגלת.
לא שופטת את עצמי על הדברים האלו, ובטוחה במאה אחוז שגם אם הייתי בת 20 לא הייתי עושה את זה.
מצד שני, היום יש לי קצת יותר סבלנות לקטנה, יודעת שהיא האחרונה, אז אולי קצת משקיעה יותר, יודעת שהתק' הזו כבר לא תחזור, זהו השנה אנחנו שנה אחרונה בגן, זו החוויה האחרונה שלי

 

[sefia]

מתחברת לעייפות בעיקר בגלל החום

אני מודה שבדר"כ אני לא מתעצלת אבל למזלי הילדים שלי עוד די קטנים (2.4) ככה שסיבוב עם הבימבה מתחת לבית גם עושה את שלו.....
הם לא צריכים הפקות גרנדיוזיות כדי להנות

ממקומות הומים אני נמנעת ככל הניתן (בעיקר בחופשים), כם הלכנו שלשום להצגה והיה מוצלח מאד.

הבאסה היחידה היא שאני מאד אהבתי ים פעם וללכת עם תאומים קטנים, לסחוב ערימות ציוד ושני ילדים שהולכים ל א ט ולשמור עליהם לבד בים - זה לא קל ורק המחשבה גורמת לי להתעייף, שלא לדבר עם החום (גם אחה"צ...... מה נסגר עם הלחות הזאת?)

ג'ימבורי חרשנו בשנה שעברה והשנה כבר לא ממש מתאים להם. הם מעדיפים לרוץ, מרחבים פתוחים (פארק, ספארי, בריכה קטנה בחצר)
וגם לא מאד מתאים לי לשלם 40 ש"ח לילד לבילוי של שעה גג.

 

[yaelli10]

רק המחשבה עושה את זה קשה... זה לא הגיל לדעתי

היי,

אני בת 44 ואמא לשלושה ילדים, אמנם קצת יותר יותר גדולים משלך (3ֿ, 6.6, ועשר וחצי) חזרתי לפני כמה ימים מביקור בישראל. נסעתי לבד עם שלושתם והתניידתי בתחבורה הציבורית, קרי רכבת במשך כל השבועיים הארוכים סחבתי מזוודות, תיקים ועגלה. ולאמר שהיה קשה אז לא. מסורבל כן. לא התעייפתי פשוט נסחפתי בכל האנרגיה הזאת, החום, הלחות, המזגן, הילדים המשפחה, הים, הבריכה, גני השעשועים ועוד ועוד ועוד...
מתי כן התמוטטתי? - כשהגעתי בהחזרה הביתה. העייפות תקפה אותי עד לרגע זה. אין לי אנרגיות לכלום.

אישית אני שונאת ג'ימבורי ומשחקיות. כן מעדיפה פארק שעשועים. אני לא מאלה שעולה איתם למתקנים. מאז שהיו בגיל של הקטן שלך הייתי נותת להם חופשיות עם השגחת עין עליהם. אגב מאז שהזדקנתי נדנדות עושות לי סחרחורת למרות שאני מאוד אוהבת.

מה שאני רוצה בעצם לאמר - תוציאי מחשבות מהראש ופשוט תהני ממה שיש. זה הכל.

 

[דינהלה1]

אירוח חברים לתאומים

הבנים בגיל של התאומים שלי פשוט שובבים. בכל פעם שאני מארחת להם חבר משותף אז המשמעות שאני צריכה להשגיח על שלושתם שלא יקפצו על הספות, יכנסו ויבלגנו את חדר השינה שלי או של הבת שלי, שלא ישברו בטעות שום דבר וכו...
מקווה שהחל מספטמבר אצליח לתזמן כך שבזמן שאני מארחת לתאום אחד חבר השני מתארח אצל חבר אחר מהגן שלו. ואז אולי יהיה קצת יותר קל.

 

[שתיקת הכרובים]

הו הו מה קשה ?! מליון דברים

א. אני לא יכולה לקפוץ איתה על טרמפולינה בגלל נזק שנגרם בלידה . רצפת האגן במצב קשה ורק ניתוח יכול להציל את המצב . לא הולכת לעשות.
ב. ג'ימבורי , אין סיכוי בכלל - מי המציא את הזוועה הזאת.
ג. רוב הזמן אני צריכה להודות , אני בדיכאון ממש קליני - משבר גיל הארבעים? העובדה שחלומי למשפחה ברוכת ילדים התנפץ זה מכבר ? זה המצב.
ועוד המון דברים , שאין באפשרותי לעשות.
המילים שהילדה הזו מכירה הכי טוב : תזהרי , מסוגן ואסור. כולל תפילות חרישיות כשהיא עולה על המגלשה , עד גיל די מאוחר לא אפשרתי לה בכלל להיות לבד במתקנים (דור שני לשואה )

ולמרות הכל הילדה שלי שמחה ומאושרת , כי אמא שלה נוסעת איתה לכל מיני מקומות ..הולכת איתה לגן שעשועים , ולטבע שהוא קרוב אלינו . היום התפעלנו מזיקית למשל. וגם יש לנו חוש הומור - שזה להרבה אנשים צעירים אין. וגם מוזיקה , שומעות קלסי, רוקדות לצלילי מוזיקה חסידית , ועושות כל מיני שטויות מצחיקות - כגון חצוצרה שעלתה שני שקל והפרחנו איתה בלונים באמבטיה ...