מה רואים כאשר מביטים מבעד לחלון?
שני אנשים, שניהם חולים מאוד, שכבו באותו חדר קטן בבית חולים . החדר היה קטן מאוד, עם חלון אחד בלבד המשקיף לעולם בחוץ. כחלק מהטיפול הרפואי, הורשה אחד החולים לשבת במיטה משך שעה ביום, בשעות אחר הצהריים. המיטה שלו עמדה ליד החלון. החולה השני , שמצבו גם כן היה קשה מאוד, נאלץ לבלות את כל זמנו בשכיבה על הגב. בכל יום אחר הצהריים, כשהושיבו את האיש במיטתו, ליד החלון, למשך כשעה, הוא בילה את הזמן בתאור כל מה שראה בחוץ. החלון, מסתבר, השקיף על גן גדול עם אגם. ברווזים וברבורים שייטו באגם, וילדים באו להשליך להם אוכל ולהשיט סירות קטנות. אוהבים צעירים טיילו שלובי ידיים מתחת לעצים, בין פרחים ומרבדי דשא. ומאחור , מעבר לצמרות העצים, ניתן לראות את אופק העיר. האיש השכוב על גבו האזין לשכנו המתאר את כל אלה, נהנה מכל רגע. הוא שמע איך כמעט נפל איזה ילד לאגם, וכמה יפות היו הנשים בשמלות הקיץ שלהן, וכמה התרגש אותו אב צעיר שצפה בבנו משחק בכדור. תאוריו של החבר, עוררו בו תחושות כאילו היה יכול לראות את המתרחש בחוץ, כאילו היה יכול לגעת. ואז ביום אחד, הלמה בו המחשבה: למה שיזכה האיש ליד החלון בתענוג הבלעדי לצפות במתרחש בחוץ? הוא חש בושה, אבל ככול שניסה יותר ,לא לחשוב על כך, כך רצה יותר בשינוי, והיה מוכן לעשות עבורו הכל! לילה אחד , כאשר הוא בהה בתיקרה, התעורר פתאום שכנו לחדר, משתעל ונחנק, ידיו מגששות בניסיון למצוא את הכפתור שיזעיק אליו את האחות. אבל האיש צפה בשכנו בלי לזוז - גם כאשר הפסיק לשמוע את נשימתו. בבוקר האחות מצאה את השכן מת, והוציאה את גופתו בשקט מהחדר. ברגע שנראה לאיש כי עבר מספיק זמן, שאל, האם אפשר להעביר את מיטתו ליד החלון. העבירו אותו, כיסו אותו , ודאגו לנוחותו. ברגע שעזבוהו, הוא הזדקף על מרפקיו, בכאב מאומץ, והשקיף החוצה דרך החלון. החלון השקיף על קיר אטום
שני אנשים, שניהם חולים מאוד, שכבו באותו חדר קטן בבית חולים . החדר היה קטן מאוד, עם חלון אחד בלבד המשקיף לעולם בחוץ. כחלק מהטיפול הרפואי, הורשה אחד החולים לשבת במיטה משך שעה ביום, בשעות אחר הצהריים. המיטה שלו עמדה ליד החלון. החולה השני , שמצבו גם כן היה קשה מאוד, נאלץ לבלות את כל זמנו בשכיבה על הגב. בכל יום אחר הצהריים, כשהושיבו את האיש במיטתו, ליד החלון, למשך כשעה, הוא בילה את הזמן בתאור כל מה שראה בחוץ. החלון, מסתבר, השקיף על גן גדול עם אגם. ברווזים וברבורים שייטו באגם, וילדים באו להשליך להם אוכל ולהשיט סירות קטנות. אוהבים צעירים טיילו שלובי ידיים מתחת לעצים, בין פרחים ומרבדי דשא. ומאחור , מעבר לצמרות העצים, ניתן לראות את אופק העיר. האיש השכוב על גבו האזין לשכנו המתאר את כל אלה, נהנה מכל רגע. הוא שמע איך כמעט נפל איזה ילד לאגם, וכמה יפות היו הנשים בשמלות הקיץ שלהן, וכמה התרגש אותו אב צעיר שצפה בבנו משחק בכדור. תאוריו של החבר, עוררו בו תחושות כאילו היה יכול לראות את המתרחש בחוץ, כאילו היה יכול לגעת. ואז ביום אחד, הלמה בו המחשבה: למה שיזכה האיש ליד החלון בתענוג הבלעדי לצפות במתרחש בחוץ? הוא חש בושה, אבל ככול שניסה יותר ,לא לחשוב על כך, כך רצה יותר בשינוי, והיה מוכן לעשות עבורו הכל! לילה אחד , כאשר הוא בהה בתיקרה, התעורר פתאום שכנו לחדר, משתעל ונחנק, ידיו מגששות בניסיון למצוא את הכפתור שיזעיק אליו את האחות. אבל האיש צפה בשכנו בלי לזוז - גם כאשר הפסיק לשמוע את נשימתו. בבוקר האחות מצאה את השכן מת, והוציאה את גופתו בשקט מהחדר. ברגע שנראה לאיש כי עבר מספיק זמן, שאל, האם אפשר להעביר את מיטתו ליד החלון. העבירו אותו, כיסו אותו , ודאגו לנוחותו. ברגע שעזבוהו, הוא הזדקף על מרפקיו, בכאב מאומץ, והשקיף החוצה דרך החלון. החלון השקיף על קיר אטום