מה שאי אפשר לומר

[tlingit]

מה שאי אפשר לומר

הנה אמירה מעניינת מאד ששמעתי לאחרונה: הדבר האחד שאי אפשר לומר למאמן לחיים הוא: "אני לא רוצה לדבר על זה" מה האמירה הזו עושה לכם? הסכמה? התנגדות? כששמעתי את האמירה הזו, אני הרגשתי שאני מתקוממת מאד, במחשבה שבאימון 'אין דבר כזה שאין דבר כזה'. לא חייבים לדובב את המתאמן אם הוא מסמן גבול שלו, שראוי לכבד זאת ולתת למתאמן למצא את הזמן לדבר. כן יש מקום לבדוק אם באמת המתאמן לא יכול/רוצה לדבר גם אם מובטחת הקשבה אמפטית, אבל להשאיר את האפשרות שזה יקרה בזמן אחר. אח"כ חשבתי, אולי בעצם זה כן מקום למאמנים ל'התעקש' בו, מקום שבו לא לוותר למתאמנים. אולי מאמנים כן אמורים לעזור למתאמן לצלוח את הקושי, להכנס יחד איתם ולעזור לעבור את זה ביחד.

מה אתם חושבים

 

[isaacm]

השאלה הפרובוקטיבית

היא: איזו שאלה את לא מעוניינת שאשאל אותך עכשיו? ולשאלה זו רשאית השחקנית (מתאמנת) להשיב או לא, ואח"כ כנ"ל גם לשאלה שהיא בוחרת לשתף בה. בעיקרון, מוזר לי לשמוע שיש משהו שאי אפשר לומר למאמן, איפה תחושת הביטחון של השחקןנית(מתאמנת)? איפה הכבוד לאנושיות של השחקנית(מתאמנת)? מעבר לכל זה, נראה לי שהמשמעות של האמירה הזו היא "אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו", ולדעתי לא יקרה כלום אם מחכה לעכשיו אחר. (זה יבוא הרבה יותר מהר ממה שנוכל לצפות). בינתיים, לדעתי, ראוי לכבד את בקשתה של השחקנית (מתאמנת). ניתן לבחון יחד איתה את הסיבות לאי הרצון לשוחח על נקודה זו או אחרת. בהחלט אמירה מעניינת איציק

 

[Y A R A]

יש הבדל בין

אני לא רוצה לבין אני לא יודע. אם מאומן בוחר לא לשתף במשהו כי הוא לא רוצה לדבר על זה- אז הוא לא רוצה לדבר על זה. לעומת זאת, אם הוא אומר שהוא לא יודע- אני דווקא מסתקרנת יותר ונשארת שם. יש גם מצבים שהם אומרים שהם לא רוצים לדבר על "זה" אבל הם מצפים שהמאמן ישאל את השאלה שתגרום להם להפתח.

 

[isaacm]

בדיוק !

 

[מרוז Coaching]

דווקא לי נשמעת כמו אמירה ממש מתבקשת

הרי בהחלט יתכנו מצבים שיהיו חומרים שהמתאמן ירצה להשאיר מחוץ לאימון? האימון הרי הוא של המתאמן. אני אנסה לעודד פתיחות וכנות. אבל אם המתאמן יאמר לי מפורשות על נושא שהוא לא רוצה לגעת בו. נראה לי שאכבד את זה. כמו שאני מכבדת את שיקול דעתו של המתאמן.

 

[אבי בכר 2005]

להכיל ולהשאיר דלת פתוחה

כבני אדם אנחנו כל הזמן מחפשים סיבות לדברים פשוט מכיוון שידיעת סיבתו של דבר מה מקנה סוג של וודאות וביטחון כשאדם אומר "אני לא רוצה לדבר על זה" גם כאן באופן ספונטאני אנחנו מחפשים את הסיבה שואלים את עצמינו "למה הוא לא רוצה לדבר על זה?" תשובות אפשריות יכולות להיות 1. המקום לא נוח 2. הנושא מפחיד אותו 3. הוא עדיין לא סומך עלינו מספיק (נושא חושפני נניח) ועוד רבים וטובים ושילוב שלהם יש שיבחרו את הדרך "הישירה" וזה יהיה לשאול את הלקוח "מדוע אתה לא רוצה לדבר על זה?" ולמרות שאני אוהב את הדרך הישירה בדרך כלל במקרה הזה יש בזה משהו זילזול בבקשתו של הלקוח כי עצם השאלה הזו מבקשת ממנו לדבר על הנושא שעליו ביקש לא לדבר מאידך גם לא רצוי להוציא את הנושא מגבולות האימון, דרך החלפת נושא מהירה - "טוב אז לא חשוב" או "נדבר על משהו אחר" וכו או דרמטיזציה של הנושא - "זה בטח קשה לך לדבר על כך" או "אתה לא חייב לדבר על כך אם אתה לא יכול" וכו ולכן דרך טובה היא 1. לפתח בעצמינו את היכולת להכיל נושא סגור (ולא להבהל

) 2.להשאיר דלת פתוחה לעתיד דרך תקשורת ברורה ולכן מה שאפשר להגיד בהמשך ל"אני לא רוצה לדבר על זה" יכול להיות "אני מבין שאתה לא רוצה לדבר על הנושא, אם תרצה בכל זמן אחר בהמשך האימון להעלות את הנושא, אתה כמובן מוזמן" יום מבורך

 

[bridges]

האם הדיבוב יועיל למתאמן או לא?

הרי מטרת השאלות באימון היא לתת למתאמן עוד פרספקטיבה ולגרום לו גם לשאול את עצמו את השאלות. לכן לפני כל שאלה המאמן צריך לברר עם עצמו האם השאלה הזאת מכוונת לתועלת המתאמן או שהיא נועדה לספק סקרנות של המאמן. את אותו בירור צריך לעשות במקרה שהמתאמן אומר שהוא לא רוצה לדבר על זה. האם להיכנס ל"זה" יהיה לטובת קידום המתאמן או שיש כאן צורך של המאמן (סיפוק סקרנות, חוסר בטחון באמון של המתאמן וכו'). גם במקרה שזה כן יקדם את האימון יש דרכים אלטרנטיביות לעבוד חוץ מלהתעקש להיכנס בעניין בכל הכוח: אפשר לתת משימה, אפשר לעבוד עם דימויים ומטאפורות וכו' רונן

 

[גלעד63]

המתאמן מוביל את התהליך

אם הוא לא רוצה לדבר על משהו, לא מדברים עליו - זה די אלמנטרי בעיני. מצד שני יש מקום, לדעתי, להציג בפניו את משמעות ההימנעות בהשגת המטרה האימונית - לשאול אותו, לדוגמא, אם הוא חושב שניתן יהיה להשיג את המטרה בלי להיכנס למקום הכואב הזה.

 

[ענתוצאות]

חשיבות הגבולות

אמירה כזו של "אני לא רוצה לדבר על זה" היא הצבת גבול וגבולות הם דבר חשוב באימון. חלק מהתפקיד שלנו, כמאמנים - הוא הצבת גבולות. על מה אנחנו מאמנים ? עד כמה חודרים פנימה ? את מי אנחנו מאמנים ? מתי אנחנו מאמנים ? מה ה setting של האימון וכו'. מטרת הגבולות האלה היא (לא לפי סדר חשיבות) 1. לשמור על המתאמן 2. לקיים תהליך אפקטיבי 3. לשמור עלינו. אמירה כמו זו שכתבת - מטרתה לשים גבולות. אלא שהפעם - שם אותם המתאמן. אני מכבדת את זה מאד. לא יורדת פנימה, לא מחטטת, לא נוברת ולא מאלצת אותו להבין עכשו... למה הוא רוצה או לא רוצה.... אם זה יעלה מתישהו מאוחר יותר - אני אשמח אם לא - לא אעשה מאמץ "לדלות" את מה שהמתאמן לא רוצה לשתף בו. מעבר לכבוד שיש לי כלפי המתאמן (ויש הרבה) יש לי גם כבוד כלפי העיסוק שלנו ואני חושבת שאסור לנו לעסוק בדברים שאין לנו הכשרה אליהם. רובינו לא אמונים (לפחות מבחינת ההכשרה) על ניהול תהליך פנימי עמוק (למרות היומרה של חלק מאיתנו) , בעיקר, שלא לפי רצון המתאמן. עומק החדירה פנימה - חייב לשרת את המטרה האימונית - אבל לא מעבר לזה. לכן, כמו שאני מכבדת את הגבולות שאני מציבה לתהליך אני אתעקש לכבד את הגבולות שהמתאמן שם לו. שבת טובה ענת

 

[אוריק3]

אני רואה זאת בהקשר המידתי והמיקומי באימון

ולכן אין תשובה חד משמעית ברמת התעלמות/כיבוד רצון המתאמן הערכת מצב.. מדוע יש טאבו ? נסיונות להבין את מהות הטאבו: מצוקה, חוסר יכולת להתמודד בשלב הנוכחי, בושה, פתיחות לוקה.- סריקה של מה שנעשה עד כה על מנת לעבד שוב מידע. הטאבו עשוי להיות מינורי או מג'ורי באימון לכן הבחינה היא במקרה לגופו. אני גם לא חושב ברמה של רצונו של המתאמן. משום שהטאבו עשוי להיות בעייתי וקשור למידע "חפירתי" ולפגוע בדינמיקה של האימון. מאידך ניתן לדחות זאת למועד אחר יתכן והדינמיקה תאפשר למתאמן לשנות את עמדתו של המתאמן. לטעמי לא ניתן להכליל תשובה אחת.

 

[גלית 1111]

לא רוצה כי כואב מדי? מאמר שווה

בדרך כלל לא רוצה לדבר על זה = לא רוצה לכאוב. למאמנים מתחילים כמו הרוב כאן באמת כדאי לוותר, אבל אני יודע שאסתי או מאמנים כמוה לא נרתעים ובהחלט יגעו גם בנקודות כאלה בעדינות אך בנחישות. מאמינה שצריך הרבה מיומנות בשביל זה או בטחון בלהוביל תהליך. בקורס הבסיסי נאמר לנו לא לחטט בפצעים שאיננו יכולים לחבוש מחדש היטב, וזה נרא לי כלל אצבע נכון למאמנים מתחילים! מאמן מנוסה יודע מתי לא לוותר ומתי להרפות, וגם זאת תבונה כשלעצמה, נראה לי. עצם השאלה מעידה על חוסר בטחון ולכן כדאי למי שמהסס לוותר. ממליצה גם לקרוא את המאמר של אסתי "פצעים, שריטות ומה שביניהם" באתר של מרכז iCU לאימון אישי www.my-intuition.com

 

[isaacm]

ההיסוס

הוא דבר חשוב ביותר. מנסיוני המועט (והוא באמת ממש מועט) גיליתי את העוצמה של ההיסוס. אני מעריך שככל שאצבור יותר נסיון אלמד יותר לכבד את השחקן (מתאמן) שאני עובד איתו. ככל שאצבור יותר נסיון, יהיו לי יותר אפיקים לעבוד עם השחקן שלי, ולא אהיה חייב להיתפס לאותו דבר מסויים שהוא מבקש להימנע מלגעת בו. ואני בטוח שיש יותר לעבודה עם שחקן מאשר להתעלם מבקשה מפורשת שלו ! דעתי האישית איציק

 

[tlingit]

ברוכה הבאה גלית 1111 ../images/Emo140.gif

יופי שאת מצטרפת אלינו לפורום

תודה על ההפניה למאמר, נשמע שהוא מאיר זוית מעניינת

אך לא הצלחתי למצא אותו

אולי יש לך קישור ישיר יותר? אגב, בפורום חברים מאמנים ותיקים כמו גם מאמנים מתחילים, אני לא בטוחה אם יש רוב לכאן או לכאן

אני מזמינה אותך להציג קצת את עצמך, אם את רוצה

לקרא בדפי הפורום הקודמים, להכיר מעט את הכותבים ואת נושאי הדיונים, ולעיין בכללי הפורום, במאמרים

ובקישורים

שלנו שימי

בבקשה לכללי הפרסום אצלנו

באיחולים לדיונים מרתקים ופורים