מה שאנחנו מדחיקים....

[חייכנית2]

מה שאנחנו מדחיקים....

בזמן האחרון אני פחות מקשיבה לחדשות ,וגם פחות קונה עיתוני סוף שבוע.החיים מלאים גם כך...
אבל אי אפשר לומר שאני מנותקת,כי בכותרות בחדשות באינטרנט אני כן מתעדכנת.
הכותרת בynet בשעה האחרונה "לאסד ארסנאל של 100000 טילים ורקטות." בגוף הכתבה בין השאר מצויין כי האיום מצד סוריה הוא שאם אמריקה תתקוף -זה יהיה מסוכן. ויש שאלה "הולכים למלחמה כוללת?"כשאני קוראת על כך,וזוכרת גם שיש חשש כבד שאסד לאחרונה השתמש בארצו בלוחמה כימית ....אני מתחילה לשמוע את דפיקות הלב של עצמי.אלוהים אדירים- איפה אנחנו חיים? היכן אנחנו מגדלים את הילדים שלנו?אוקיי זה לא חדש שלא הגענו למזרח תיכון חדש ולשלום אזורי ,אבל יש רושם שעכשיו זמן באופן מיוחד לא פשוט.
ואיך משדרים לילדים שלנו ביטחון כשהסביבה כולה רועדת? אמנם בינתיים מדובר ,לפחות מבחינת המלחמה הכוללת-באיומים בלבד.אבל בזמן האחרון בשום מקום לא שקט.לא בלבנון,לא בסוריה,
לא במצריים...ולנו יש אזהרת מסע לסיני...
הבן שלי הלך לישון מאושר בחדר החדש שלו [זה משירשור סמוך...] ואני כל כך שמחתי שבשעה של חדשות הערב היה עדיין עסוק עם חבר שבא לבקר.איך אוכל להמשיך להגן עליו במקום כל כך לא שקט?איך אפשר פשוט להיות בחיים כרגיל?
אני זוכרת שלפני שנים השופט במשפט האימוץ שאל אותי איך אני מאמצת ילד לארץ של טרור. לא זוכרת איך התפתלתי ומה עניתי. המתורגמן שלי אמר לי שהוא תירגם אותי למילים שהשופט רצה לשמוע. אבל לא הבנתי מה בדיוק השופט רצה לשמוע. מה בדיוק הפיס את דעתו.
מצד שני,בוודאי שלהיות מטורללים לגמרי כל הזמן זה לא לעניין,וגם את ההגיגים האלה אני יכולה לכתוב רק בשעת לילה ,כשאין שרשרת של פגישות,משימות של סוף חופש גדול וכו.
הדחקה והכחשה הן הרבה פעמים בשירות הבריאות. רק שהתחלתי לפחד באמת,דווקא כשיזמתי "דיאטת" אמצעי תקשורת,ואני מתעדכנת לגבי הבעירה באיזור רק מהאינטרנט....
יהיה מעניין לקרוא איך זה אצלכם.

 

[קשה7]

עכשיו את מבינה למה פוטין בן בריתו של אסד

 

[קשה7]

עכשיו את מבינה למה פוטין בן בריתו של אסד

 

[קשה7]

עכשיו את מבינה למה פוטין

בן בריתו של אסד שולח ילדים לאימוץ בישראל.....סוג של הומור שחור

 

[חייכנית2]

זה נכון שעל דברים קשים משתדלים להתגבר

עם הומור.
אבל כאן אני לא מסוגלת לחייך.
לדעתי עד כה אין תגובות ,כי האיום על עצם הקיום דחוק מאד עמוק.

 

[משתפרת]

זה רק נעשה קשה יותר

לא רק שהבאתי את בני לארץ בה יורים עליו טילים (ויורים עלינו בפועל, כשהיה בתיכון היה לנו נוהל התעדכנות אחרי כל אזעקה, כעת זה עובד הפוך- אנחנו מעדכנים אותו. גם ), אותו ילד גדל והתגייס לצבא. כבן למשפחה ציונית הוא התגייס ליחידה קרבית ושירת כלוחם. בגלל שהיה מעולה בכל מה שעשה היה מועדף ע"י המפקדים והשתתף ברוב הפעילויות של יחידתו. על חלק מהדברים שעשה לא שמעתם, יש דברים שעשה ונכנסו לחדשות. אני הבאתי את הילד הזה לארץ הקשה הזו, גידלתי וחינכתי אותו וכך הגיע למצבי סיכון עצמי גבוהים, ובנוסף לכך- נאלץ לכוון נשק אל בני אדם. כעת הוא אחרי צבא. משובץ למילואים ביחידה מאד פעילה, בתפקיד שבחוד החנית. ובכלל היום האיומים הם גם על העורף, כך שגם אילו היה בפיקוד העורף הוא לא היה בטוח.
אמא'לה, מה עשינו לו? אני יודעת שבמשפחה שלנו אמא'לה זו אני, אבל ממש אין לי תשובה.
אפשר לומר לי שמי יודע אם בכלל היה שורד במולדתו, במשפחתו הביולוגית או באיזה מוסד. אפשר לספר לי על הטוב שקיבל מאיתנו. אבל יש בהחלט קושי עם זה שגידלתי אותו בלי שבאמת אוכל לגונן עליו משגעונות של אויבינו, בלי שאוכל לחסוך ממנו סיכונים ובכך שהבאתי אותו למצבים שבמדינות שלוות הוא לא היה צריך לחוות...

 

[China8]

אחת הסיבות

שלסין אין הסכם אימוץ עם ישראל היא שישראל מדינה מסוכנת. יש עוד סיבות כמובן, רשמיות וכאלה שאינן רשמיות.
אני מאמינה שגורלה של ביתנו נקשר בשלנו, שאין מקריות, ושמה שצריך לקרות קרה ויקרה.
אינני דתיה אבל אני חילונית מאמינה, שמאמינה שהכל בידי הקב״ה.
אמנם כרגע איננו גרים בארץ אולם ביתי ישראלית ודרכי קשרה את גורלה בישראל ובעם היהודי ואני שלמה עם זה לגמרי.

 

[KallaGLP]

כל הכבוד לך ולו.

הקנית לבנך ערכים, הוא חי חיים מלאי משמעות ומטרה. בכל מקום יש בעיות הייחודיות לו ובכלל לא בטוח שבמקום אחר היה לו פחות מסוכן. יש מקומות שהפשיעה בהם גבוהה או שאין כבוד גדול כמו פה לחיי אדם, אחוז התאבדויות גבוה. אני מכירה אדם ששירת כאן כחייל קרבי, השתחרר ונסע לטיול בארה"ב ושם רצחו אותו שודדים שנכנסו לבית חבריו במהלך ביקורו שם. אני רק מתפללת שמה שילדינו לא עושים שיהיה להם טוב ושיישמרו לנפשותיהם.

 

[fannyd]

רק להזכירך:
An invisible red thread connects those who are destined to meet, regardless of time, place, or circumstance. The thread may stretch or tangle, but will never break

 

[חייכנית2]

משתפרת...קודם כל אכן כל הכבוד ,ושנית הבהרה

כששאלתי את עצמי איך אנחנו מגדלים פה ילדים כשכל הזמן איום ברקע לרגע לא התכוונתי/רמזתי לכך שהיינו אולי צריכים להשאיר את ילדינו במולדתם ...
בצל האיום חיות כמובן כל המשפחות ביולוגיות,מאמצות,דו הוריות,חד הוריות חד מיניות ....לא נמשיך.
התכוונתי בעיקר לזה שכשכל הזמן מפומפמות כותרות מאיימות מאד על מלחמת גוג ומגוג קשה לגדל ילדים בנחת.וכדי שבכל זאת תיווצר שלווה שנחוצה-חייבים להדחיק את האיומים הקשים הלא פוסקים של כליית "גוג ומגוג."

 

[חייכנית2]

כמובן

שההדחקה קשה כשהילדים מגיעים כבר לצבא...
הבן שלי שרק עכשיו מלאו לו 11 מבין [לא יודעת מאיפה הביא את זה]שכאמא אוכל להשפיע אם יהיה לוחם קרבי או לא וכבר עכשיו מפתיר בי לוותר לו ושיהיה קרבי...[מה שלא תורם לשלוות יתר בלב שלי]

 

[חייכנית2]

צ"ל מפציר

 

[משתפרת]

מעולם לא חשבתי על להשאיר אותו שם

לא כאופציה לאימוצו.
פשוט במסגרת רגשי האשמה (וכהורים יש לנו הרבה גאווה, אך גם רגשי אשמה על דברים שיכולנו לעשות אחרת) תמיד הרגשנו אחראים לכך שהבאנו אותו לישוב לא בטוח באזור לא בטוח במדינה לא בטוחה, למקום בו יש סכנה קיומית.וככל שגדל- המצבים שהבחירה שלנו הביאה אותו אליהם נעשו קשים יותר. ביום מן הימים כשהוא יגדל את ילדיו כאן (וכפי שזה נראה הוא לא הולך לעזוב את הארץ למקום רגוע יותר) השאלות הללו יקבלו מימד נוסף.
גם הבת שנולדה לנו- נולדה כאן, גדלה כאן, חיה כאן ומגדלת את ילדיה- נכדינו- כאן, עם האזעקות והבומים. רק שילד שנולד כאן- נולד אל הגורל הזה. בננו נולד במקום אחר ואנחנו אלה ששינינו את כיוון הגורל שלו, לכן אותם חששות ואותם קשיים שיש לנו עם בתנו ונכדתנו מועצמים כשמדובר בו.

 

[מי]

בקר טוב.

אנחנו באותו מקום רגשי. בננו, שאימצנו בגיל שנה וחודש כבר בן ארבע עשרה וחמי שנים. אנחנו גרים בעוטף עזה.
ברור לי שגם אצלנו כבוד השופט שמע את מה שרצה לשמוע. אבל זה לא מעניין אותי.
מעניינת אותי התחושה שלי,
ובעיקר מה אני מקרין לו.
אנחנו חייבים להקרין בטחון קודם כל לעצמנו,
ואז לשדר אותו לילדים שלנו.
זה קשה.
אבל אני בטוח שכמדינה, למרות כל הבלאגן, אנחנו מסוגלים להגן על עצמנו.
אם יעלו כל הקצים תמיד תהיה "ברירת שמשון" ואז שיזהרו מאיתנו.
בינתיים אובאמה מגמגם, הבריטים מהססים ונראה למה זה יתפתח.
תקריני בטחון לעצמך
ואז לילדים.
זה הכי חשוב והכי בסיסי.
ובאמת, יהיה טוב.
גם אם זה ייקח זמן