מה שהבגדים עושים....
סיפור מחיי היום יום של נערה... ... היא נכנסה אליי במהירות לחדר כשאני אחריה בצעקות, פתחה את הארון תפסה בידיה ערימה ענקית של בגדים ששכבו שם כבר כמה חודשים טובים (לא שלי היה אכפת)...וזרקה אותם על השטיח... הצעקות הפכו לצרחות, הרגשתי את כל הדם עולה לי לראש, אני שונאת שנכנסים לי לחדר והיא יודעת את זה! מרוב צעקות ושרשרת המילים המהירה ביותר שיצאה לי מהפה הרגשתי פתאום לחץ בצד ימין של הבטן... מיד השתתקתי והתיישבתי על המיטה, היא הסתכלה עליי, אחר כך הביטה מסביב... ``יש עוד דברים חשובים חוץ ממנו..`` הסתכלתי במבט כועס והשפלתי מבט...לאט לאט היא החלה לקפל את הבגדים ואני רק ישבתי ושתקתי, היתה מן שתיקה מגעילה ולחץ באוויר היא קיפלה והכניסה לארון, קיפלה וסידרה והניחה מסודר, ואני, אני רק ישבתי והסתכלתי בתמונות שלו שהיו בכל מקום, הסתכלתי והתחננתי לדמעות שיישארו בפנים. היא המשיכה בשלה ואני נרגעת לאט לאט. ``מה עם הגופיה הזו? את צריכה אותה?`` אני רק מהנהנת ללא שום מילה... ברגע שהיא יצאה מהחדר לענות לפלאפון שלה (שמצלצל 24 שעות ביממה) קמתי, לחצתי PLAY במערכת והתחלתי לסדר את הבגדים. אחרי 10 דקות בערך היא באה, העפתי מבט לעברה וחזרתי לבגדים... היא התקרבה ואמרה ``אל תתעצבני סתם, את רואה איך כואב לך?..`` ``את יודעת שאני שונאת שנוגעים לי בדברים..`` היא חיבקה אותי בלי שום מילה, הנחתי את הראש על הכתף שלה דמעות עלו לי לעיניים אבל לא נתתי להן לצאת... הודיתי בליבי על אמא שלי...
סיפור מחיי היום יום של נערה... ... היא נכנסה אליי במהירות לחדר כשאני אחריה בצעקות, פתחה את הארון תפסה בידיה ערימה ענקית של בגדים ששכבו שם כבר כמה חודשים טובים (לא שלי היה אכפת)...וזרקה אותם על השטיח... הצעקות הפכו לצרחות, הרגשתי את כל הדם עולה לי לראש, אני שונאת שנכנסים לי לחדר והיא יודעת את זה! מרוב צעקות ושרשרת המילים המהירה ביותר שיצאה לי מהפה הרגשתי פתאום לחץ בצד ימין של הבטן... מיד השתתקתי והתיישבתי על המיטה, היא הסתכלה עליי, אחר כך הביטה מסביב... ``יש עוד דברים חשובים חוץ ממנו..`` הסתכלתי במבט כועס והשפלתי מבט...לאט לאט היא החלה לקפל את הבגדים ואני רק ישבתי ושתקתי, היתה מן שתיקה מגעילה ולחץ באוויר היא קיפלה והכניסה לארון, קיפלה וסידרה והניחה מסודר, ואני, אני רק ישבתי והסתכלתי בתמונות שלו שהיו בכל מקום, הסתכלתי והתחננתי לדמעות שיישארו בפנים. היא המשיכה בשלה ואני נרגעת לאט לאט. ``מה עם הגופיה הזו? את צריכה אותה?`` אני רק מהנהנת ללא שום מילה... ברגע שהיא יצאה מהחדר לענות לפלאפון שלה (שמצלצל 24 שעות ביממה) קמתי, לחצתי PLAY במערכת והתחלתי לסדר את הבגדים. אחרי 10 דקות בערך היא באה, העפתי מבט לעברה וחזרתי לבגדים... היא התקרבה ואמרה ``אל תתעצבני סתם, את רואה איך כואב לך?..`` ``את יודעת שאני שונאת שנוגעים לי בדברים..`` היא חיבקה אותי בלי שום מילה, הנחתי את הראש על הכתף שלה דמעות עלו לי לעיניים אבל לא נתתי להן לצאת... הודיתי בליבי על אמא שלי...
מעיין.