מה שהבנתי

tayarsh1

New member
מה שהבנתי

מכל ההתכתבויות שלי כאן בפורום זה שכנראה אף אחד לא יוכל לומר לי משהו שיכול להוציא אותי מהמצב בו אני נמצא, אני מניח שהרבה מהזמן באופן תת-הכרתי ציפיתי לרחמים מהמגיבים פה כיוון שהמצב בו אני נמצא הוא לא שיגרתי (בן 35 בתול) וכנראה רציתי שיגידו "אוי כמה שהוא מסכן..." "אוי איך אפשר לתקן את עברו...." או משהוא במשקל של דברים אלו, לא שמתי לב לכך שנעצתי את רגלי בקרקע ולא זזתי מהעמדה של הרחמים העצמיים ולא נתתי לעצמי להבין שאין דבר שמישהו יכול לומר שיתקן את המצב שלי! אף אחד לא יכול לשנות את עברי! וזאת האמת המצערת עבורי! אני צריך לקבל את המציאות כמו שהיא.
השאלה היא מה בדיוק המציאות (הנורמה) כשזה מגיע לחיי מין בגילאי העשרה והשלושים?
מתי אנשים מאבדים את הבתולים שלהם?
האם אני יכול לעבור חוויה דומה לחוויה של בן עשרה שמאבד את הבתולין? ז"א אם משהי עם נסיון דומה?
אני לא אתנסה כמו אדם רגיל האם זה חסרון או יתרון?
האם אני יכול איכשהו לפצות על 20 שנה של התנסויות מיניות?
אחרי שאני אבין את המציאות אני אוכל להתחיל להתמודד איתה, ורק אני אוכל להוציא את עצמי מהבוץ הזה כי שוב אף אחד לא יכול להניף שרביט ולתקן את המעווט אני צריך לקבל את העובדה שנולדתי ביישן למשפחה דתית והייתי במסגרות דתיות וחינכו שעצם המחשבות על מין הופכות אותך לחוטא ועד גיל 22 בערך חבשתי כיפה וזה גרם למעין דחיה אוטומתית שלי מהסביבה שבה אולי הייתי צריך להימצא, וכשמצאתי את עצמי בסביבה שמין זה משהו נורמלי ורצוי לחלוטין הייתי בשוק תרבותי ובפדיחה נוראית מכדי לתקן את המעווט ומאז דיי התייאשתי ועכשיו אני במצוקה בה אני נמצא.
עכשיו אני מחפש משהו שיעזור לי להתמודד עם המציאות?
 

ga26

Member
אחת הבעיות שלך (כנראה אחת מיני רבות) היא שאתה מתמקד בדברים

הלא נכונים.
- "מה בדיוק המציאות (הנורמה)...מתי אנשים מאבדים את הבתולים שלהם?" זה טוב למחקר אבל לצרכים שלך זה ממש לא משפיע. בין אם הנורמה היא לאבד אותם בגיל 8 ובין אם זה לאבד אותם בגיל 30 שום עובדה כזו לא תחזיר את הזמן אחורה ולכן זו שאלה מיותרת במצבך
- "מישהי עם ניסיון דומה" - אני אנסה להתנסח בעדינות אבל אני לא ממש מצליח - זה טיפשי במצבך לבוא ולבחור מבין עשרות הנשים שמתדפקות על דלתך (בלשון סגי נהור) רק לפי ה"קילומטרז'" שלהן. ואתה ממש מצדיק את הפתגם "הפוסל במומו פוסל" אתה (אני מניח) לא תרצה שמישהי שחושבת שאתה ממש מתאים לה וטוב לכם ביחד תפסול אותך בגלל חוסר ניסיון אז למה לפסול מישהי אחרת (נניח שקיימת אחת והיא מושלמת עבורך) רק בגלל שיש לה ניסיון.
"לפצות על 20 שנה של התנסויות מיניות" - אתה תתפלא אבל כשאני התנסתי בסקס בפעם הראשונה (בסביבות גיל 30) אמרתי לעצמי - זה כל הביג דיל? על זה כולם מדברים?
במקום שתנבור בעבר ובלמה ואיך אגעת למצב תחשוב מה אתה רוצה (אני חושב שזוגיות יותר חשובה ממין ושהמחסור בזוגיות אמור להטריד אותך פי כמה מהמחסור במין אבל זו דעתי). כשתשיב לעצמך - מה אתה רוצה תפעל לשנות את עצמך כדי להשיג את זה. אין משהו שיעזור לך - אתה צריך להעביר את עצמך תהליך של להבין מה אתה רוצה. לשנות את איך שאתה תופס את עצמך והסביבה, לחפש משהו מושג ולא לחפש רק "בתולה בת 35". קח בחשבון שאם תמשיך ככה רק להתבכיין ולא לפעול בעצמך לשינוי תמצא את עצמך עוד 20 שנה מחפש בת 50 עם פחות ניסיון ממך.....
-
 

Bs Bane

New member
כל הכבוד על ההבנה הבסיסית שאת העבר אי אפשר לשנות.

"השאלה היא מה בדיוק המציאות (הנורמה) כשזה מגיע לחיי מין בגילאי העשרה והשלושים?"
הנורמה היא לא המציאות. לפחות לא בשבילך.

"מתי אנשים מאבדים את הבתולים שלהם?"
כשהם מתנסים באקט מיני כזה או אחר.

"האם אני יכול לעבור חוויה דומה לחוויה של בן עשרה שמאבד את הבתולין? ז"א אם משהי עם נסיון דומה?"
כן. רוב הסיכויים שלא.

"אני לא אתנסה כמו אדם רגיל האם זה חסרון או יתרון?"
זה חסר משמעות. תתמקד יותר על להתנסות, בלי "כמו".

"האם אני יכול איכשהו לפצות על 20 שנה של התנסויות מיניות?"
כן. איכותית, וכמותית.

אבל אחד לא יעזור לך להתמודד עם זה, במיוחד לא מישהו מפה. רק אתה יכול לשנות את זה.
גם לא תקבל הרבה רחמים. זה פתטי. אף אחד פה לא חושב שאתה מסכן. כדאי שגם תפסיק לתת לעצמך רחמים.
אתה יכול להמשיך להסתכל אחורה על העוול שהעולם הביא עליך ולחכות לפנטזיה הלא מציאותית שבה אתה שרוי ובכך להוסיף על עצמך עוול משלך. או להתקדם. בלי "אני רוצה שזה יהיה כמו בסרטים שבהם הנער החילוני שההורים שלו היו ההורים הכי טובים במחוז צפון לשנת ה'תשס"א קיבל את הכל, הכל, הכל, הכל, בלי להתאמץ."
או שתשנה גישה.

אם אתה התייאשת. בוא אני אגיד לך שגם האנשים פה התייאשו (לפחות אני). אתה מייאש. ואני די מצטער שבזבזתי עכשיו זמן על לכתוב את כל זה כי הרי אני יודע שמחר תבוא ותתבכין שוב, "אחרי המון מחשבה", על מר גורלך.
 

tayarsh1

New member
תשכחו מהשאלות שבאמצע הפוסט זה לא היה

מטרת הפוסט המטרה היא שמשהוא יעזור לי לקבל את המציאות כמו שאמרתי ואנשים מתרכזים בשאלות יותר מידיי אני שוב לא מצפה לקסמים וניסים בסהכ למציאות
תודה לכולם
 
הי


אין מענה אחד תפור לשאלות האילו.
מאוד יכולה להבין אותך שאתה חושב שמישהי או מישהו במצב דומה יותר יתייחסו ברכות
למצב אבל זו חשיבה שמונעת בחלקה מפחדים אתה עדיין בשלב הגוזל עוד לא עפת אז טבעי
שתחשוב ככה. אני חושבת שבסוף זה תלוי באדם.
כמו שמישהי כתבה פה לא מזמן כשהיא פגשה אדם שהרגישה איתו נוחות בעור של עצמה וזרימה
זה קרה. כלומר... הנוחות עם האדם לא חייבת להסתמך על ניסיונו או חוסר ניסיונו.
ונוחות אפשר לרכוש בהרבה דרכים כך שאין גם תשובה אחידה לכך.
יש נוחות הנרכשת דרך ניסיון ורכישת אמונה בעצמך בהדרגה ויש נוחות שמהתחלה זה נוח.
אז לסיכום שאלות זה נהדר זה מה שמניע לפעולה וההבנה שלך נהדרת עוד יותר שצריך לזוז
כי לא תיפול לך בת זוג מהשמיים רק ש... אל תדבק לתשובות מסוג אחד כי המציאות יכולה להפתיע
אז תרשה ותאפשר לעצמך גם להיות מופתע ואל תסגור את עצמך רק לאפשרות של מציאות אחת.
ועוד משהו כדי לבלבל אותך יותר אומר לך שלפעמים רק דרך עבודה עצמית פנימית מוצאים ולפעמים העבודה העצמית
נעשית דרך עבודה חיצונית של להתנסות. ככה שעוד יותר אין תשובה ברורה... אתה צריך לבדוק את עצמך ולשאול את עצמך
על מה אתה רוצה ומרגיש שצריך לעבוד. אולי על האמונה הביטחון הפחדים או פשוט לקפוץ למים ולראות...
והעיקר לא להתייאש.
מקווה שעזרתי ואם יש לך עכשיו יותר שאלות מתשובות זה גם טוב.
כי לפחות אתה מוכן לשאול ולבדוק וזה יותר חשוב מכל מה שאני או אחרים נגיד לך.
דרך צלחה בפילוס הדרך הייחודית שלך בעולם
 

tayarsh1

New member
תחילה קוסמת

תני לי להודות לך מעומק לבי על הטון המבין בדברייך.
אני מבין את מה שאת אומרת, את אומרת שלמעשה אין תשובה אחת לשאלות שלי כיוון שכנראה יש יותר פרמטרים במשוואה שאני מנסה לנסח כאן (ואת עכשיו בטח חושבת שעצם העובדה שאני מתייחס לזה כמו משוואה זה מצחיק), אבל כמו שאמרתי לצערי אני חסר ביטחון עצמי מה שגורם לי למגבלה של פתיחות אותה למעשה את ממליצה, אז מכאן אני מבין שעליי למעשה לעבוד על החוסר ביטחון עצמי שלי ורק אח"כ לתקוף את הבעייה הנידונה, הבעיה כאן שאני חש כי קצרה לי הדרך וככל שאני אמתין עם מימוש החוויה הראשונה יהיה יותר קשה לקיימה כיוון שנפשית אני מרגיש שנוצרים לי עוד מחסומים כל יום וזה לכשלעצמו מלחיץ, שוב עלי לפעול כדי להגיע למימוש החוויה הראשונה אך כיוון שאני חסר משאבים (חברים וחיי חברה ואמצעים כמו רכב או דירה) כל זה מקשה מאד על ההוצאה לפועל של המשימה (אני מאמין שבשנה הקרובה לפחות הנושא של הרכב והדירה יפתרו וזה יגרור שינוי בחיי החברה) אבל שוב אני אחזור כי אני מרגיש כי קצרה לי הדרך.
לדעתך אם אני אצליח להיתגבר על חוסר הביטחון העצמי זה יפתור את בעיית האגו בה אני לא רואה את עצמי עובר את החוויה הראשונה עם משהיא עם יותר ניסיון ממני (דבר זה כמובן מקשה מאד על המשימה)?
 
סורי על המענה המאוחר ולשאלותיך בהחלט כן וכן

כי כשאתה מרגיש שאתה לא שווה ושופט את עצמך על סמך קריטריונים אילו ואחרים אתה גם יותר
ביקורתי ושופטני כלפי הזולת זה תמיד ככה כלומר ככול שתתחזק פנימה תהיה יותר רך ומקבל את הזולת
ולא תחוש צורך להוריד אותו או להתעלות מעליו או שתחוש עצמך תחתיו...
אם אתה חש צורך להתנסות אז צא לדרך ואם חיפשת את ברכתי אז קבל ממני את ברכת הדרך.
ואין ספק שאם תעבוד במקביל על כל מה שכתבת זה יעזור לך גם באופן אישי ללא קשר לזוגיות וישפיע על הזוגיות בעקיפין
ושים לב כמה שיפוט עצמי יש : מאחורי דבריך אתה מאוד קובע את הערך של עצמך בעיני בת הזוג על פי מדדים חומריים
וחיצוניים של קיום רכב ודירה. אני לא אומרת שזה לא יכול לעזור אבל אתה עצמך הרבה יותר מאשר הדברים האילו.
וזו דעתי מקווה שעזרתי שבת שלום לך.
 

tayarsh1

New member
הי קוסמת

מאד מקל עלי שאת מאמינה כי אם אני אעבוד על הביטחון העצמי זה יעזור לבעיה שלי לעבור את החוויה עם משהי יותר מנוסה ממני, זה עוזר תודה.
השאלה הנשאלת איך בדיוק עובדים על הבטיחון העצמי? עוברים חוג דרמה?
לגבי "היציאה לדרך" זו לא היה ממש חיפוש אישור אלא חיפוש עצה, איך אדם כמוני ניגש לבעיה הזו? איך מתחילים עם בחורה כשאין לך עדיין ביטחון עצמי? איך פוגשים בחורה כשאין לך חברים לצאת איתם למקומות ששם אפשר לפגוש בחורות וגם כשאין לך מכונית? את מבינה את המבוכה שלי יותר עכשיו? אני טבולה-רזה.
תודה רבה
 
גם פה לדעתי אין דרך אחת אולם

חשוב לשים לב איך אתה מדבר על עצמך פעמים רבות אנחנו מאשימים אחרים שאומרים לנו דברים רעים
וכשאנחנו לבדינו אנחנו מטיחים בעצמינו דברים גרועים פי כמה וכמה יותר.
ביטחון עצמי זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן כי הוא משתנה זה קשור להרבה דברים דאגה לעצמך דיבור פנימי וכדומה.
יש כאילו שעבדו על זה דרך שינוי הדיבור וההסכלות העצמית יש כאילו דרך ספרים וגם דרך התנסות כי התנסויות מוצלחות
וחוויות חיוביות יכולות מאוד להעצים.
גם בלפגוש יש כל מיני דרכים. אינטרנט , עבודה , אנשים ברחוב. אתה צריך להתנסות ולמצוא את הדרך שלך.
ויכול להיות גם שתמצא מישהי כמו שאתה מחפש סך הכל יש פה הרבה חסרי ניסיון בסביבות גיל 30
אז הכל אפשרי רק שאם במקרה תמצא מישהי שרוצה אותך ועונה על כל הדרישות חוץ מעניין הניסיון אל תשים לעצמך רגליים
כי חבל ולא מוצאים מישהי כזו כל יום.
שבת שלום אני צריכה לזוז
 

tayarsh1

New member
איזה טיפול את מציעה?

פסיכולוגי? הייתי וגם אני עכשיו עושה CBT שזה תיקון תהליכי חשיבה
אם התכוונת לסירוגייט אני ממש לא רוצה את זה
 
לא התכוונתי לכלום ולא רמזתי לכלום

אני אישית עושה ריברסינג זה לא אומר שזה מה שמתאים לך.
כל אחד ומה שנכון לו וגם לתקופות שונות יכולות להיות נכונים דברים שונים.
וזהו. לכן אני לא אמליץ על כלום חוץ מהאפשרות להתנסות ולבחון בעצמך.
כי הסיפור שלי הוא לא הסיפור שלך והתשובות נמצאות אצלך.
 

tayarsh1

New member
את יודעת גם המטפלת שלי אמרה לי שהתשובות נמצאות אצלי

אני מעריך מאד זאת
אבל יחד אני חווה מעט אכזבה כי אני מניח שמשהו יאמר לי תעשה א' ב' וג'....
בקרוב אני אעלה את דברי אלא לקהל גדול יותר אני מקווה שמשם אני אצליח לנעוץ את שיניי בדרך מסויימת
לא שמה שאמרת לא עזר לי זה מאד עזר במיוחד עזר לי להאמין שעדיין יש אנשים נחמדים שם בחוץ שמוכנים לעזור
 
בסדר גמור בהצלחה. אני לא מרגישה במקום של להגיד לאנשים מה לעש

ות.
חושבת שזו בעיה בהחלט פתירה ושגם אם יגידו לך לעשות א ב ג אולי בסוף
תעשה ד ט ותגיע לת.
ושמחה שאתה עושה ולא מוותר. וזהו... אין לי יותר מה להגיד...
חחח גם הבעיות שלי הן אחרות אז אני במקום ממש אחר משלך..
חוץ מזה נשמע שכבר נעצת את שינייך והלכת לטיפול ועכשיו צריך רק לתת לזה זמן מסויים
ולראות מה ההשפעה
 

מעמקים39

New member
יש לי אפס הערכה לכל המטפלים למיניהם

מדובר באוכלי חינם שמשלמים להם בכדי שינידו בראשם. אין להם טיפת אומץ להנחות אנשים ולתת להם עצות אמיתיות לחיים. לא צריך לשלם לאף אחד בשביל שיקשיב לך. אפשר לדבר עם חברים. ״אנשי מקצוע״ התרגלו להגיד לאנשים שהתשובות נמצאות אצלם בראש וכך הסירו מעצמם את האחריות לעזור באמת.
 

pov2

New member
השאלה אם באמת אפשר לדבר עם חברים...

לפעמים, מביך מידי לדבר עם חברים על נושאים מסוימים
או, שאין חברים בנמצא
ובמקרים כאלו- נאלצים לשלם לאדם כדי שיקשיב לצרות.
מה שכן, אם כבר משלמים לאותו אדם/מטפל שיקשיב, אז מן הראוי שגם יביע דעה.
מי שמסתפק בלהקשיב, להנהן ולהגיד ש"הפתרון אצלך"- לא שווה את הכסף.
&nbsp
 

מעמקים39

New member
קודם כל אין שום פסול ברחמים

לרחם על אדם בשל מצוקה שהוא נמצא בה זה דבר יפה בעיניי ורחמים עצמיים לעיתים מתרחשים כשאין מישהו חיצוני שירחם עליך וזה בסדר גמור. אם אתה מרגיש סובל יש סיבה לרחם עליך וחבל שהמילה רחמים הפכה למילת גנאי. אז ראשית כואב לי ואני מרחמת עליך ומקווה שלא תסבול יותר. שנית אין לי הרבה עצות לתת לך מלבד להמליץ לך לחפש אהבת אמת ולא מין. אני מאמינה שאם המטרה שלך תהיה למצוא אהבה אז היא תגיע עם כל החבילה, שזה אומר, מגע. לי עצוב כשאנשים חיים בלי אהבה כך שאני רואה במציאת אהבה מטרת על בחיים!
 

pov2

New member
זה נכון. שמתי לב שרחמים ורחמים עצמיים נחשבים כעלבון

למרות שרבים מתאים ונושאים כאב, שאכן מצדיק רחמים (עצמיים ושל הסביבה).
חבל שהרפלקס האנושי כיום הוא להטיף לסובל ש"יפסיק לרחם על עצמו ויקח את עצמו בידיים!"
במקום לרחם עליו וגם תת לו לגיטימציה לרחם על עצמו.
רחמים זו לא בושה ולא מילת גנאי והגיע הזמן לשתמש בתכונה הזו יותר ולא פחות.
עצם קבלת והבנת כאבו של הסובל- תורמת להתגברות על הבעיה.
חוסר מתן לגיטימציה לרחמים עליו- רק מחמירה את הבעיה שלו, כי אז הוא גם חש אשמה עצמית על המצוקה בה נמצא.
 
אתה יודע אתה מזכיר לי משהו...

יש במשפחה של אימא שלי קרובת משפחה נכה.
היא אישה מבוגרת ונולדה בזמן בו לא היו בארץ עמותות או ידע כיצד להתייחס לנכות כמו שלה או בכלל.
ההורים שלהם הם אלה שהקימו ופעלו ויצרו בשבילה ובשביל ילדים ואנשים אחרים במצבה הזדמנויות ללמידה , הזדמנויות לתעסוקה ולחיים כמה שיותר עצמאיים וכדומה.
אני מספרת את כל זה כי מגיל צעיר לימדו אותנו לא לרחם על אנשים אחרים, גם אנשים עם קשיים או נכויות.
קרוב המשפחה הזה (אביה של הקרובה הנכה) נהג לומר שרחמים זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות לאדם או ילד מתקשה.
אפשר לחמול , אפשר לסמפט אבל רחמים , לפחות לפי המילון המשפחתי שלנו , היה שווה ערך להתנשאות על האדם המתנשא, לויתור על האדם כי קשה לו.
הרעיון הוא שאתה רואה אדם מתקשה בדבר מה אתה לא "מוותר" עליו ועושה לו ויתורים ובזה מסיים את ההתעסקות שלך בעניין אלא עוזר לו לעמוד בפני הקושי כי שאדם מוותר בשל קושי המחיר של זה הוא הביטחון עצמי ותחושת המסוגלות העצמי.
לא יודעת איך זה קשור, זה פשוט קפץ לי לראש כשקראתי אותך.
מצד שני הייתה לי חברה שיש לה ילד על הרצף והיא ראתה את המילים לגמרי אחרת. היא לא יכלה לסבול את המילה חמלה אבל רחמים היתה מילה מקובלת עליה.
 
למעלה