מה שיש לי זה כנראה סימפטום קל יחסית

[Nearly Shirley]

מה שיש לי זה כנראה סימפטום קל יחסית

אבל מציק לא פחות 3: פחות או יותר אובחנתי עם חרדה חברתית, ואני חושבת שהחוסר בחברים והחשש המוגזם והמודעות העצמית וכו' אכן מצביעים על כך שיש לי בעיה חמורה לכיוון החרדה החברתית/חוסר בטחון עצמי. בערך כמה שנים טובות אני מדי פעם נזכרת בפאדיחות וזה גורם לי "לאכול את עצמי", סוג של שיתוק, המתבטא בצורך להפסיק את מה שאני עושה באותו רגע ולעשות משהו אחר... לאחרונה זה ברמה מאוד מציקה. לא חולפות יותר מדי דקות בלי שאני מעוותת את פניי, ואם אני מול המחשב באותו זמן (ותהיו בטוחים שאני כן) זה בדרך כלל יגרום לי לשלוח הודעה קצרה ואובדנית לאחד האנשים איתם אני מתכתבת במסרים מיידיים, מה שמעורר מעט חרטה.

 

[יעל גאלי דואני]

חרדה חברתית

את מספרת שאובחנת, האם קיבלת גם איזשהוא טיפול? האם באמת יש לך מחשבות אובדניות? אני מציעה לך לפנות לטיפול מקצועי שיעזור ל, כיון שאת מתארת משהו שהתחיל כסימפטום קל, אך מתגבר ומפריע לך יום יום. מה דעתך?

 

[Nearly Shirley]

טיפול..

היו לי כמה, פסיכולוגים ופסיכיאטרים וזה היה בדיוק מה שלא הייתי צריכה. לעומת זאת, עכשיו יש לי חונכת (יותר זול ) וגם - הרבה הרבה יותר עוזר לי! זה עוזר כי זה בגובה העיניים, אם יש צורך להעיף לי סטירה היא תעיף (אהממ, בתיאוריה), היא ישירה, והכי חשוב - אני אוהבת וסומכת עליה 3: פסיכולוגים, עם כל הכבוד

, הם זקנים. ופסיכיאטרים אולי נותנים כדורים שזה די חשוב, אבל ממש צריך לדעת להתייחס אליהם בערבון מוגבל. ככה מהנסיון שלי, אני די ממורמרת.

 

[יעל גאלי דואני]

טיפול ומטפלים

אני שמחה לשמוע שהחונכת שלך מוצאת חן בעיניך,כימיה בין מטפל ומטופל זה דבר חשוב מאוד. אני קצת מסתייגת מההכללה שלך לגבי פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אני מכירה אישית כמה צעירים (יחסית) בגילם וברוחם... ושוב, דרושה כימיה. יכול להיות שלא מצאת עדיין את הפסיכולוג המתאים לך - אל תתיאשי מכולם...

... בנתיים שיהיה בהצלחה עם החונכת, ובכלל בהתמודדות עם החרדה.