מה שלום כולם?

[שרון123]

מה שלום כולם?

בימים לא פשוטים אלה? האם האירועים בחדשות מציפים גם אצלכם את כל העצב והקושי?

 

[חיה אש]

יום לא קל עבר עלינו

מקווה רק שהלילה יהיה כמו שאר הלילות עם שקט אמנם מתוח אבל שקט... היום נפלה אחת הרקטות ממש מעבר לכביש בו אני עובדת אנשים נכנסו לפאניקה ואי אפשר היה לתפקד יותר בעבודה...אנחנו מפעל חיוני נחשבים ואין ברירה ...האמת שממחר נפתח מן גן לילדים מכל הגילאים במקלט עם מורות חיילות על מנת שהאמהות-אנחנו נהיה רגועות...הקושי שלי הוא בעיקר במחשבה על החברים של בני גיא שנמצאים שם ומתפללת שלא ייכנסו ..מרגישה כאילו גיא שלי נמצא שם... לפני שנה בדיוק הוא היה שם בכיסופים...פרח הילד....היה מרוצה שהוא מגן על הבית... שיהיה לילה שקט....

 

[איריס רמלה]

אצלנו

אחרי החוויה של האזעקה בשבת כאשר שהינו אצל אימי והילדים נורא נבהלו וגם אנחנו ביומים האחרונים שכנעתי את עצמי לחזור וללמד וחזרתי לעבוד בקיטנה בשבילי זה היה מעין מחסום שרציתי והייתי צריכה לעבור מאז מותה המפתיע של יעלה נכנסתי לחרדות ולא רציתי ללמד יותר פשוט ראיתי בכל ילד וילדה את יעלה והאמת נהנתי ביומים האלו בכלל הצוות בביה"ס מאוד מקלים עלי ואני אחזור לאט לאט מבלי לנהל כיתה אעבוד על פרויקטים וללא התחיוביות והתמודדות עם ההורים

 

[חיה אש]

איריס אני שמחה שחזרת לעבוד

והכי טוב זה לאט לאט ...כמו שכתבתי קודם עד היום יש ימים שאני לא מגיעה -אך לי לא מחכים תלמידים - ולא נעים לי שהנטל נופל על החברות לעבודה אבל כאן ייאמר לזכותן שהן תומכות ומקסימות...דווקא בימים נוראים אלה (שאתמול היה שיא נפלה רקטה כ - 200 מ' מביתנו על בית הספר של דניאל) אני מרגישה צורך ללכת לעבודה ...והבן זוג למרבית הפלא אחרי שנים שרק אני זו שנשארה בבית עקב אילוצים שונים לקח חופש וישאר עם הילדים בבית... אז כרגיל אני סוטה ממה שרציתי לכתוב - איריס מחזיקה לך אצבעות !

 

[ליהיS]

משתדלים לא לקרוא את החדשות למרות שקשה.

אין לי ערוצים מהארץ אז מה שנשאר זה סי אנ אנ או פוקס ניוז, שלא ממש מקרינים הכל. בכל מקרה, החדשות לא מתקשרות אצלי לעצב אישי..

 

[ליהיS]

באותו ענין בערך, קורה לכם שאתם מרגישים

שנאטמתם נפשית? כאילו שום דבר כבר לא מרגיש? אני מסתכלת על החדשות..ולא מרגישה כלום..כמובן גם על החדשות כאן, שגם לא חוסכים באתראות לגבי פיגועים..באיזורים של הערים הגדולות סביבנו..כבר לאמפחיד אותי..כבר אין את החרדה של העבר. כאילו מוצו כל מגוון הרגשות.

 

[חיה אש]

ליהי ...

יש חדשות שאכן עוברות לידי חולפות אך הימים האחרונים לצערי לא יכולים לחלוף....הבומים החרדות של הילדים שלי ובכלל והידיעה שיש סיכוי שייכנסו רגלית לעזה הורסת אותי... אני חושבת שלקראת סוף השבוע אם יימשך המצב אנחנו נאלץ לנדוד... כבר הכנתי את החבר של בעלי באילת.

 

[שרון123]

הרבה פעמים קרה לי

בשנה וחצי האחרונות. מצד שני, הרבה קשיים מאד הועצמו(לדוגמה כשהחזירו את החטופים המתים)

 

[אמאשלילד]

ליהי חמודה ../images/Emo10.gif

הלב לא יכול להכיל יותר ממה שהוא מכיל. ועכשיו הכל מלא וגדוש, בקושי את מכילה את שלך... יבואו גם זמנים אחרים, ואת תחזרי להרגיש. כך זה היה אצלי. והזמן, יש לו תפקיד גם כשאנחנו לא מודעים ולא מצליחים לראות....

 

[ליהיS]

../images/Emo10.gif

 

[דליה ח]

העצב מלווה בפחד

הבטן שלי מתהפכת , אי אפשר לברוח מהחדשות, והפחד הכי גדול שתהיה כניסה קרקעית ויהיו לנו אבדות. יש לנו כבר הרוגים ופצועים רבים של אזרחים. שמישהו יעצור את הטירוף הזה.

 

[eaz1514]

../images/Emo24.gif למרות שלכאורה אנחנו מחוץ

לאזור הסכנה, אני רתוקה לטלויזיה, בעבודה לשידור חי באינטרנט, לא יכולה להתנתק. אתמול ב-22.10 החלטתי לכבות את הטלויזיה ולקרוא, אוטומתית הדלקתי את הרדיו ושעמתי על הפגיעה באשדוד. שוב טלויזיה , עוד שעה ארוכה. מתעוררת באמצע הלילה שומעת רדיו עם אוזניה לבדוק מה קורה. אם אני חיה ככה אני לא יכולה לדמיין את החיים שלכם תושבי הדרום. ליבי איתכם, ביתי פתוח. שימרו על עצמכם ובל נשכח את מצוקותינו העקריות, תמשיכו לשפוך כאן את המועקה. חיבוק לכולכם

אילנה, אמא של רונן.