מה שלום כולם?

[saribon]

מה שלום כולם?

איך אתן/ם בימים אלו של סוף הקיץ?
נהיה פה מאוד שקט לאחרונה..

 

[kmiki]

אנחנו חיכינו ליום הזה

אחרי שנה וחצי (קצת יותר אבל מי סופר) של מחלה קשה ומפרכת, בני נכנס היום, לראשונה לבי"ס.
אז במקום התרגשות כיתה א' (אותה הוא עשה בבית), היתה לנו התרגשות כיתה ב', אבל זה היה שווה הכל.
לאורך השנה אחרונה (ההשתלה שלו היתה לפני שנה ועוד שבועיים), כל ציון דרך היה עבורי משמעותי, כל פעם מחדש אמרתי "זה נותן לי את ההרגשה שהוא באמת בריא", אבל האמת היא ששום דבר לא עשה לי את זה כמו היום הראשון בביה"ס.
אני זוכרת את שיחת הטלפון לגננת שלו, כשהודעתי לה שהוא לא יגיע יותר לגן, ואת הסיבות המצערות. ב13/1/11 הוא יצא מהמערכת, והיום, 27/8/12 הוא חזר אליה.
זה אחד הימים המאושרים בחיי.
נכון שזה לא קשור לפורום שלנו באופן ישיר, אבל היות והשנה וחצי האחרונות החילו את מחלתה של אמי, ביחד עם מחלתו של בני, וההחלמה של שניהם, אני מרגישה שנכון לי לשתף את כולם.
בברכת שנה טובה, בריאות, ושנדע כולנו רק שמחות, כמה שאפשר.

 

[LayLadyLay]

איזה אושר! איך היה לו היום הראשון?

 

[kmiki]

היה מדהים

גם חזר היום לחוג כדורגל. כמה חיכה לזה. יותר מהכל

 

[healerit]

וווואוווו! איזו התרגשות

שתהא שנת לימודים מוצלחת, כיפית, נעימה ומלאה בחברים

וכמובן המווון בריאות

אומרים תמיד א-ב.
צמד חמד של אותיות
שאינן נפרדות.

שלום כיתה ב'

 

[saribon]

מאחר שאנחנו עוסקים כאן בחיים

אני לא חושבת שזה לא קשור לפורום.
הנושא שלנו -לדעתי - הוא לא רק המחלות של הורינו או יקירנו - אלא החיים שלנו בתוך זה וכל מה שכרוך, לפני אחרי ותוך כדי. אני נתקלת ביותר מדי פורומים שבהם אם אמרת מילהשלא קשורה לנושא הפורמלי של הפורום עולותצווחות עד לב השמים..אבל מדובר באנשים שכותבים -ודברים עולים..

וספציפית לגבי הודעתך - איזה יופי וכמה משמח!
אלה רגעים שאי אפשר לתאר אותם במלים והתחושות שחשים במסגרתם הן כאלה שמלוות אותך לכל החיים. אני מאחלת לכם עוד הרבה רגעים כאלה שימחישו עד כמה הוא באמת בריא ומאחלת לו חקליטה נפלאה במערכת החינוך ושנים של למידה מוצלחת.

 

[LayLadyLay]

אני התחלתי את החופש לפני כשבועיים

ומאז נחה הרבה, מבלה עם חברים (גם צריכה להתחיל לחפש עבודה) ומחר עוברת סוף סוף לדירה חדשה עם החבר שלי.
בעוד שבועיים אני עוברת ניתוח לייזר להסרת משקפיים ואני בלחץ אטומי מהסיפור הזה.

בעיקרון תקופה שמלאה בשמחה ובעצב- מצד אחד אחותי מתחתנת ומצד שני אזכרה ראשונה לאבא בעוד 3 שבועות.

 

[healerit]

תקופה של שינויים ומעברים בחיינו

מעבר קל ונעים והנאה מהמגורים המשותפים

בהצלחה בניתוח!
בהצלחה בחיפושי העבודה!

ומזל טוב לאחותך כמובן

 

[healerit]

עסוקים

בהכנות לירח הדבש... אנחנו נוסעים שנה אחרי החתונה ונחגוג בחו"ל את יום הנישואין הראשון

ובמקביל אני בתהליך הרשמה לאונ' תל אביב.
ומשתדלת לסגור כמה שיותר עניינים של אבא לפני שאסע.
וגם.... קורס דמיון מודרך שיפתח בנובמבר.

לכן יצא לי להיות כאן פחות.

מה שלומך?

 

[LayLadyLay]

את באמת עסוקה

איזה כיף!

לאן אתם טסים ?
ומה את מתחילה ללמוד באוניברסיטה?

 

[healerit]

אנחנו טסים לקנדה

אחי חי בטורונטו אז נחגוג איתו ראש השנה.
אחר כך נטייל ברוקי ונגיע עד ונקובר ומשם נחזור לטורונטו וכמובן נגיע לניאגרה פולס.
בעלי יחזור ארצה ואילו אני ואחי נטוס לניו יורק לכמה ימים לבקר דודה מבוגרת מאוד.

אני מתחילה ללמוד תואר שני בקולנוע, מסלול בימוי והפקה.
עושה את זה בשביל הכיף ולשם העשרה.
קולנוע למדתי בעיקר לבד, מספרים ומהשטח.
הגיע הזמן ללמוד קצת יותר לעומק.
יהיה מוזר לחזור למסגרת של אוניברסיטה.
ביליתי כ 8 שנים באקדמיה וקצתי בזה בשנת 2004.
אחר כך למדתי בבתי ספר לרפואה משלימה שזה סגנון מאוד שונה.

אז השנה אני חוזרת לאקדמיה כסטודנטית בת 37.
משעשע משהו. מקווה שאיהנה!

 

[saribon]

שנת לימודים בסימן התחלות חדשות

הגדולה חזרה אתמול בבוקר ממסע לפולין. מסע שתמיד אצל כל הנכדים האחרים היה מלווה בשיחות עם סבא, ניצול שואה שכל חייו הרצה בהתנדבות על השואה ולקחיה. אבל סבא נפטר השנה והוא שהיה נוכח כל כך בחיי נכדיו - היה חסר מאוד לילדה שלי (ולנו) במהלך המסע הזה). המסע היה משמעותי ומאוד לא פשוט ואנחנו שומעים עליו טיפין טיפין ועוד נשמע רבות.
לשתי האחרות התחלפו מחכנים וכיתות וכו - והכל נראה כאילו לא השתנה ויש בכך הרבה ברכה בשנה כמו שעברה עלינו בה ליוינו שני אנשים אהובים במחלתם עד פטירתם. המון השתבש השנה כולל שתי נסיעות לחול בוטלו בגלל מצב הבריאות המשפחתי. ואנחנו ממש מחכים לסופה של תשע"ב..
גם אני בחיפושי עבודה, בעוד שבוע מתחילה ללמד קורס במתנ"ס שלנו ובנובמבר מתחילה ללמוד בתוכנית ליווי רוחני ברמת השרון.
ובימים האחרונים הגעגוע כל כך חזק..

 

[healerit]

מרגישים שינוי באוויר!

אני שומעת מהרבה אנשים על שינויים משמעותיים בחייהם. גם בחיי.
ועכשיו אני קוראת את דברייך ואני אומרת: וואו. כמה שינויים.

בהצלחה בקורס וגם בלימודים

אני רוצה לעשות קורס כזה בעתיד בעמותת "אחווה" ששמעתי עליהם דברים טובים.

 

[saribon]

זה בדיוק הקורס..

רק שבגלל קושי בהרמתו לבד הם עושים שיתוף פעולה עם מכללת גוף נפש ברמת השרון.

 

[healerit]

אני אשמח לשמוע ממך חוויות במהלך הלימודים

מאחלת לך לימודים מהנים ומוצלחים

שנה טובה ומתוקה, שפע של אהבה, בריאות, אושר, שמחה, הגשמה

 

[saribon]

בשמחה ותודה!

וכל האיחולים בחזרה...

 

[חולמת על אווזים]

איזה שרשור אופטימי ומלא שמחה

שיהיה לכולם בהצלחה והמון בריאות!

אצלנו, לפני שלושה שבועות בערך, חיתננו אח קטן, *בתוך השנה*.
זה מצב קצת משונה, שבקרב חילונים ממש משתדלים להמנע ממנו. אבל אחי הקטן הוא חרדי.
הוא הכיר את כלתו 3 ימים לפני מותה של אמי, והם נפגשו 3 פעמים אחרי החודש הראשון, והחליטו שכן. החתונה התרחשה 3 חודשים אח"כ, בעצם.
זה היה קשה לכולנו- החתונה היתה עצובה באופן מסוים- בלי נוכחות אמי המתוקה, וכשאנחנו כולנו אבלים, על כל המשמעותיות ההלכתיות של זה (כשהארוע חרדי כולנו חייבים לציית לחוקים ההלכתיים...) ישבנו מחוץ לאולם ורקדנו רק במידה המועטה שנדרשה כדי לשמח את החתן והכלה- ורוב הזמן היינו מחוץ לארוע.
אח"כ היתה שבת חתן ענקית שהיינו צריכים לארגן כולם ביחד- אבי עשה חיל בלקיחת אחריות שעד עתה הוא לא היה רגיל בכלל לקחת, ואירגן את העניין למופת.

שבוע אחרי החתונה, כשהסתיימו ה-7 ברכות, אבי חזר לבדידותו הקודמת, ואנחנו כולנו דואגים לו עד מאד.
מקוה שהוא יצא מזה.
זה מה שהביאה אצלנו השנה החדשה (זה, ואחות שחזרה ללמד, ואחיינית שהתחילה כיתה א')

 

[saribon]

הבדידות הזו

של בן הזוג שנשאר אחרי ..קורעת את הלב. מה עם מעבר לדיור מוגן בו הוא יהיה עם עוד אנשים? אפשרי? מעשי?

מכירה את התחושה - באוגוסט שעבר הודיע האחיין שלנו שהוא מתחתן. הרעיון היה לעשות חתונה באביב אבל אז הדרדר מצבו של חמי והייתה התלבטות עצומה - האם לעשות חתונה צנועה מהר כדי שגם הוא יספיק להיות בה (הסבא, אבא של אם החתן) או שמא לדחות את החתונה ל"אחרי".. וכמה "אחרי"? מתי זה יהיה אחרי? הם כבר כמעט החליטו על חופה באוקטובר (מזל שלא! ואני לוקחת חלק מהקרדיט אלי..) ובסוף החליטו על חתונה במרץ.
בראש השנה הקודם, בספטמבר, הוא כבר היה במצב רעוע מאוד ובעיקר היה במצב מבולבל בו בחלק מהזמן איבד קשר עם המציאות. הוחלט על "אירוע" מפגש משפחתי משני הצדדים כי החתן רצה להרגיש שבאופן כלשהוא סבא שלו האהוב כל כך יהיה חלק מהחתונה. היו לנו חששות רבים וערב קודם ,בערב ראש השנה חמי התנהג באופן שאף הגביר את החששות הללו כשהיה מבולבל לחלוטין. היום הגיע, כולם באו, היה שמח ועליז והוזג הצעיר ישב עם סבא בחוץ, גם ההורים של החתן והכלה היו שם, ובעלי שהיה בהכון עם מסרטה. ופתאום הוא התחיל לדבר איתם. לברך אותם, לאחל להם חיים מאושרים יחד, חיים של הבנה ושיתוף, כשהוא אוחז בידה של אשתו, ממש נתן להם את ברכת הדרך - בדיוק כמו שחלמו ואפילו יותר. זה היה רגע בלתי יאומן, ומתנה ענקית. הוא נפטר חודשים מאוחר יותר והחתונה התקיימה כארבעה חודשים אחרי פטירתו, היו רגעים קשים, בחופה החתן הקריא משהו שכתב עליו וסיפר על הרגעים הללו בהם בירך אותם,הוא הזכיר גם את מה שסבא כל הזמן אמר לכולם - לחייך, לשמור על החיוך. וזה היה הרגע שבו כמובן כולנו פרצנו במבול דמעות ..אבל החתונה עצמה היתה החתונה השמחה ביותר שהיינו בה, וכולנו לא הפסקנו לרקוד (חוץ מגיסתי השניה שיותר מקפידה על מנהגי אבלות ). אני חושבת שבשמחה הזו ובאהבה שהיתה שם זכרנו אותו הכי טוב שיכולנו..

החסר הזה של האנשים האהובים ברגעים המשמעותיים בחיינו הוא כמו סכין מתהפכת שלעולם לא מפסיקה להסתובב. אני כבר "רגילה" אחרי עשרים שנה ועדיין כואב לי בכל פעם שאני מרגישה שאבא שלי היה צריך להיות שם..

 

[חולמת על אווזים]

אבא שלי די צעיר בנפשו...

לא נראה לי שהוא מוכן לשקול מעבר לדיור מוגן. הוא עוד לא בן 70, ומאד אקטיבי...
אנחנו מנסים לשדל אותו לעבור קרוב למשפחה- או לירושליים, שם שניים מאחיי גרים, ודודה (אחות של אמא) שקרובה אליו למדי,
או לאשקלון, שם גרים אחי ואחותו המבוגרת של אבי ובעלה- שאיבדו בעצמה שני ילדים בחצי השנה האחרונה, וכנראה ישמחו לחברתו.
הבעיה היא שכרגע הכל מאד טעון בעצב והוא לא ממש רוצה להיפרד מהבית עם הזכרונות.
בעיני יש לו שני כיוונים שמהם הוא יכול לבחור- אחד הוא צמיחה ועליה, התחזקות ובניה מחדש, והשני הוא שקיעה בעצב ובפסיביות...
אנחנו מאד משתדלים לעזור לו לראות את הדרך למעלה- הוא נפגש עם מטפל פעם בשבוע, ואנחנו משתדלים להקיף אותו, שלא ירגיש בודד.
מקוה שהוא יבחר היטב.