מסתבר שמאתמול בבוקר, אין חשמל בבניין שאני עובדת בו.
כמובן שלא הודיעו לאף אחד - וכווווווווווולם הגיעו לעבודה.
סתם. סתםסתםסתם.
בגלל שאני באה בהסעות לא יכולתי לברוח הביתה מוקדם (וגם מרחו אותנו בלי סוף ש"עוד שעה חוזר החשמל") ופשוט ביליתי את היום בשינה במשרד, על הכיסא שלי.
סביר. לא רע מידי. הרגשתי די בסדר בעבודה וקצת יותר אופטימית. כשחזרתי הביתה החרדה השתלטה שוב על הכל... מחשבות מפחידות.
מחכה לפגישה שלי עם הפסיכולוגית בהמשך השבוע. החלטתי שאני אפתח את זה איתה, מקווה שאני אצליח למצוא את האומץ ושהיא באמת תוכל להגיד משהו שיעזור.