מה שנותר

[דמעה ורודה]

מה שנותר

החום הזה שבוער כמזקקה אידה ממני רסיסים של שלווה שאספתי אלי בימים של שקט להבות רְסוּקוֹת בנפשי הזועקת ואני מנתרת סביבם מנסה להחזירם בידיים הַלוּמוֹת שנמלאו בדם השמיים שבורים לפצעי חלומות וניתזים ממני בגשם עֹנְיִי ואינם.... אינם עוד אצלי ונמלאתי בושה החל מליל אמש קח מה שנותר ממני במחצית השמש

 

[deerman]

רסיסי שלווה

מאולחים ברביבי בושה מגואלים בדם הניתז מחיה פצועה שנותרה זנוחה ונטושה. מחשבות על תקווה ניתזו בפרצופה ונותרה היא בודדה חבולה ומיותמת. וכעת כשהעולם אינו עמד מלכת והעגלה פסעה לה ללא עצור נותרה היא מדממת מאחור.

 

[דמעה ורודה]

מלקקת פצעים

מלקקת פצעיי חיית מדבר אפורה חשתי להסתתר בצילה של שיטה מתדלדלת ושוב חשתי שדי ושוב שמש ברה מפזזת על בדל תקוותי המקוללת אין רגע של פנאי נסעה ללא שוב עגלה ארורה ונותרתי אני, אל הרוח נושאת ומיללת עד שובך שוב אלי מגעה החם של ידך הקרה והאהבה שנתת לרגליי שוב מוטלת

 

[ריקי די]

מעבר למציאות

אתמול לקחתי את נשמתי לפרוש כנף מעבר למציאות, לאסוף מראות חדשים לזכרון. ונמלא הגוף במילים מופלאות, מילים שנפרשו על פני ימים ויבשות, סיפורים ואגדות. אתמול לקחתי פנים עיפות ועתה הן ספוגות חיוך ושיר בכל השפות.