מה שעבר/עובר עלי. - ארוך מאוד. (!!)
בחופש הגדול האחרון טסתי לאנגליה, עם עוד כמה ילדים מהארץ, שלא הכרתי לפני כן. הכרתי חברה מדהימה, באמת, התחברנו מהרגע הראשון, וכולם היו בטוחים שבאנו לשם ביחד.
(מתה עליה ;] ) בכל מיקרה, היא הראתה לידיד נורא טוב שלה תמונה שלי, ביקש להכיר, היא שאלה אותי אם אני מעוניינת. ומי אם לא אני אהיה הכי מאושרת להכיר אנשים חדשים, אני כלכך אוהבת, ובגלל זה גם יש לי חברים מהמון המון מקומות בארץ. אז היא הביאה לי את האיסי שלו, דיברנו איזה יומיים (גם זה בקושי, הוא היה בסוג של דיכי בגלל מישהי), ואז הלכתי אליה. הוא גם בא, היינו היא, הוא ואני אצלה בבית בלילה. בסביבות השעה 3 בלילה היא נרדמה, ואני והוא נשארנו ערים יושבים די צמוד. הוא כל הזמן ניסע 'לחטוף מגע' איתי. והיינו קרובים לנשיקה. אבל סובבתי את הראש, כי אני אחת שיש לה כבוד גבוהה ואני לא אלך ואתנשק עם מישהו שאני לא מכירה. בכל אופן,
אח"כ דיברנו באיסי שבועיים בערך, ואז הוא שכח את הילדה ההיא ואז הכרתי את ההוא האמיתי. ילד שמח, כזה חמוד. ואז יום לפני תחילת הלימודים [יום שבת] אני הלכתי לים עם החברים שלי, והוא עם החברים שלו. כשחזרנו הוא אמר לי באיסי שיצא לו לחשוב עלי הרבה, ושהוא היה מעדיף שאני אהיה איתו שם בים. כמובן שזה היה הדדי. כמה שבועות של מחשבות ר-ק עליו, פשוט כל היום. לא נפגשנו עוד מאז, לא היה מתי עם הלימודים וכל הלחץ. כל היום דיברנו בטלפון, איסיקיו, ובזמן בצפר כל השיעורים מתכתבים ב SMSים.
(חשוב לציין שהוא גר כחצי שעה בערך נסיעה מאיפה שאני גרה.) ואז הגיע חג סוכות, כמה כיף. יש לאותה החברה הטובה שהכירה בינינו יומולדת.
התקשרתי לחברה שלה, ודיברנו עם האמא, ואירגנו לה מסיבת הפתעה בבית. כלכך שמחתי והתרגשתי, שאני אראה אותו שם גם. כי הרי הם ידידים טובים והוא אמר לי שהוא יבוא.
הבעיה, שיומיים בערך לפני המסיבה, הרגשות שלי אליו התחילו לדעוך. וביום של המסיבה לא הרגשתי כמעט וכלום. ולא אמרתי לו (!!!) אחת הטעויות אני מודה. הגענו לשם, נתתי לו חיבוק שלום וישבתי עם 2 חברות שהכרתי שם, והוא היה עם החברים שלו. לא הכרתי שם כמעט אפחד. היה שם קריוקי, ופשוט בשלב מסויים הוא לקח את המיקרופון ושר לי את "את יפה" של עידן יניב, מול כולם. כולם עמדו מסביב, אני והוא במרכז והוא מסתכל עלי ושר. אומנם זה יפה מאוד, ואני מכבדת אותו לגמרי לגמרי על מה שהוא עשה, צריך אומץ רב. אבל בכל זאת לא רציתי שזה יקרה, ופשוט רציתי שהאדמה תבלע אותי באותו רגע. לא ידעתי מה לעשות, לקום, לא לקום, לחבק אותו, לא לחבק. בסופו של דבר הבאתי לו חיבוק. אח"כ יצאנו החברה, עוד חברה, הוא, ועוד 2 חברים שלו ישבנו כל הלילה באיזה פארק, הוא כל הזמן ניסה להיות איתי, ואני, איך נגיד בעדינות. כמו מטומטמת התחמקתי. הוא נפגע.
אח"כ שחזרתי הביתה דיברנו באיסיקיו אמרתי לו שאני מצטערת שזה היה ככה, אני כבר לא בטוחה מה שאני מרגישה. הוא אמר "זה בסדר." ומאותו רגע הכל הידרדר, אשכרה טלנובלה. התחלנו לריב, המון, מה שלא היה קורה. נדלג על הקטע הזה, הוא אותו דבר. רבים- משלימים. אומנם הרגשתי אליו משהו, כמובן לא כמו בהתחלה אבל הוא היה וגם עכשיו אחד הידידים היותר חשובים שלי. חברה אחת הטובות שלי, ביקשה להכיר אותו. לא רציתי, והיא התעקשה. והבאתי לה את האיסי שלו. הם דיברו, כיום הם בקשר טוב לאללה. הם עוד לא נפגשו. אבל הקטע הכואב, שהיא כל יום במשך כבר הרבה זמן דואגת לספר לי על השיחות שלהם, וכמה שהוא מתוק, ומדהים, ומקסים. ואני אומרת- למה לעזאזל היא מספרת לי את זה? אני אוכלת את עצמי מבפנים. כואב לי לשמוע את זה. ואני שמה כסף שמתבשל בינהם משהו. אז לבנתיים הכל טוב, חוץ מהקטע הזה.
זה מבאס אותי, לגמרי. ואני לא רוצה לדבר איתה על זה. אני יודעת שהיא לא תבין, אני מכירה אותה טוב מאוד מספיק שנים בשביל לדעת. אז אני חוסכת לעצמי את זה. אני לא מאמינה שמישהו קרא הכל, חפירה רצינית.
פשוט הייתי חייבת לפרוק. זה כלכך מבאס.
אבל יהיה טוב. תודה.
בחופש הגדול האחרון טסתי לאנגליה, עם עוד כמה ילדים מהארץ, שלא הכרתי לפני כן. הכרתי חברה מדהימה, באמת, התחברנו מהרגע הראשון, וכולם היו בטוחים שבאנו לשם ביחד.
