מה תגובת הסובבים?

[ycyclop]

מה תגובת הסובבים?

כאשר אני מספר שאחד מתחביבי הוא משחקי לוח, רוב האנשים שואלים אם זה משהו כמו מונופול או שח, וכשאני מסביר קצת יותר הרוב מגיבים לא בצורה טובה. החל מזלזול באינטליגנציה וכלה בהתיחסות לגיל המנטאלי שלי ואיך אני מבזבז את זמני. לא משנה שכאשר שואלים אותם מה הם עושים הם בעיקר רואים טלויזיה. לפעמים יש מישהו שמביע עניין אך לא מעבר לזה. האם גם אתם ניצקלים ביחס כזה.

 

[ננסק]

לי יש את משחקי התפקידים

שהם תחביב עוד יותר מוזר ומעורר מחלוקת. "ארר, אנחנו מתכנסים כמה חבר'ה ועושים כאילו במשך כמה שעות רצוף." לכן, תחביב משחקי הלוח כמעט אף פעם לא מצליח להיות בעייתי מספיק, בהשוואה

מה שכן, כשהנושא עוד עולה לפעמים, הזלזול לא מאחר להגיע. אני גם לא חושב שאצליח להסביר להם את ההנאה שאני מפיק מהתחכום של משחקים שולחניים, ומה אני מוצא בזה.

 

[ycyclop]

משחקי תפקידים

בתור אחד ששיחק במשך 10 שנים ויותר משחקי תפקידים אני יכול להבין את הבעיה אבל בסביבה הקרובה שלי יותר אנשים הכירו משחקי תפקידים ממשחקי לוח (לדוגמא בבית ספר רוב האנשים שמעו על D&D) אז יותר קשה היה להסביר את משחקי הלוח

 

[backdoorslam]

בסביבה שלי

דווקא "אצלי" משחקי תפקידים דווקא נחשבים לתחביב מקובל, ומעניקים סטטוס מכובד לבעליהם. משחקי הלוח, לעומתם, מצטיירים בתור צעצועים לילדים. חבל.

 

[Tali Y]

השתנתה עם השנים

דוקא בתיכון (כבר לפני הרבה שנים) היינו קבוצה גדולה ששיחקה מישחקי לוח. בעיקר Risk & Clue, אך גם משחקים פחות מוכרים. לשימחתי, לפחות חלק מהאנשים שהכרתי מאז ובעיקר בעלי, מעונינים במשחקי לוח, כך שתמיד הייתי 'מוקפת שחקנים'. האנשים הלא משחקים חלקם מסתכלים על כך בזילזול, אולם שאני שואלת אותם על איך הם מבלים בזמן הפנוי שלהם, אז חוץ מטלויזיה ויציאות (אוכל, מועדנים), לרוב האנשים אין תחביבים כלל.

 

[ננסק]

לא רוצה שנהפוך לחוג עליתיסטי

אבל גם אני שמתי לב לכך שנראה כאילו לאף אחד אין חביבים בכלל. כאילו כולם "משעממים" יחסית לחברים שלי ואלי. תוכלו בבקשה להבהיר את זה פעם אחת ולתמיד: זה גם מה שהם חושבים בחזרה, נכון? הם מחשיבים את הוצאת הזמן הפנוי שלהם כדרך הנכונה להנות, נכון? -והם- המטורפים, נכון?..

 

[ycyclop]

לא אלטיסטים

הבעיה היא אנשים ללא תחביבים בכלל, הם בד"כ משעממים יותר, מה לעשות. אני מכיר הרבה אנשים עם תחביבים שונים ממשחקי לוח והם מאד מענינים. אני לא מסתכל בזלזול על מי שלא משחק משחקים, אלא קצת עצוב לי על אנשים ללא חיים ועניין מעבר לעבודה וטלויזיה.

 

[האטי]

לא אליטיסטים אלא מיעוט נרדף...

באופן מקרי לחלוטין רואיינתי לפני שבוע לכתבה שעסקה באנשים בוגרים שמשחקים משחקים מסוגים שונים. הכתבה עוד לא התפרסמה, ואין לדעת איזה סלט יעשו ממה שאמרתי שם, אבל מה שניסיתי להגיד זה שבחברה המערבית המודרנית משחק הוא פעילות שאינה נתפסת כלגיטימית החל מגיל מסוים (אלא אם כן היא מנותבת לערוצים מוגדרים כמו משחקי ספורט למשל), למרות שהיא כן מהווה צורך אנושי בסיסי. מדובר סך הכל בפעילות שמעשירה את אורח החיים ולא באה על חשבון פעילויות אחרת. כ"תל-אביבית מצויה" אני צופה בסרטים, יושבת בבתי קפה ונפגשת עם חברים ובנוסף אני גם משחקת. אני חושבת שאם לא הייתה סטיגמה שלילית שקשורה למשחקים, הרבה יותר אנשים היו משחקים. הרבה "לא-שחקנים" שנחשפו למשחקים במצב שבו הם הרגישו שזה לגיטימי מבחינתם לשחק, גילו שהם מאוד נהנים ושזו דרך לגוון מפגשים חברתיים שהיא פחות פאסיבית מצפייה משותפת בסרט די וי די, למשל.

 

[ננסק]

תגובה טובה,

ואנחנו חושבים באופן דומה. לאן רואיינת? איפה נוכל לראות את זה? ואיך הם ידעו לראיין אותך על תחום משחקי הלוח?