מה תגידו על זה?
אוקי אז זאת אני.. כמו שאף אחד אף פעם לא ראה אני שונאת את זה שאני חולת צומי, ושאני אוהבת שכל העולם סובב סביבי, שאני צריכה להיות עם בנים כדי שיהיה לי ביטחון, שונאת את זה שאני בוגדת, משקרת ומשחקת באנשים, את זה שאני נצלנית, ושאני דורכת על אנשים שלא מגיע להם, שונאת את זה שאני תמיד מנסה להיות מה שאני לא, שאני מכורה לריגושים שקשה לי להיות במערכת יחסים, שונאת את זה שקשה לי להיות אישה של גבר אחד, קשה לי לדחות סיפוקים, שונאת את זה שכל העולם צבוע, אבל גם אני בעצם כזאת. אני יכולה להתמוטט כשדוחים אותי, כשאומרים לי לא וכשאני לא משיגה את מה שאני רוצה, אני מתעצבנת מהר ומוציאה את זה עם אנשים שקרובים אליי, וממש קשה לי לבטא רגשות. בלי כל הבנים שאני חייבת להחליף ולהיות עם כמה בבוות אחת,בלי כל הפוזה שלי והביטחון העצמי המופרז שאני משדרת כלפי חוץ, בלי לדרוך על אנשים, בלי לקבל צומי .. אני לא שווה כלום , אין לי ביטחון בלי זה שונאת את זה שזה מה ששולט בי. אלפי מסכות ושקרים.. דברים מדומים. מבחוץ הכל טוב אבל הכל בעצם חרא הכל מתפרק.. אולי לא אצליח להכחיש את הכאב לעד כי גם אני מתפרקת לאט .. אני לא אמיתית אל אף אחד. אולי זה עניין של בגרות ושל גיל מטומטם אולי הכל פתאום יעלם כשאני אתבגר ואבין שהכל בעצם שטויות שעשיתי הרבה טעויות.. אולי זה בפתח בכל זאת אני כולה בת 16.
אוקי אז זאת אני.. כמו שאף אחד אף פעם לא ראה אני שונאת את זה שאני חולת צומי, ושאני אוהבת שכל העולם סובב סביבי, שאני צריכה להיות עם בנים כדי שיהיה לי ביטחון, שונאת את זה שאני בוגדת, משקרת ומשחקת באנשים, את זה שאני נצלנית, ושאני דורכת על אנשים שלא מגיע להם, שונאת את זה שאני תמיד מנסה להיות מה שאני לא, שאני מכורה לריגושים שקשה לי להיות במערכת יחסים, שונאת את זה שקשה לי להיות אישה של גבר אחד, קשה לי לדחות סיפוקים, שונאת את זה שכל העולם צבוע, אבל גם אני בעצם כזאת. אני יכולה להתמוטט כשדוחים אותי, כשאומרים לי לא וכשאני לא משיגה את מה שאני רוצה, אני מתעצבנת מהר ומוציאה את זה עם אנשים שקרובים אליי, וממש קשה לי לבטא רגשות. בלי כל הבנים שאני חייבת להחליף ולהיות עם כמה בבוות אחת,בלי כל הפוזה שלי והביטחון העצמי המופרז שאני משדרת כלפי חוץ, בלי לדרוך על אנשים, בלי לקבל צומי .. אני לא שווה כלום , אין לי ביטחון בלי זה שונאת את זה שזה מה ששולט בי. אלפי מסכות ושקרים.. דברים מדומים. מבחוץ הכל טוב אבל הכל בעצם חרא הכל מתפרק.. אולי לא אצליח להכחיש את הכאב לעד כי גם אני מתפרקת לאט .. אני לא אמיתית אל אף אחד. אולי זה עניין של בגרות ושל גיל מטומטם אולי הכל פתאום יעלם כשאני אתבגר ואבין שהכל בעצם שטויות שעשיתי הרבה טעויות.. אולי זה בפתח בכל זאת אני כולה בת 16.