מה תפקידינו ב"יום השואה"?

[ענת אדרת]

מה תפקידינו ב"יום השואה"?

אני רוצה לחלוק איתכם את המחשבות שלי לקראת "יום השואה" הקרב. ב"יום השואה" נכנסים לכאן הרבה אנשים, חלק עם שאלות, חלק משתפים בזכרונות משפחתיים, ודווקא משום שבשנה שעברה בין ההודעות, היתה הודעה של ילד שמה שעניין אותו ב"יום השואה" זה איפה אפשר לקנות פיצה

, אני שואלת את עצמי, מה תפקידנו כאן בפורום?, אנחנו הרי לא גננת, ובכל שנה אני שומעת עוד ועוד אמירות מתמיהות על כך ש"יום השואה" הוא "החג של האשכנזים"

?!. אני משתפת אותכם, כי אני מתכוננת ל"יום השואה", מוסיפה ארועים ב"לוח הארועים". "למי אני עמל?".

 

[בן אהרון]

תפקידנו להנחיל את המורשת ענת

גם אם פה ושם ננחל אכזבות. כמו אותו ילד ששאל איפה לקנות פיצה... בהנחה שזה אמנם ילד שתעה בפורום, ולא מן הגויים השמים אויבי ישראל, שליחי הקוף מטהרן. אשר ישמחו ללגלג על היהודים ביום הזיכרון הזה. אנחנו נעשה את שלנו. מיר האבן זיי אין ד'רערד...

 

[ענת אדרת]

אתה צודק! אעשה כמיטב יכולתי

 

[איציק הגדול]

יום השואה

מזה 15 שנה ביום השואה אני מתפנה מכל עיסוקי, ומרצה בבית ספר על השואה- על הגיטאות, המחנות, עליית הנאציזם ועוד. לאחרונה גם על רשמי מסע לפולין. אני קורא לכולם לעשות כמוני

 

[lelaroz]

אפשר לשאול

מאין נובע הצורך הזה להרצות?

 

[איציק הגדול]

הצורך להרצות

הצורך הוא לא דווקא להרצות. הצורך הוא לעשות את מה שמערכת החנינוך עושה מעט מדי- להקנות לנוער את הידע על השואה. לא מלמדים את זה מספיק בשיעורי ההסטוריה.הנוער לא יודע מה קרה באושוויץ, מה התהליכים בטרבלינקנ ומאידנק. הוא לא מודע לאורחות החיים בגטו, ואינו מודע לגבורתם של יהודים (למעט מרד גטו ורשה). שמות כמו מרדכי אנילביץ' צביה לובטקין, אנטק צוקרמן, מרדכי חיים רומקובסקי ועוד - זרים לנוער. אם לא נלך לנוער ונספר לו, ונסתמך על מערכת החינוך החולה של מדינת ישראל, הרי בעוד כמה שנים השואה תהיה כמו האינקוויזיציה בספרד - פרק עלום בתולדות העם. ולראיה- היום כבר לא מלמדין בבתי הספר על י"א באדר. כשאני למדתי - זה היה יום זכרון לכל דבר. נכון- בינתיים נרצח יצחק רבין- אבל אין סיבה שלא להזכיר את טרומפלדור וחבריו. לכן מצווה עלינו לספר ולהנחיל את זכרון השואה, לא פחות ואולי יותר מאשר מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים ובפראפרזה על ההגדה "כל המרבה להנחיל את זכרון הזואה לנוער - הרי זה משובח".

 

[lelaroz]

תודה על תגובתך!

 

[גרשון לב]

למי אני עמל, ענת, שאלה קשה

אני תוהה לא אחת אם פורום זה אינו אלא רב-שיח בין אנשים נחמדים, שהשואה פגעה בהם בדרך זו או אחרת, או שהם מבוגרים וחיו בתקופה זו. הזמן מעמעם את השואה ומשכיח אותה. צעירים מקבלים אותה כעובדה ללא סנטימנטים. עוד דור, עוד שניים ומי בכלל ינהל פורום כזה? היה כעת "וויכוח" בפורום על תיירות ונסיעות לחו"ל. נסיעות לגרמניה ואוסטריה הפכו לדבר שבשיגרה: ארצות יפות, לא יקרות...וכאשר מישהו אמר שמחק מראש ארצות אלה לטיול, הזכירו לו את טיטוס או אחשוורוש. רק כאשר הערתי שאני מתפלא על חוסר הרגישות, השתתקו. שלא לדבר על כך שההנצחה הופכת לעסק, מקור הכנסה, תצוגת ראווה. אין לחדול מלעמול, אבל חייבים להכיר בעובדות.

 

[deebeebee]

לא רוצה לערוך השוואות

בין אירועים שונים בתולדות עמנו אבל דווקא כאן יש להזכיר שלפסימיות שהובעה כאן אין מקום לאור העובדה שלמרות שעברו הרבה יותר דורות מאז עדיין זוכרים ומזכירים כאן את חורבן הבית הראשון והשני (תשעה באב), ובשנים האחרונות לא מדובר "רק" ביום תענית בעל אופי "דתי" אלא גם ביום בו האיזכור נושא אופי אקטואלי. אנחנו עם שלמרות שמדי פעם נדמה כי שוכח, אנחנו לא שוכחים.

 

[גרשון לב]

הלואי ויהיה כך

אלא שחוששני שהדברים השתנו: מי שזכר - איננו. והדור - דור אחר. הצעירים רוצים לחיות את הרגע, כולל נסיעות והנאה בגרמניה ואוסטריה, שלא לדבר על כך שיום השואה הוא "חג של אשכנזים". בורות ובערות מצד אחד - והתבוללות מצד שני. ולא אמשיך, - פן אפתח פה לשטן.

 

[kutz2]

ערב טוב פורום נכבד,

ערב טוב גרשון לב. אני בהחלט מסכים עימך מי יכתוב או יקרא בפורום בעוד דור או שניים,הנוער נוסע היום לפולין לראות,לשמוע ,להרגיש, ולהתרגש,זה מאוחר מידי וגם לימוד השואה בבית הספר מעט מידי אנני זוכר שבזמני (בשנות הארבעים) למדו על השואה,כן בזמן האזעקה היינו צריכים לקום לעמוד דום לזכר הניספים וזהו,זה ילך וידחק לפינת אזכרה בבית הספר וידעך, אני מוזמן מידי פעם ע"י מורה לבית ספר תיכון לבא ולהרצות,אם זה בשעור יהדות או לפני נסיעה לפולין, אך גם ההסברה בחו"ל דלה מאד,ואם ישנם נבלות כאלה בנתורי כרתא שנוסעים לאירן למחות כפיים להדיוט הזה הנשיא שלהם אז מצבינו לא טוב, בהזדמנות זו הייתי מבקש מענת החמודה להעלות שוב את סיפורי לפורום.תודה יהודה.

 

[ענת אדרת]

ענת החמודה תמיד מסכימה!

 

[גרשון לב]

אין סוף לזוועות ולסיפורי השואה

סיימתי לשמוע סיפור אחד ומיד בא שני, סיימתי ספר אחד והזוועות מתגלות בספר שלאחריו. וזהו המעט. כי המתים אינם יכולים לספר לנו את זוועותיהם. ולך יהודה: הצטערתי לקרוא על סבלך. העין קוראת אך ספק אם השכל תופס זאת. ואני נזכר שוב ושוב בדבריה של המשוררת רחל, הנכונים גם לענינינו: "צריחות שצרחתי נואשת כואבת//בשעות מצוקה ואובדן//היו למחרוזת שירים מלבבת// לספר שירי הלבן'".

 

[kutz2]

../images/Emo23.gifלענת תודה מכל