"מוֹרֵט רשף" - מסע זיכוך ללא שיכוך
"כן יוצא, לא יוצא... נו, תחליט כבר" נזף בי הקול הפנימי. התלבטתי. 182 ק"מ בשלושה ימים. השרירים עוד כואבים. בשביל מה אני צריך את זה? חזרנו מסיבוב בעיר עם הילדים ולפתע מצאתי את עצמי טורח סביב האופניים - עובר על כל הברגים, משמן פה, מגרז שם, מארגן תיק ומכין ערכת תזונה למסע של כמה שעות - בבקבוק ספורט רקחתי 40% מיץ ענבים של פריגת, ושתי כפיות משקה גרגרים, שמכיל איזה 10 צמחים מחרידים בתוספת דקסטרוז, גלוקוז ועוד כמה אוֹזים כאלו. הוספתי קמצוץ מלח, בעיקר בשביל לעודד שתיה. את המשקה שמתי במקפיא. בשקית קטנה ארזתי 15 עוגיות גרנולה ותפוחים, גליל קפוא של לֶדֶר (אחלה של דבר - קומפקטי טעים ומלא סוכר), תפוח אחד עסיסי וארבעה חטיפי אנרגיה. ב-22:30 מצאתי את עצמי מכין פסטה ומחשב 4 שעות מרגע אכילתה. זהו! אני אשים שעון ל-2:30 ואעשה את מירב הרכיבה בחושך, כשעוד קריר ונעים. ב-23:30 הלכתי לישון והזזתי את השעון ל-2:45, לתת לעצמי עוד רבע שעה של שינה. הוא כנראה צילצל בשעה היעודה, אבל אני מצאתי את עצמי ער רק ב-4:15. במהירות ארגנתי את כל הדברים בתיק, דחפתי 55psi בגלגלים נעלתי בולמים ויצאתי לדרך. השעה היתה כבר 4:30 והיה ברור לי שאת הלילה הפסדתי. מילא, מכסימום אני אעשה סיבוב עד נתניה ואחזור. חתכתי דרך והרצליה לצומת כפר-שמריהו והתחלתי לרכב על כביש החוף לכיוון צפון במסלול הנגדי. בד"כ אני צריך לפחות 15-20 דקות לחימום, אבל השרירים כאבו לי וזה לקח הפעם יותר זמן. אחרי רשפון הגעתי ל"טמפרטורת עבודה", הורדתי ראש והתחלתי ללחוץ חזק קדימה מטפס ל-35 קמ"ש. הקפדתי מאד על משטר התזונה, שהוכיח את עצמו בנסיון המקדים ביום חמישי - כל שעה הפסקת אנרגיה קצרה בשילוב קצת מתיחות לרגליים והקפדה על שלוק מים כל כמה דקות. ב-5:30 עשיתי הפסקת אנרגיה ראשונה מתחת לגשר נתניה דרום. "משקה האנרגיה" שלי היה מבחיל למדי, אבל עשה את העבודה. הרגשתי כוחות מחודשים והמשכתי לדווש. המהירות הממוצעת היתה 25 קמ"ש. ב-6:30 עשיתי הפסקת אנרגיה שניה על הגשר במחלף בית-ינאי/מכמורת. השמת כבר זרחה והחלה להפיץ חום. חבורה של רוכבים ממכמורת ברכה אותי לשלום. אחד מהם שאל אותי "מאיפה?". אמרתי "מכפר-סבא". "ואתה ממשיך עד זיכרון?" שאל אותי. "לא" עניתי "מתחיל להיות חם. נראה לי שאני חוזר". נפרדנו לשלום ואני דחפתי לתוכי 1 תפוח, 6 עוגיות גרנולה, חטיף אנרגיה ועוד כמה לגימות מהמשקה שלי. עשיתי קצת מתיחות ועליתי על האופניים. סמוך למחלף קיסריה עקפתי אותם. "הו!" הוא קרא לעברי וחייך "אז החלטת בכל זאת להמשיך". במחלף קיסריה חתכתי לכיוון כביש 4. בצומת התלבטתי שוב. השעה היתה 6:45. לימין קרץ לי השלט "חדרה" לשמאל פיתה אותי השלט "זכרון יעקב 14 ק"מ". ראבק, רק 14 ק"מ. אני מחסל אותם בחצי שעה. פניתי שמאלה. ב-7:25 עשיתי הפסקת אנרגיה שלישית בתחנת הדלק בכניסה לזכרון. טחנתי עו כמה עוגיות, בלעתי שליש מגליל הלדר, דחפתי חטיף אנרגיה, "נחנקתי" עם עוד 250cc של המשקה המבחיל וישבתי לחשוב... השעון הראה קרוב ל-60 ק"מ. את מחסום ה-100 כבר עברתי ובכל זאת... איזה דחף פנימי. התחלתי לרכב לכיוון צומת פורדיס ואז התמלאתי חששות - ספק אם אצליח לטפס במצב השרירים שלי אפילו 100 מטר לכיוון בית אורן. אני סתם אתיש את עצמי ואצטרך לחזור יותר מאוחר כשיותר חם. הסתובבתי. ליד צומת זיכרון עוד עבר במוחי הרעיון לטפס לזיכרון במקום, כפיצוי, אבל הקול הפנימי אמר לי "יאללה! יאללה!". משעה 8:00 ואילך פתאום החלו להופיע מולי כמויות בלתי מבוטלות של רוכבים. כאילו כולם התעוררו פתאום ויצאו לרכב. רובם היו כבישונים חלקם נראו מקומיים שעושים סיבוב על אופני הברזל שלהם ופה ושם נראו גם כמה מטורפים כמוני - דוחפים חזק אופני שבילים על צמיגי שטח. ב-8:35 עשיתי הפסקת אנרגיה רביעית בחדרה. חיסלתי את העוגיות, בלעתי עוד קצת מהלדר וכמעט הקאתי מהמשקה המזויין. כשהוא חם הוא מבחיל הרבה יותר, אבל דמט! אי אפשר להתווכח עם זה שהוא עושה את עבודתו כהלכה. התחיל להיות כבר חם מאד ופתאום הכביש נראה לי כל הזמן בעליה. הרגשתי עייפות. הקפדתי לשתות ואחרי חדרה נכנסתי לטראנס ודחפתי עם הרגליים חזק ככל שיכולתי. אחרי כמה דקות כנראה נספגו הסוכרים והרגליים החלו להגיב. הכביש בקטע הזה היה חם, צחיח, בלי טיפת צל והמשיך באופן ניצחי ומדכא אל האופק. בעליה כמובן. ב-9:40 עשיתי הפסקה מתחת לגשר בצומת הדרים. חיסלתי את הלדר, דחפתי לתוכי בכוח את שארית המשקה ושתיתי הרבה. חבורת ילדים על אופניים הופיעה משומקום. הם הקיפו אותי והפגיזו בשאלות מנג'סות תוך ספקולציות פרועות על איכות האופניים שלי והערכות שווי בנות 5 ספרות. ארזתי את עצמי, קפצתי על האופניים ונעלמתי משם. הקטע האחרון היה הקשה מכל, פסיכולוגית. מצד אחד שלטים מעודדים המבשרים על קיומה של ה"עיירה" כפר-סבא בעוד אי-אלו קילומטרים בודדים וכנגד עייפות נוראה, חום מתיש וזעקות "עצור כבר!" מצד השרירים שלי. ב-10:05 נחתתי בחצר ביתי. השעון הראה: מרחק - 110.62 זמן רכיבה (נטו) - 4:28 ש' מהירות ממוצעת - 24.6 קמ"ש חאלס! עייפתי. אני הולך לישון.
"כן יוצא, לא יוצא... נו, תחליט כבר" נזף בי הקול הפנימי. התלבטתי. 182 ק"מ בשלושה ימים. השרירים עוד כואבים. בשביל מה אני צריך את זה? חזרנו מסיבוב בעיר עם הילדים ולפתע מצאתי את עצמי טורח סביב האופניים - עובר על כל הברגים, משמן פה, מגרז שם, מארגן תיק ומכין ערכת תזונה למסע של כמה שעות - בבקבוק ספורט רקחתי 40% מיץ ענבים של פריגת, ושתי כפיות משקה גרגרים, שמכיל איזה 10 צמחים מחרידים בתוספת דקסטרוז, גלוקוז ועוד כמה אוֹזים כאלו. הוספתי קמצוץ מלח, בעיקר בשביל לעודד שתיה. את המשקה שמתי במקפיא. בשקית קטנה ארזתי 15 עוגיות גרנולה ותפוחים, גליל קפוא של לֶדֶר (אחלה של דבר - קומפקטי טעים ומלא סוכר), תפוח אחד עסיסי וארבעה חטיפי אנרגיה. ב-22:30 מצאתי את עצמי מכין פסטה ומחשב 4 שעות מרגע אכילתה. זהו! אני אשים שעון ל-2:30 ואעשה את מירב הרכיבה בחושך, כשעוד קריר ונעים. ב-23:30 הלכתי לישון והזזתי את השעון ל-2:45, לתת לעצמי עוד רבע שעה של שינה. הוא כנראה צילצל בשעה היעודה, אבל אני מצאתי את עצמי ער רק ב-4:15. במהירות ארגנתי את כל הדברים בתיק, דחפתי 55psi בגלגלים נעלתי בולמים ויצאתי לדרך. השעה היתה כבר 4:30 והיה ברור לי שאת הלילה הפסדתי. מילא, מכסימום אני אעשה סיבוב עד נתניה ואחזור. חתכתי דרך והרצליה לצומת כפר-שמריהו והתחלתי לרכב על כביש החוף לכיוון צפון במסלול הנגדי. בד"כ אני צריך לפחות 15-20 דקות לחימום, אבל השרירים כאבו לי וזה לקח הפעם יותר זמן. אחרי רשפון הגעתי ל"טמפרטורת עבודה", הורדתי ראש והתחלתי ללחוץ חזק קדימה מטפס ל-35 קמ"ש. הקפדתי מאד על משטר התזונה, שהוכיח את עצמו בנסיון המקדים ביום חמישי - כל שעה הפסקת אנרגיה קצרה בשילוב קצת מתיחות לרגליים והקפדה על שלוק מים כל כמה דקות. ב-5:30 עשיתי הפסקת אנרגיה ראשונה מתחת לגשר נתניה דרום. "משקה האנרגיה" שלי היה מבחיל למדי, אבל עשה את העבודה. הרגשתי כוחות מחודשים והמשכתי לדווש. המהירות הממוצעת היתה 25 קמ"ש. ב-6:30 עשיתי הפסקת אנרגיה שניה על הגשר במחלף בית-ינאי/מכמורת. השמת כבר זרחה והחלה להפיץ חום. חבורה של רוכבים ממכמורת ברכה אותי לשלום. אחד מהם שאל אותי "מאיפה?". אמרתי "מכפר-סבא". "ואתה ממשיך עד זיכרון?" שאל אותי. "לא" עניתי "מתחיל להיות חם. נראה לי שאני חוזר". נפרדנו לשלום ואני דחפתי לתוכי 1 תפוח, 6 עוגיות גרנולה, חטיף אנרגיה ועוד כמה לגימות מהמשקה שלי. עשיתי קצת מתיחות ועליתי על האופניים. סמוך למחלף קיסריה עקפתי אותם. "הו!" הוא קרא לעברי וחייך "אז החלטת בכל זאת להמשיך". במחלף קיסריה חתכתי לכיוון כביש 4. בצומת התלבטתי שוב. השעה היתה 6:45. לימין קרץ לי השלט "חדרה" לשמאל פיתה אותי השלט "זכרון יעקב 14 ק"מ". ראבק, רק 14 ק"מ. אני מחסל אותם בחצי שעה. פניתי שמאלה. ב-7:25 עשיתי הפסקת אנרגיה שלישית בתחנת הדלק בכניסה לזכרון. טחנתי עו כמה עוגיות, בלעתי שליש מגליל הלדר, דחפתי חטיף אנרגיה, "נחנקתי" עם עוד 250cc של המשקה המבחיל וישבתי לחשוב... השעון הראה קרוב ל-60 ק"מ. את מחסום ה-100 כבר עברתי ובכל זאת... איזה דחף פנימי. התחלתי לרכב לכיוון צומת פורדיס ואז התמלאתי חששות - ספק אם אצליח לטפס במצב השרירים שלי אפילו 100 מטר לכיוון בית אורן. אני סתם אתיש את עצמי ואצטרך לחזור יותר מאוחר כשיותר חם. הסתובבתי. ליד צומת זיכרון עוד עבר במוחי הרעיון לטפס לזיכרון במקום, כפיצוי, אבל הקול הפנימי אמר לי "יאללה! יאללה!". משעה 8:00 ואילך פתאום החלו להופיע מולי כמויות בלתי מבוטלות של רוכבים. כאילו כולם התעוררו פתאום ויצאו לרכב. רובם היו כבישונים חלקם נראו מקומיים שעושים סיבוב על אופני הברזל שלהם ופה ושם נראו גם כמה מטורפים כמוני - דוחפים חזק אופני שבילים על צמיגי שטח. ב-8:35 עשיתי הפסקת אנרגיה רביעית בחדרה. חיסלתי את העוגיות, בלעתי עוד קצת מהלדר וכמעט הקאתי מהמשקה המזויין. כשהוא חם הוא מבחיל הרבה יותר, אבל דמט! אי אפשר להתווכח עם זה שהוא עושה את עבודתו כהלכה. התחיל להיות כבר חם מאד ופתאום הכביש נראה לי כל הזמן בעליה. הרגשתי עייפות. הקפדתי לשתות ואחרי חדרה נכנסתי לטראנס ודחפתי עם הרגליים חזק ככל שיכולתי. אחרי כמה דקות כנראה נספגו הסוכרים והרגליים החלו להגיב. הכביש בקטע הזה היה חם, צחיח, בלי טיפת צל והמשיך באופן ניצחי ומדכא אל האופק. בעליה כמובן. ב-9:40 עשיתי הפסקה מתחת לגשר בצומת הדרים. חיסלתי את הלדר, דחפתי לתוכי בכוח את שארית המשקה ושתיתי הרבה. חבורת ילדים על אופניים הופיעה משומקום. הם הקיפו אותי והפגיזו בשאלות מנג'סות תוך ספקולציות פרועות על איכות האופניים שלי והערכות שווי בנות 5 ספרות. ארזתי את עצמי, קפצתי על האופניים ונעלמתי משם. הקטע האחרון היה הקשה מכל, פסיכולוגית. מצד אחד שלטים מעודדים המבשרים על קיומה של ה"עיירה" כפר-סבא בעוד אי-אלו קילומטרים בודדים וכנגד עייפות נוראה, חום מתיש וזעקות "עצור כבר!" מצד השרירים שלי. ב-10:05 נחתתי בחצר ביתי. השעון הראה: מרחק - 110.62 זמן רכיבה (נטו) - 4:28 ש' מהירות ממוצעת - 24.6 קמ"ש חאלס! עייפתי. אני הולך לישון.
