דווקא מעולם לא הגבתי למשהו שלא קראתי, אבל הנפצה נחמדה (ומוכרת עד כדי שחיקה. אין משהו קצת יותר מקורי בימינו?).
רבות היו הפעמים שבהן כתבת ש"לא קראת עד הסוף כי... [היה ארוך מדי. כי המשפט הראשון הספיק לך ועוד כיוצא באלה]".
וכן. זו הייתה הסיבה העיקרית לכך, שבד"כ נמנעתי ואני גם נמנע כיום מלקרוא את תגובותיך המייגעות עד כלות.
אז בסדר, גם בהיותי תלמיד בביה"ס, כשהמורה לימד/ה אותנו כיצד יש לקרוא כתבות בעיתון, בד"כ נאמר לנו, שדי בקריאת הכותרת
ובמקרה נדיר יותר, אפשר לקרוא גם את כותרת המשנה ודי בכך. אבל כשהכתבה נראית מעניינת או "קשורה אלינו אישית", זה הזמן
להתעמק ולקרוא את כל מה שנכתב שם.
אבל היות שמרבית הכותבים כאן אינם עיתונאים, שמסוגלים להביע בכותרת את עיקר תוכן הכתבה, כן ראוי לקרוא את "הכל",
בעיקר אם יש בכוונתך להיכנס לדיון על מה שנכתב.
אז בוא ונסכם: אם הסתפקת ברפרוף על המשפט הראשון, זה לגיטימי בהחלט וזו זכותך המלאה לפעול כך: אבל אז...
אז אין כל מקום שתתחיל לייצר תגובה שפותחת ב"ווידוי" המיותר ש"לא קראת". כי ככל שלא תקרא, אנא ממך:
אל תקשקש את עצמך לדעת.
ובנוסף לכל,,, אתה הרי ממשיך ומפתח את הדיון, כדי לאלץ את פותח השירשור להסביר לך "ברחל בתך הקטנה" את דבריו,
ואתה ממשיך להסביר בצורה מפורטת את דעותיך ה(לא בהכרח נכונות), בנדון >> ובכך אתה אפילו מכביד עוד יותר
על קוראי דבריך ולעתים אתה אף מגחיך את עצמך...
ולבסוף, כשאתה נוכח שכנראה טעית, אתה מתעלה על עצמך ובמקום לסיים ב"הבנתי" או ב"בוא ונישאר חלוקים", אתה מסכם
ב
"מיצינו". כי מה? האם כתוב במקום כלשהו, שאתה הוא זה שחייב לסגור עניין ולומר את המילה האחרונה? האם תמיד זה רק
אתה ולא בר פלוגתך, כי רק אתה הוא הפוסק האחרון?
אז בוא ותסביר לכולנו... איזה סוג של מיץ מיצית? מיץ עכור? מיץ מיותר? מיץ של זבל או שב'איזה סוג של מיץ מדובר'?
וכן. כבר היה לנו שיח שבו הסברתי (מניסיוני האישי והבדוק) נושא מסויים, שבו דעתך הייתה שונה במקצת ממה שטענתי.
תיקנתי והסברתי שלא כך אלא כך, ואתה הרי חייב להוכיח (ולא מתוך ניסיון חלילה), שאתה הוא הצודק מבין שנינו.
אז המשכת וטחנת. שוב עניתי שלא כך, ואז "מיצית". מיצית והותרת את טעותך השגויה מונצחת. כבוד.