מודאגת

[shirshusha]

מודאגת

הי אשמח לעזרה ועצה לגבי בני בן ה 3. מידי יום מתחילת השנה כאשר אנו לוקחים אותו לגן הוא נפרד מאיתנו בבכי. יש לציין שטוב לו בגן היות והבכי נרגע לאחר מספר דקות (לוקחים אותו והוא מקבל הפתעה). יש ימים שהוא אפילו לא רוצה לצאת מהגן כיון שהוא עסוק במשחק. אנו מקבלים תמונות מידי שבוע שמראות את ההתנהלות בגן ובתמונות הוא מחייך משחק ומשתתף בפעילות. בשבועיים האחרונים הוא נכנס לגן איתהו יד ביד אך איך שנפתחת הדלת הוא מתחבא מאחורנו (קורה גם איתי וגם עם בעלי) וברגע הפרידה צרחות אימה. פשוט קורע לב. לא מבינה למה זה כך? חרדת נטישה ? האם נורמלי? האם לפנות לעזרה ולמי פונחם? תודה

 

[כן ועכשיו]

דאגה מתונה

שלום לך,
כבר שכחתי איך מרגישים כשמלווים ילד בן 3 לגן אבל יכולה להתחבר למודאגות שלך ולהבין את הקושי להשאיר את ילדך צועק ובוכה וללכת לעיסוקייך.
כמה שאלות שעלו בי למקרא דברייך: האם את מעריכה את עצמך כאם מודאגת במיוחד? האם הגננת נוהגת להעביר תמונות על התנהלות הילדים בגן לכל ההורים? האם דיברת עם הילד על כך ששמת לב שלאחרונה השתנתה התנהגותו כשמגיע לגן?
ילד בגיל 3 עדיין לא מסוגל להסביר מילולית מה מציק לו וגם לא תמיד יודע מה הסיבה לרתיעה שלו מדבר כזה או אחר. אפשר לקבל ממנו מידע דרך משחק משותף, ציור או סיפור, חשוב שתהיי קשובה ונוכחת בלי להביע דעה או להעיר הערות של מבוגרים, בגיל הזה דמיון ומציאות חיים בכפיפה בעולמו.
אפשר גם להתייעץ עם הגננת (האם את סומכת עליה?).
הסיבה יכולה להיות טריוויאלית כמו: גרם נזק לצעצוע או היכה - נגער על כך ומרגיש אשם וכועס, אולי חווה כאב גופני כלשהו באחד הבקרים ומקשר את זה עם הכניסה לגן (למרות שהכאב כבר חלף). ותמיד קיימת האפשרות שהתגובות של הילד קשורות למה שקורה בעולם המבוגרים, האם התחולל שינוי בחייכם לאחרונה? (לחץ כלשהו, נסיעה מתוכננת, בעיה שצריך לפתור...כל שינוי)
אני סומכת על האינטואיציות האימהיות שלך וממליצה לך להמשיך ולחפש את הסיבה לשינוי בהתנהגות של בנך... אלווה בקרוב את בני השני לשערי לשכת הגיוס, מבינה את הרגשתך, הצורך לגונן עליהם לא נעלם הוא רק מתעדן ולומדים להרפות ולסמוך עליהם.

בהצלחה

דרך אגב, חדשה פה בפורום ובכלל, אז בהזדמנות זו אומרת שלום לכל משתתפי הפורום והמשך יום נפלא

 

[גרא.]

מודאגת,מנסיוני הממושך בעבודה בגני ילדים

מגיל טרום טרום,ועד חובה,ועד בכלל.חייב לומר לך,אינך צריכה להיות
מודאגת,הסצנה שהילד עושה לך כשאתם נפרדים,מתחלפת עד מהרה,
כאשר הגננת,לרוב העוזרת,מחבקת ומרגיעה אותו.מרבית הילדים,נרגעים
מיד אחרי שההורים,מסובבית את הגב,ונעלמים.הילדים נרגעים,פונים כ"א
לפינת המשחק האהובה שלה,ומתחילים במשחקי היום שלהם.חשוב להדגיש
כי כשנפרדים מהילד,יש הורים,המשדרים לו מסר כפול.מחד,אנחנו נפרדים
ועליך להשאר בגן,מחד גיסא,מאד קשה לנו להפרד..לעיתים עוד חיבוק,או
נשיקת פרידה,יוצר את הניגוד הזה.אחרי שהבאתם את הילד לגן,מוסרים אותו
תרתי משמע לגננת,או לעוזרת פנוייה,אומרים שלום ויוצאים מהגן.אחרי פרץ של
בכי,כמעט תמיד הילד נרגע,וחוזר לעיסוקיו בגן.

 

[smile li]