מודל לחיקוי

[H a m b u r g]

מודל לחיקוי

שלום, אני חושבת שחלק מהבעייה בלהישאר שלמה בהחלטה לא להביא ילדים זה שכמעט ואין דבר כזה מודל לחיקוי אישה ללא ילדים - הכוונה לאישה שאפשר לשאת אליה עיניים שעברה את חייה באושר והגשמה עצמית ללא ילדים ולא הסתכלה אחורה. אישית אני מכירה (וגם לא מקרוב) נשים ספורות ביותר שעברו את גיל הפוריות מבלי שהביאו ילדים, ועשו זאת מתוך בחירה. זה בעייה כי יש הרבה נשים שאני מעריכה, שהן בעיני מודל לחיקוי, אבל הן תמיד גם עם ילדים. זאת אומרת כל הזמן מטפטף לי לתת-מודע שאשה מוצלחת, שהגשימה את עצמה - כמעט תמיד בחרה בסוף להביא ילדים. אומנם רוב הנשים שאני מדברת עליהן בחרו לעשות זאת בגיל מאוחר יותר - אבל בכל זאת בסוף בחרו בזה ולא באופציה השנייה. אני כרגע ללא רצון להביא ילדים, ומציבה לעצמי עוד כמה שנים לבדוק את הרגשות שלי, אם פתאום הרצון הזה יתפתח (הבנתי שעוד כמה כאן מרגישות כך), אבל מה זה בעצם "הרצון" הזה שפתאום יתפתח? מבחינה פסיכולגית, לא יכול להיות שזה פשוט התת מודע שרוצה כבר שאתאים את עצמי לסביבה, לאותן נשים שאני מעריצה? מה שאני רוצה להגיד, שנראה לי שזה מאוד קשה להישאר בהחלטה, גם כאשר ההגיון והרגש הבסיסי הם נגד הבאת ילדים, מכיוון שהמסרים שמקבלים מהסביבה הםכל כך חזקים, שזה בודאי מחלחל לתת-מודע. ובעצם אני לא רוצה שיזרעו בי רגשות שיגרמו לי לעשות דברים שאני לא רוצה. אני מקווה שהבהרתי את עצמי, ואני שמחה על הפורום הזה ועל ההזדמנות לבטא פה דברים שאני חושבת עליהם בנושא.

 

[נינה 999]

איזה כיף לקרוא את זה

טוב, רציתי להגיד לך שאני מרגישה רגשות מעורבים בדיוק כמוך. גם אני מכירה כמה אנשים שעברו את גיל הפוריות והם בלי ילדים. הבעיה שלי שאני רואה אצלם אומללות, עצבות, בדידות. המסקנה המהירה היא שאולי יש משהו דפוק באידיאולוגיה של הימנעות מילדים. אבל מן הצד האחר, בטוח יש מודלים לחיקוי, הם פשוט נסתרים. והפורום שלנו ימצא אותם.

 

[gertrude]

סימון דה-בובואר

בתור התחלה (תקראי את ספרה "המין השני" המשובח והקשור-לנושא). אמצא לך עוד בהמשך. אגב, ב"לוחות" בפורום יש המלצות על ספרים של כותבות פמיניסטיות, שחלקן נוגעות גם בנקודה הזו (גילוי נאות: אני המלצתי...). [לו הייתי מקבלת אחוזים בכל פעם שהמלצתי כאן על דה-בובואר, הייתי כבר רוכשת לנו אמפיתאטרון מלא אמצעי מניעה..., לתשומת לבה של ההוצאה לאור

]

 

[H a m b u r g]

כן

אני יודעת שצריך לקרוא את הספר הזה... עוד לא יצא לי. ועדיין ההעדר המוחלט של נשים בסביבה הקרובה מקשה על העניין. במקום עבודתי יש חדשות לבקרים הודעה על עוד אישה שבוחרת להביא ילד ראשון, שני, שלישי... מקטרות על הילדים וכמה קשה, וכמה אין זמן לעצמן, וממשיכים להביא אותם.

 

[מיקמיקית]

תגידי, ואת לא מקטרת לפעמים?

נו, באמת! חסרים דברים לקטר עליהם? מי שיש לה ילדים מקטרת על זה שקשה לה - אז מה? יש לי 3 ילדים, אני מקטרת לעיתים אבל מאז שהם נולדו לא התחרטתי ולו לרגע קט על כך שבחרתי ללדת אותם! הם גורמים לי אושר שלא יכולתי לתאר אותו לפני שהפכתי לאמא. אני לא כותבת את זה בהתנשאות אלא כ"חוכמה שלאחר מעשה". תסלחי לי, אבל הביקורת שלך על הנשים הללו ש"ממשיכות להביא ילדים" היא מאד שטחית. לכל אחד קשה לעיתים עם הבחירות שלו - אני מניחה שגם לכן, שלא מעוניינות ללדת ילדים, יש התלבטויות מדי פעם (אני מקווה, בכל אופן) ובטח ובטח שלא תוכלו לחוש מה זה להיות אם עד שלא תלדו, מה שכנראה לא יקרה, מה שהופך את כל הדיון הזה לבעייתי. לא מעוניינת להיכנס איתכם לעימות, רק רציתי להגיב על מה שכתבת.

 

[QueenOfMagic]

לא יודעת מה איתכן

אבל לי אין התלבטות בכלל...אני יודעת ב- 10000000% שאני לא רוצה ילד

 

[Cat79]

למה את צריכה מודל לחיקוי?

למה שלא תהיי אינדיוידואלית (או איך שכותבים את זה). תהיי את עצמך גם אם יש בך דברים לא מקובלים על החברה. מי קבע שהרוב קובע ונכון? (אני מקווה שלא תקחי את התגובה שלי כתקיפה כי זה לא)

 

[gertrude]

הי cat

אין קשר, לדעתי, בין מודל לבין אינדיבידואליות ורוב. לכל אדם, אינדיבידואל ככל שיהיה, יש מודלים שונים בחייו וכמובן יש מודלים שהם מהפכניים לגמרי, כך שצדקת הרוב לא רלוונטית לנושא. יש מודלים חיוביים ושלילייים, מודלים שקשורים לעבודה, למשפחה, לחברים. יכול להיות שהבעיה היא במינוח - נדמה לי שהכוונה היתה למודל חיובי ולא למודל לחיקוי. אשמח להרחיב, אם תרצי, אחרי המבחן שיש לי מחר.

 

[Cat79]

בהצלחה במבחן כמובן ../images/Emo50.gif

 

[gertrude]

תודה../images/Emo13.gif

 

[H a m b u r g]

אינדיבידאליזם

אני רואה בעצמי אינדיוידואליסטית בהרבה תחומים וגם בנושא הזה. אין לי בעייה ברמה המודעת להיות שונה וללכת אחרי מה שמתאים לי. מה שניסיתי לבטא פה זה את החשש שלי ש ע ל א ף ההבנה המודעת, התת-מודע עלול בשלב כלשהו (מין הסתם ככול שאתקרב לגיל שקשה יותר להרות) לנסות ולקרב אותי למודלים שאני רואה סביבי.

 

[גאטו נגרו]

לגבי "הרצון" הזה שפתאום יתפתח

כן, גם אני נתתי לעצמי שוב ושוב "עוד כמה שנים לבדוק את הנושא", וכן, עשיתי זאת מתוך רצון אמיתי שמשהו ישתנה, ומתישהו אני אשנה את דעתי וכן ארצה ילדים. תשאלו למה? (אני כבר רואה את השאלה עומדת לכן על קצה הלשון) כבר בתור ילדה ידעתי שאני שונה. העובדה שאני לא רוצה ילדים ושילדים לא הופכים אותי ל"שלולית" ברגע שאני רואה אותם היא רק אחד המאפיינים של השונות שלי (ויש עוד הרבה). סבלתי הרבה בילדותי וגם בבגרותי כתוצאה מכך שאני שונה. הרבה פעמים חשבתי על כל האנשים ה"רגילים" שחיים את חייהם ומאושרים בהם, ולא צריכים להתמודד עם כל הקונפליקטים שאני מתמודדת איתם יום-יום. זו גם הסיבה ל"רצון" הזה שפתאום ארצה ילדים (כך מעצמי. לא בגלל ששיכנעו אותי אלא בגלל שאני רוצה). כי אז אוכל להיות קצת כמו כולם. אוכל לעשות את מה שאני רוצה (כלומר להביא ילדים) בלי להתמודד עם כל העוינות של הסביבה. אוכל להיות שלמה עם עצמי כי עשיתי את מה שאני רוצה, ואוכל גם להנות מהשלווה של קבלה חברתית. זה דבר שמאד חסר לי בחיים שלי, ולפעמים אני מייחלת לזה. אז זהו. הוצאתי את זה. זה מה שאני מרגישה, ואם יום אחד זה יקרה, ופתאום ארצה ילדים, לא אתחרט ולא ארגיש רע עם זה שאני עושה משהו שתמיד אמרתי שאני לא רוצה.

 

[מיקמיקית]

בחיים שלי לא נמסתי מילדים

מה שלא מונע ממני להינמס בכל יום מהילדים שלי.

 

[QueenOfMagic]

אבל נכון שרצית ילדים משלך??

כי אם רצית ילדים משלך התגובה שלך אינה רלוונטית. ההרגשה של חוסר רצון בילדים היא עמוקה יותר ממה שאת חושבת..

 

[מיקמיקית]

עד גיל מסויים-ממש לא רציתי

למעשה, העדפתי כלבים

 

[SaraGubits]

גם אני לא נמסה מילדים, אפילו לא שלי

בעצם אני לא נמסה משום דבר. כלומר, אני לא טיפוס של פוצי מוצי. אבל כן נמסה למראה חוכמות של ילדים או קוקטיילים

וכל דבר שזז

 

[גאטו נגרו]

תודה לכל ה"דודות" הפולניות ../images/Emo22.gif

רציתי לחזק חברה ויצאתי מותקפת בעצמי

 

[Y e d i d]

הכרתי שתי נשים שלא ילדו ילדים

אחת מתוך בחירה ואחת מתוך מצוקה אישית (יכולתה ללדת נפגעה בשואה). האחת בחיים כבת 70 פלוס והשניה נפטרה. עם שתיהן ניהלתי שיחות נפש כשהן היו פנסיונריות. הראשונה, בחרה לא ללדת כדי שהקריירה שלה לא תופרע. בשלב מסוים בחייה, גיל 40+, הבינה לטענתה כי טעתה אבל בתקופתה פלאי ההפריה החוץ גופית טרם הומצאו והשיטות הקונבנציונליות לא עבדו בשבילה. בגיל 65 היא אמרה את המשפט הבא. "מבחינת קריירה הגעתי לשיא" (עובדה נכונה ורק מטעמים של צנעת הפרט לא אפרט) והמשיכה"אבל אין בוקר שאני מתעוררת בלא הכאב שאין לי ילדים ולפעמים זה גם מציק לי לפני השינה". השניה, היא שנבצר ממנה ללדת - לתאור הרגשתה אצטט את שירה של רחל - אורי: "בן לו היה לי, שחור תלתלים ונבון..." סתם חומר למחשבה.

 

[H a m b u r g]

קראתי,

אבל אני חושבת שמה שהצגת מיצג בדיוק את הכלל ולא את היוצא מן הכלל. ברור שקיים הפחד של כל אישה להגיע לנקודת האל חזור ואז להתחרט. זה אחד הנושאים שהפורום הזה בא להתמודד איתו, וכמובן זה ההבדל המהותי בין נשים לגברים בנושא הזה (שקיימת נקודת אל חזור). לגבי האישה שלא יכלה להוליד זה בכלל לא רלוונטי לנושא, הרי היא לא עשתה את הבחירה לא ללדת. לגבי האישה השנייה, קשה לדעת באיזה מידה היא ליבנה את הנושא עם עצמה. כל אחד עושה בחירות בחיים, והבאת ילדים זאת החלטה כל כך גורלית, כי 1. אי אפשר להתחרט 2. זה לכל החיים 3. החיים עם ילדים ובלי ילדים שונים תהומית זה מזה ומשפיעים על כל תחום אחר בחיים - הזוגיות, המקצוע, המצב הכלכלי וחברתי, פנאי וכו. כך שלהתחרט ברטרוספקטיבה נראה לי בעייתי, הרי חייה עם ילדים היו נראים אחרת לגמרי, ואולי זה גם לא היה טוב? ובכלל חרטה נראית לי רגש חסר טעם. זה מזכיר לי את השיר הידוע של רוברט פרוסט The road not taken. מי שבחר את הדרך האחת, לא יכול לדעת בכלל מי הוא היה או איך חייו היו נראים אם היה בוחר בדרך האחרת. אבל חשוב שכל אחד ינסה לעשות את חשבון הנפש שלו בצורה הטובה ביותר, וללכת עם זה בלב שלם. כי באמת אין טעם להסתכל אחורה.

 

[נברשת1]

הדודה שלי

כיום היא בסוף שנות ה-50 שלה, היא לא התחתנה ואין לה ילדים. לפני כ-20 שנה היה לה סרטן השחלות (טופל בהצלחה וכעת היא בריאה) - אולי גם זה קשור לעובדה שאין לה ילדים, אני קיבלתי ממנה את הרושם שהיא גם בחרה לא ללדת. אישה מאוד יצירתית, עוסקת באמנות. אני לא יודעת ברור אם היא "שלמה לגמרי" עם מהלך חייה (אף פעם לא שאלתי אותה גלויות שאלה כזאת), אבל אני כן יכולה לספר שהיא בכלל לא אדם מריר, היא נהנית ממה שהיא עושה ושמחה בחלקה, והיא בהחלט לא אדם שמתחיל את היום ברטינות ואנחות על מר גורלו או משהו כזה. היא גם אדם פתוח, אינטליגנטי וסובלני שכיף לדבר איתו, והיא נראית לי די מודעת לעצמה. אני לא יכולה להגיד שהיא מודל לחיקוי בשבילי, כי אנחנו מאוד שונות באופי ואני לא יכולה להגיד שמה שמתאים לה בחיים יתאים גם לי. אבל היא כן הייתה תמיד דוגמה בשבילי לכך שאישה יכולה לחיות לבד ולא ללדת ילדים, והחיים שלה נמשכים והם לא חייבים להיות קשים ומרים ועצובים.