"מודעות יתר"
לא יודע, אם יש דבר כזה בכלל, אבל אני חושב, שמספר פעמים המושג הזה הוזכר פה .. בשנים האחרונות אני מרגיש את זה הרבה פחות, אבל מגיל ההתבגרות ועד לפני הצבא בערך, התופעה הזאת ליוותה אותי כמעט כל הזמן. זאת מין הרגשה, שכאילו כל הזמן מסתכלים עליך, אתה "מרגיש את עצמך" יותר מדי. אתה מתרכז בפנים, בתנועות גוף, בזמן דיבור (!), לפני ואחרי, ואתה כמעט משותק, זה כאילו שאתה נמצא באמצע מגרש כדורגל ו-50000 איש מסתכלים ובוחנים אותך 24 שעות, אתה לא מסוגל להתרכז בשום דבר אחר, אלא ב"הרגשה העצמית" בלבד. גם עכשיו זה תוקף אותי מדי פעם.. אולי זה נשמע מוזר, אבל אין לי מילים אחרות לתאר את זה. מישהו חווה דבר כזה, שמע על התופעה? אין לי ספק, שיש פה קשר גם לגמגום. זה החריף אותו, החריף את המצוקה שלי, את הבלבול, ואת הירידה בביטחון העצמי, אבל עד היום אני לא יודע להגדיר את הדבר הזה..
לא יודע, אם יש דבר כזה בכלל, אבל אני חושב, שמספר פעמים המושג הזה הוזכר פה .. בשנים האחרונות אני מרגיש את זה הרבה פחות, אבל מגיל ההתבגרות ועד לפני הצבא בערך, התופעה הזאת ליוותה אותי כמעט כל הזמן. זאת מין הרגשה, שכאילו כל הזמן מסתכלים עליך, אתה "מרגיש את עצמך" יותר מדי. אתה מתרכז בפנים, בתנועות גוף, בזמן דיבור (!), לפני ואחרי, ואתה כמעט משותק, זה כאילו שאתה נמצא באמצע מגרש כדורגל ו-50000 איש מסתכלים ובוחנים אותך 24 שעות, אתה לא מסוגל להתרכז בשום דבר אחר, אלא ב"הרגשה העצמית" בלבד. גם עכשיו זה תוקף אותי מדי פעם.. אולי זה נשמע מוזר, אבל אין לי מילים אחרות לתאר את זה. מישהו חווה דבר כזה, שמע על התופעה? אין לי ספק, שיש פה קשר גם לגמגום. זה החריף אותו, החריף את המצוקה שלי, את הבלבול, ואת הירידה בביטחון העצמי, אבל עד היום אני לא יודע להגדיר את הדבר הזה..
