מוות וחיים....

[צחי שוחט]

מוות וחיים....

מתוך צ'ואנג צה -
אומר הקיסר הצהוב -הוואנג-טי - אבי הרפואה הסינית.
החיים הם הממשיכים של המוות והמוות הוא ממשיכם של החיים, אך מי מכיר את זה המארגן את הקשר ביניהם? החיים מתקיימים בזכות אסיפת הנשימה, כשזו נאספת יש חיים ושזו נעלמת יש מוות. היות ומוות וחיים משיגים זה את זה, מדוע שאחשיב אחד מהם כרשע? כל הדברים עוברים דרך אותה התנסות. החיים נחשבים ליפים היות והם רוחניים ונפלאים, בעוד המוות נחשב למכוער, בגלל הצחנה והריקבון שבו. אך הריקבון והצחנה, משתנים שוב לרוחניות ונפלאוּת והרוחניות והנפלאוּת משתנים שוב לסירחון וריקבון. וכך נאמר "לכל הקיים תחת השמיים יש נשימה אחת ולכן החכמים מהללים איחוד זה.""

 

[ינוקא1]

"אסיפת הנשימה" = שאיפה = חיים.

נשיפה = מוות.

לכן "לכל הקיים תחת השמיים יש נשימה אחת".

וכך גם כתוב בתנ"ך - "ויפח באפיו נשמת חיים".
כלומר כאשר ה' העניק חיים לאדם , האדם קיבל "שאיפה" של חיים.

וכתוב גם בתהילים "תוסף רוחם יגוועון , ואל עפרם ישובון" -
תוסף זה כמו "תאסוף" , כלומר המוות נגרם מכך שה' אליו לוקח בחזרה את הרוח.

החיים והמוות הם שאיפה ונשיפה , שלימות אחת.
יציאה מהמקור , וחזרה אל המקור.

השלימות היא האיחוד בינהם - להגיע למצב של מוות וחיים ביחד.
שהשאיפה והנשיפה לא תהיינה מובדלות , אלא מתבצעות בעת ובעונה אחת.
למות ולחיות באותו רגע ממש.

כיצד זה אפשרי ?

 

[צחי שוחט]

מה הבעיה ?

אין, לא מוות ואין חיים.
הדואליות היא רק במחשבה שלנו.
פשוט לא צריך לחשוב.
פשוט

.

ובעצם, אם אדם מת בכל נשיפה ומקבל חיים בכל שאיפה, הרי הוא צריך להיות שמח להיוולד כל רגע מחדש.
הוא יכול גם לשמוח בכל רגע שהוא מת בנשיפה, היות וברגע הבא הוא שוב יוולד, בשאיפה.

נו טוב.....פילוסופיה.